משפטים ישרים קצ

הרשב"א ז"ל אחר לחיכת עפר כפות רגליו במ"ש קושטא קאמר וכו' ואנה"נ דהיה מתחייב משום שחרוריתא וכו', וק"ק כיון דלמעלה מזה הקשה מס' ר' יהודה למ"ד הדר בחצר חבירו ואמר ש"מ זה נהנה וזה אינו חסר חייב ותי' שאני התם משום שחרוריתא וכו'. א"כ דקארי לה בקלקילתא מאי קארי לה ולא ראה ולא שמע דיש חילוק בין בית חדש לבית ישן ואיך חוזר להקשות הקושיא עצמה שתירצו לפניו דבבית חדש יש בה שחרוריתא והיא עצמה כאפדנא וכ"ש על המתרץ ויבא עצות מרחוק קרמונאי וכו' דאז נותן מקום לטועה לטעות דאם לא היו קרמונאי היה פטור. ולכן נראה דקושיות אלו חדא בחדא מיתרצא והוא דודאי לפי דעת הרשב"א שהבנינים ההם זכה בהם בעל הקרקע ודמים לבד הוא חייב שייך לחייב משום שחרוריתא אבל לדעת הרא"ש שהבנינים הם של הבונה איך מחייבין הבונה משום שחרוריתא והלא שלו השחיר ומאי שייך לומר מגלגלין וכו' לכן נראה דלדעת הרא"ש לא שייך לתרץ בההיא דאפדנא משום שחרוריתא כי הוא בנה אפדנא ולא תי' הש"ס כן אלא בבית ועלייה דכיון דבעה"ב מחויב לבנות הבית לעשות עליה עלייה א"כ כיון שבנאה בעל העלייה שליחותו דבעה"ב קא עביד וכשבנה הבית זכה בה בעל הבית כיון שמחויב לבנותה ולזה שייך שפיר טעמא דשחרוריתא משא"כ באפדנא שאין חיוב על היתומים לבנות ויוכלו לומר טול עצך ואבנך וגם הוא יכול לומר בניני אני נוטל וכ"כ הרשב"א בההיא דאפדנא ע"ש נמצא שלא זכו היתומי' כלל באותו בנין ולכן ליכא למימר טעמא דשחרוריתא. זה נר' ויתיישב הכל בס"ד ודברי הרא"ש הם יסוד מוסד ותחפש אחר מהריק"ש ז"ל כי זכור אני שהוא כתב כדעת הרשב"א ז"ל: קפח שאלה מי שהמיר לאונסו אם יכול אחיו לייבם את אשתו או לא: תשובה ראובן בן עבו המיר בעל כרחו שלא בטובתו כמו שידוע ואח"כ נלב"ע ונשארה אשתו זקוקה ליבם ונדרשתי מאתו אם יכול לייבם כיון שאחיו נלב"ע והוא כעין מומר ולזה אנו אומרים דפשוט הוא שיכול לייבם. והלכה רווחת סי' קנ"ז ס"ה אם המת היה מומר אשתו זקוקה לאחיו ועל החולקים כתב הב"י שאינו תמה על הכותבים דגמירי המאור עינים למה לא רדפם וכתתם עד דאין לדברים אלו שורש וענף וכו' כמו שהעתיק הבאה"ט בס"ד ואין שם מקומו ובשגגה הועתק שם או ט"ס ומקו' הוא בס"ה דנדון דס"ד מחלוקת גדולה היא וח"ו שיכתוב עליהם למה לא רדפם שרבים וגדולים ס"ל כן אם עברה ונשאת יש לסמוך עליו. באופן שרשאי הוא וחייב הוא מסעוד הנז' לייבם או לחלוץ ומצות יבום קודמת ופשוט: קפט שאלה ראובן מרדה עליו אשתו והוא לא רצה ליתן גט ופתתה אותו ליתן גט ע"י שח"ע לזון את בנו ובתו עד זמן מה וגם הוא נתחייב לזון זמן מה וקודם מסרה מודעה שאין רצונה להתחייב רק כדי שיתרצה ליתן גט: תשובה נראה שכיון שא"צ ליתן גט אך היא פתתו ע"י שחייבה עצמה לזון בנו ובתו עד זמן מה וגם פ' חייב עצמו לזון זמן מה אם מסרה מודעה על זה לא תועיל ולא תציל דהו"ל כההיא דסי' קס"ט ס"נ חליצה מוטעת כשרה ואע"פ שהחליצה כשרה מ"מ חייבת ליתן לו כשאר שכר שכיר לעשות מלאכתן עכ"ל. וכן נד"ז שא"ל שיפטרנה בגט ותזון בניו