משפטים ישרים קפח

סכ"ז בהג"ה וה"ה אם רוצה להוציא זיזין למעלה מגמל ורוכבו וכו' ע"ש ונר' דזה דוקא בר"ה גמור אבל במבוי מפולש שאינו ר"ה גמור די שיעשה כדי משא כל הבהמות דשכיחי סוסים ופרדים וחמורים דלא שכיחי כל כך גמלי בהם. קפג שאלה אם יתחייב השותף במה שלוה חבירו ובאיזה אופן יתחייב: תשובה להתחייב במה שלוה חבירו צריך שיודה השותף שמה שלוה שותפו הכניסו לכי"ה כמ"ש בש"ע ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו היה לצורך השותפות וכו' ומבואר בסמ"ע ס"ק ז' וז"ל אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשותפות וכו' עכ"ל משמע שמ"ש מר"ן היה לצורך השותפות הוא שנכנס דב"ז בשותפות ואפי' אם הלוה לצורך השותפות אם לא נכנס הדבר לכי"ה לא מהני וזה פשוט וא"כ בנד"ז שהשותפים אומרים שמעולם לא נכנס לכי"ה לא מחייב: עוד כתב הרב בענין זה במ"א וז"ל להתחייב השותף במה שלוה חבירו צריך שני תנאים הא' שיודה השותף שמה שלוה חבירו היה לצורך השותף והכניסו לכי"ה וזה מבואר בש"ע סי' ע"ז ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו היה לצורך השות' ע"כ. ומינה דבעי' עוד שיכנס לכי"ה דמה מועיל הודאתו שלוה לצורך השות' אם נטלם לעצמו. וז"ל הסמ"ע סק"ז אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשות' אין הודאת שותפו וכו' עד וכו'. הנה במקום שלוה לצורך השות' כתב אם לא נכנס דבר זה בשות' מוכח כמ"ש והוא פשוט. ב' צריך שתהיה ההלואה בשטר או בעדים לזמן ובזה ג"כ איירי בס"א בב' שלוו בין בשטר בין בע"פ באופן שלא יוכל לומר פרעתי דאל"ה יוכל לומר השותף אפשר שכבר פרע ואין השותף מתחייב אלא מדין ערב כמ"ש בס"א בדין שנים שלוו מא' שניהם ערבים זל"ז וכו' ובלוה לבדו קא' אז דינם כדין שלוו מא' ופשוט הוא דהערב אינו מתחייב אלא היכא שידוע בעדים שהלוה לא פרעו אבל אם הדבר בספק אין הערב מתחייב וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ח דאם אמר הלוה פרעתי נפטר הוא והערב ע"ש. וממילא אף אם מודה הלוה והערב טוען שמא פרעך פטור ואף דבסי"ו מסיק דבקבלן לא נפטר יעו"ש מ"מ שנים שלוו מא' דין ערב סתם יש להם כמ"ש בסי' ע"ז ס"א ע"ש. ואחר שכן בנד"ז שאין השותפים מודים כלל שנכנס הממון לכי"ה כמ"ש בשאלה שהיא ודאי תשובת השותפין לפני החכם שלא היו יודעים בסחורות ששולח להם ולא היה מראה להם כ"א הריוח פשיטא שאין עליהם חיוב. גם יש לפוטרם מטעם הב' שאין כאן שום שטר ויכולים לטעון שמא פרעך הנפקד שלך ואז הם פטורים: ועוד נראה לפוטרם ואעיקרא פירכא דנראה פשוט דאף שכתב בש"ע דאם לוה א' מהשותפין הב' משתעבד ודינם כדין שנים שלוו מא' ובשנים שלוו כאחד אמרינן או שקבלו פקדון ביחד נראה דדוקא בב' שלוו מדמינן פקדון להלואה אבל בלוה אחד מהם לא דמי פקדון להלואה דהתם שהפקיד המפקיד לשניהם ביחד נעשו ערבים זה לזה שע"ד שניהם הפקיד אבל בא' שלוה דוקא לוה שעשה מעשה בידים אמרי' דהוי כשלוחו של חבירו שכן דרך השותפין כשחסר ממנו לשותפות הולך ולוה מאחר אבל אם השותף יושב לבטח ובא א' וא"ל בחייך תקח לי הפקדון נאמר שיתחייב השותף זה הדבר לא יעלה על הדעת דודאי לא הפקיד אלא בנאמנותו שהאמין בו ובידו הפקיד ואף שהפקדון הזה יש בו הנאה לנפקד שמוכר