משפטים ישרים קצב

וכשם שהבעל אין עליו לפרוע חובותיה כן יורשיה ומה"ט כתב הרא"ש והובא בסי' קי"ז ס"ח שאם נתנה האשה לאחר שיזכה בחצי נדונייתה הראוים יורשיה לירש אינו כלום ומהטעם שכתב בתשו' דמד"ת הבעל יורש את אשתו וחכמי התקנה העבירו חצי הירושה מהבעל ונתנוה ליורשי האשה אבל האשה אין לה שום שליטה בנכסים בחייה אפי' יש בעין נ"מ ונצ"ב אין מתנתה מתנה ואין שעבודה שעבוד. באופן שהדין בנד"ז שיתחלקו הנכסים לג"ח כי יורשיה אינם מתאבלים ויטלו שליש ויפרעו החובות שעל הבעל עד יום שמתה דוקא ומה שדר הוא עד יום מותו יפרעו משני שלישים שלו דוקא וקיים: קצד שאלה ראובן הניח נכסים רבים והיתה לו בת בין הבנים וצוה שתזון הבת ותתפרנס בכבוד עם בן זוגה ותסתלק מכל נכסיו אם תנאי זה מועיל או לא: תשובה הנה באומר לבן בין הבנים יטול כו"ך ויסתלק לא אמר כלום שמתה עמ"ש בתורה וכמ"ש בסי' רפ"א ס"א אך הבת שאינה יורשת מן התורה אלא מן התק' י"ל דמהני מה שאמר וכן י"ל דלא מהני כיון שמן התקנה היא יורשת כזכר דינה כזכר ולא מהני עקירת הירושה בל' לאו. והיותר נראה כיון שאינה הירושה אלא מן התקנה מועיל דבריו ואע"ג דקי"ל דהאומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו. כמ"ש בא"ה סי' קי"ב ס"י היינו במזונות הבנות שהם מתנאי כתובה אבל בפרנסת הנדו' איתא בס"ס קי"ג האומר אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו ע"ש. והחלוקה שתקנו חכמי התקנה היא במקום פרנסת הנדו' ולכן נראה דאם צוה שלא יטלו חלוקה כלל שומעין לו בלשון עקירה וכ"ש כיון שנתן לה נדונייא מרובה וסלקה מכל הנכסים שומעין לו: קצה שאלה מי שרוצה לפתוח פתח חדש לרה"ר בית או חנות אם יכולים בני העיר לעכב או לא: תשובה מן הדין הגמור אין בני העיר יכולים לעכב על מי שירצה לפתוח פתח חדש לר"ה או בית או חנות וכמ"ש בסי' קס"ב ס"ג מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפלש בני מבוי מעכבין עליו וכו' ואם היה מפולש לר"ה פותח כל פתח שירצה לכתחלה עכ"ל. ודקדק לכתוב פותח כל פתח ללמד שאין חלוק בין פתח חצר בין פתח חנות שלא יעלה על הדעת דחנות לא מפני שמתקבצין בני אדם לקנות ממנו והא ליתא דאלו שקונין ממנו הם מבני ר"ה וחלק להם בר"ה. והגע עצמך אם ירצה א' לקבוע ישיבה בתוך ר"ה למכור ירקות וכיוצא אין אדם שיעכב עליו ואעפ"י שמתקבצין עליו יען כי לכך עשויה לר"ה וכ"ש בזה שפותח חנות מחצירו לר"ה שאין א' יכול לעכב עליו וכן נראה עוד מסי' קנ"ד ס"ד לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד וכו' לפיכך צריך להרחיק עד כדי שלא יהיה יכול לראות בו כלל עכ"ל. משמע להדיא דאם מרחיק מפתח חבירו יכול לפתוח אפי' חנות. ומ"מ בנד"ז שהעידו העדים שכבר היתה חנות שם לית דין וכו' שיכול לפתוח וגם פצימי החנות נכרין מלפנים כמו שהראו לי ולכן אין מי שיעכב עליו: קצו שאלה מי שנתחייב לזון את חתנו ובתו חמש שנים דהיינו ה' שנים הראשונים ועברו אותם השנים ולא זן אותו ועכשיו אומר המתחייב שיזון אותם ה' שנים אחרים והחתן שכיון שעברו ה' שנים הא' יתן לו דמים. תשובה דבר זה פשוט הוא מדברי הרא"ש הביאו