הו"ל כשכר שכיר כי שכור הוא ליתן גט בעד שתזון בניו וכי היכי דבשכר שכיר המודעה אינה כלום ה"נ בנדון זה המו' אינה כלום ואע"ג דהתם איירי שחלץ לה על מנת שתתן לו ר' זוז דאעפ"כ החליצה כשרה דלא מהני בה תנאי כיון שאי אפשר לחליצה ע"י שליח משא"כ בגט דאפשר לעשות שליח ולהכי גט מוטעה דהיינו בע"מ פסול כדאיתא בפ' דק"ו ע"ש. אבל הכא לא אמר על מנת רק התחייבה לו לבד אבל הגט נתן בלא תנאי ואף אם לא תתן הגט גט מ"מ חייבת לקיים חיובה מדין שכר שכיר וגם אם המצא תמצא שום מו' מלבד שלא תועיל ולא תציל. עוד יוציאו לעז על הגט שכל שומע ורואה יאמר כיון שהוציאה מו' על חיובה גם הגט בטל וקרוב בעיני שמדרבנן לא תנשא לכתחי' דבכל דוכתא חיישי' ללעז הגט: קצ שאלה אם יכולים בעל החצר לעכב' על מי שילמד תשב"ר בביתו: תשובה תקנה קבועה ומנהג פשוט אצלנו שלא יוכלו השכנים לעכב על מלמד תינוקות מללמוד בביתו לימוד תורה. אך שיהיה המלמד קבוע ולא יצא אנה ואנה רק לצורך לקנות מידי דמיכל לבניו וב"ב שאז יתן עיניו על התינוקות שלא יצערו בני החצר וגם ברחיצת בה"כ יעמלנוב"א בזאיי"ד על בני החצר ולפחות יעדיף על ידם בנוב"א אחת שיעשה העודף עליהם וגם בחבל ובדלי כן יעשה ובזה אין להם לעכב עליו כלל כפסק מר"ן קנ"ו ס"ג ע"ש: קצא שאלה אשה שהיה עליה חובות מחיי בעלה שברה כלים או נתחייבה לאדם אחד ואח"כ מתה בחיי בעלה שדין בעלה לחלוק כל הנמצא לו עם יורשיה יכולין הבע"ח לגבות מחלק היורשים החוב שעליו: תשובה נר' פשוט דלא ודוקא נתאלמנה או נתגרשה אבל מתה בחיי בעלה בעלה יורשה וכן הוא בסי' תכ"ד ע"ש דדוקא נתאלמנה וכו' ואם היו לה נצ"ב מוכרת אותם בטובת הנאה ואם מתה וכו' אין לנחבל כלום וע"ש בסמ"ע וכן נמי עכשיו שחולקים לפהת"ק העבירו חכמים הנחלה מהבעל ונתנוה ליורש ואחר שכן אין להם שום שליטה בחייה וכמ"ש הרא"ש והביאו מר"ן בטא"ה סי' קי"ח ס' יו"ד ע"ש דמה"ט אם נתנה לאחר שיזכה בחצי נדונייתה הראויים יורשיה לירש אינו כלום וכ"ש חובות שעליה שאין להם לגבות כלל מחצי נדונייתה כדין אם היה בעלה יורשה הנז' סי' תכ"ד וכן הוא להדיא בחוט המשולש משם מהר"ר משה אלשיך סי' ט"ו: קצב שאלה אלמנה שצוה בעלה החכם ז"ל שיתנו לה מדור כל ימי חייה וכל נכסיו משועבדים לאותו מדור והיורשים אומרים שכבר נאבדו כל המטל' שהניח אביהם: תשובה בענין מזונות האל' כתב בסי' צ"ג סכ"א הניח מטלט' ולא תפסה אותם היורשין נוטלים אותם והם מעלים לה מזונות ואינה יכולה לעכב עליהם ולומר יהיו המטל' וכו' שמא יאבדו עכ"ל. וכתב הב"ש ס"ק ל"ו דה"ה אם ימכרו אותם אינה נזונת מן המטל' וכן העלה הח"מ ס"ק ל"ה אף שמתחלה רצה לומר דמשמע שאם ימכרו אותם נזונת מן הדמים שביד היתו' אלא שסיים בדברי הב"ש ע"ש ומאי דקאמרי שמא יאבדו דלחששת המכירה יוכלו להתחייב לה שאפי' ימכרו יעלו לה מזונות מ"מ מסקנא דמילתא דאפי' ימכרו אותם אין לה מזונות. וא"כ לכאורה גם בנד"ז אפי' למנהג שאין לאל' מזונות מ"מ העדות שהתנה לה בעלה הוי כמזונות וא"כ העזבון ממטל' שהניח לה בעלה