בהאלקומיסון ונותן הריוח לשותפיו מה בכך ס"ס הוא לא נתן פקדונו אלא ביד זה שמסרו לו ואין זה אלא כא' מהשותפין שפגע בו אדם אחד וא"ל יש לי ממון ורצוני להפקיד בידיך ואתן שכרך בו והאיש ההוא נדחק ואכל הפקדון האם יעלה על הדעת שיתחייבו השותפין ולזה ברישא בשנים שלוו סיים מור"ם או שקבלו פקדון ביחד ובס"ב לא כתב אלא שותפין שלו וזה פטור. באופן שהדבר פשוט שהשותפין הנז' בשאלה פטורים ומותרים מהפקדון שהופקד אצל השותף הב' ואין עליהם חיוב ממון ולא חיוב שבועה: מצורף לכל הטעמים שכתב החכם הפוסק עם היות שעליהם לבדם אין לסמוך כי יש לפקפק בהם הא' כתב ששותפות זו אינה מתקיימת כפי הדין הכתוב בסי' קע"ו שאין כאן לא משיכה ולא הגבהה וכתב שאף שיש כאן התחלה בעסק השיתוף שכתב בש"ע דמהני מכל ובנ"ד לא עירבו יחד והו"ל כאלו אינם שותפין ולית בהו האי דינא דשותפים שלוה א' מהם ומלבד דמסתמא דבהאי זמנא כתבוה שנים שהקול יוצא בכל העיר שפ' ופ' הם שותפים ומסתמא י"ל שעכ"פ זה כמה שנים עירבו מעותיהם מ"מ דברי הסמ"ע ז"ל לא זכינו להבינם והם מילתא בלא טעמא דממה נפשך אם השותפות מתקיימת בדבור בעלמא כמו שכתב הש"ך ז"ל אין צריך לעירוב מעות ואם אין השותפות מתקיימת רק בהתחלה בעסק השיתוף א"כ למה לי עירוב מעות דבהתחלה בעסק השיתוף מהני: ושו"ר להט"ז פליג אסמ"ע ז"ל וז"ל פי' בסמ"ע שעירבו המעות נראה לי דהא דכתב ב"י בשם העיטור בשם רי"ף דבעינן נתערבו המעות היינו בשלא התחילו בעסק מו"מ אבל כאן מיירי בהתחילו לישא וליתן עיקר הקנין בזה הוא ההתחלה בעסק מו"מ שכל א' עוסק לטובת השותפות וע"ז כ' ב"י בשם ריב"ן דהויין ערבים זל"ז וא"צ קנין אלא שיתחילו המלאכה ומ"מ אפי' לדברי הסמ"ע דבעינן עירוב המעות היינו לענין שלא יוכל לחזור בו מכאן ולהבא כמ"ש הסמ"ע וז"ל משא"כ כשלא הניחו ועירבו ממונם יחד אלא התחילו דלא מהני דלא יוכלו לחזור להבא עכ"ל משמע דלענין מה שהרויחו השותפות קיימת בהתחלה לבד. גם מ"ש דאין לומר במי שקבל סחורה או שכר שותפות וסיים דבשלמא דבר התלוי בידם ואין בו חובה לאחרים וכו' איני יודע כוונתו דהוא עצמו לשון הש"ע הלוה לצורך השות' דמה בכך שאינו מאמינם ס"ס הם יתחייבו. וגם מאן לימא לן שלא היה מאמין השותפים האחרים הם אדרבא טובים הם מהלוה. ומ"מ הן מאמינים הן לא האמינם הם חייבים מכח הלואתו של זה וזה פשוט: קפד שאלה ראובן מכר לשמעון בית ולוי ערער על שמעון כי הבית הנז' היתה משותפת בינו ובין ראובן כי בתו של לוי היתה נשואה עם ראובן ומתה בחייו וצריך ראובן לחלוק כל הנמצא לו עם לוי ושמעון החזיק שני חזקה: תשובה אמת הלכה רווחת דטענינן ליורש וללקוחות קמ"ו ס"ו וא"כ בנד"ז אחר ששמעון החזיק שני חזקה טענינן ליה שראובן שמכר לו לקח מלוי ואח"כ מכר לו אלא שידוע דכל הטוען אני לקחתי מפ' צריך להביא ראיה שאותו פ' שמכר לו דר בה אפי' יום א' ואז מהניא טענת שמעון הא לא"ה לא כמ"ש בסי"ד ע"ש. וא"כ פשוט הוא דזה שדר יום א' דוקא אם היתה חזקתו מועלת אבל זה שאין חזקתו מועלת שהרי הוא שותף גם דירתו יום א' אינה מועלת ונשארה חזקת שמעון חזקה שאין עמה טענה והיא ג"כ לקמן סי"ז שאפילו יש למחזיק עדים שדר המוכר יום א' שהוחזק גזלן המוכר על שדה זו וכו' ע"ש משמע דדירת יום א' וחזקת ג"ש א' מהם