הב"ש סי' קי"ד ס' ק"ג וז"ל על מה שכתב מרן צר רק לפרוע לה בזמן היוקר כתב וז"ל הרא"ש מדמה דינים אלו לגזלן וצריך לשלם בשעת הגזילה לכן אפי' אם רוצה לזון אותם עכשיו חייב לשלם לה עכ"ל. מבואר מדבריו שאינו רשאי לתת מזונות כ"א בה"ש הא' שאחר הנישואין אבל אח"כ צריך לשלם לה מעות אם בא העיכוב ממנו וזה למד אותו מדברי הרא"ש שחייבו שאם היו ביוקר והוזלו צריך לשלם בשעת היוקר וטעמא משום שמדמה דינים אלו לגזלן ובגזלן קי"ל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה שאם גזל מדה חטים שוה ב' אוקיות ואכלה ושוב חזרה לאוקייא צריך לשלם ב' אוקיות כמו שהיו שוים בשעה שאכל כנז' זה בסי' שנ"ד וסי' שס"ב י"א ומשם למד הרב ג"כ לענין שצריך לשלם מעות ולא יאמר שיזון אותם ה' שנים אחרות אלא שצריך לשלם מעות ובלא"ה לדעת הח"מ שם אפי' בה' שנים הא' אינו נפטר במזונות אלא משום דלא עדיפא מאמה הא בעלמא צריך ליתן דמים ע"ש סק"א ודבריו נראה עיקר דאע"פ שהב"ש חלק עליו בס"ק ב' מ"מ מל' הש"ע והסמ"ע בחה"מ סי' ס' משמע כדברי הח"מ. וקצת תימא על הב"ש שכתב וז"ל ואינו נ"ל דאפילו בעלמא אין צריך לשלם הדמים כשאין לו ממקום אחר עכ"ל. והרי בח"מ איירי כשאין לו מזונות ממ"א ואעפי"כ צריך ליתן דמים וצ"ע מ"מ בנד"ז בין למר ובין למר צריך ליתן דמים: אך יש להסתפק אם צריך לתת לה כל הה' שנים מושלם או אם יפרע בפרוטרו' כמו שהיה מחויב לפרוע מדח"ב ומדש"ב ומצינו במי שנתחייב לחבירו לפורעו בסירוגין אם עברו כל הזמנים כתבו האחרונים שאינו חייב לפורעו מושלם בב"א אלא די שיפרענו לסירוגין ג"כ כמו שנתחייב ויש להסתפק אם גם בזה יוכל לומר לו כן ונראה דלא דמי דהתם דהיה חייב לפורעו בב"א ומדעתו עשה לו הסירוגין א"כ גם שעבר זמן הסירוגין יוכל לומר לא אפרעך אלא בסירוגין כמו שהרחבת לי זמן משא"כ בזה שהסירוגין לא באו ע"י המחוייב אלא שמעיקרא לא נתחייב לו אלא בכל שבוע וע"י עכובו הולכים ומתרבים כיון שנשלם הזמן חלו בב"א וחייב לפורעם מושלם. ודמי זה לשכירות בתים ושכירות פועלים שאף שהחיובים הם מדח"ב כיון שנשלם הזמן צריך לפרוע בב"א ולא יוכל לו' לא אפרעך עוד לחדשים. באופן שכל שהסירוגין לא נעשו בידי אדם כ"א ממילא אם עכב ולא פרע מדש"ב חייב לפרוע בב"א במשלם הזמן. ולפי דברי המקבל שתמיד היה תובעו לפרוע ולא היה רוצה ובכה"ג אפי' בהלואה עצמה אם היה תובע בכל שנה ולא היה רוצה לפרוע חייב לפרוע ממשלם בב"א: קצז שאלה צוואת ש"מ שלא היה בה תוכחת אם היא קיימת או לא: תשובה מפורסם בתקנות שכל מתנת שכ"מ צריך להיות בח"ע ויהיה בה תוכחת על אעבורי אחסנתא וז"ל התקנה מש' מלכי"ם השכיל"ו וגם יכתוב הסופר שהחכם הוכיח למצוה ע"ד אעבורי אחסנתא ולא קיבל שהחכם מועיל עליו להוכיח להמצוה ע"ז ולראיה שכך גזרנו ותקננו להרים מכשול וכו' ח"פ וחתו' עליה ט' רבנים. הנר' ברור מל' התקנה שכל שלא היתה תוכחת הצוואה בטילה וז"ל מהר"ר יעב"ץ ז"ל שאפי' יהיה הת"ח רשום לא יועיל אלא אם ימלך עם א' מבדי"ץ שהתוכחת משמו עושה רושם גדול וכבר תלי"ת היינו רשומים ואפי"ה היינו צריכים לימלך עם א' מב"ד והיינו מוכיחים משמו ולא מעצמנו עכ"ל: