משפטים ישרים קפה

הלקוחות וכן נר' מדסתמו הפוסקים ולא חלקו בין מזכה לגדול למזכה לקטן ע"י אחר וניחא נמי ל' הרא"ש שכ' יפול חלקו וגם אצ"ל ואחריך תזכה לפ' ועיין בסמ"ע סי' רמ"ח סק"א בשם רבינו יונה דה"ה אם אמר נכסי לך ואם תמות לפ' ע"ש. מבי"ן]: ובאמת שלפי"ז לא דמיא נד"ז לאחריך דהתם אומר זכי במתנה זו ואחריך תזכה לפ' משא"כ באומר אם ימות פ' זכה פ' אין כאן שום זכיה לאותו פ' וכ"ש בנד"ז שהיו קטנים והזכיה אינה אלא ע"י אמם והזכיה שהיא בכח המ"א לא זכתה להם אמם. וא"כ צריך היה הדבר לאומרו שאם מת א' מעכשיו תזכה לאחיו חלקו. וראיתי בדברי חכמי פאס שגם הם קשיא להו זה שאינו רשאי להרבות ולמעט בירושה בשל בניו וסיימו וז"ל זה אינו דמתנה יהיב להו שהרי סיים דבריו שעמ"כ זכה ונתן להם המתנה הנז' שאם מת א' מהבנים תהיה מעכשיו להנשארים אחריו דמשמעות הדברים דמתנה הוא יהיב להו מעכשיו עכ"ל. ובמחילה כתבו מה שלא היה שהרי שטר המתנה לפנינו ואין כתוב בו כלל מעכשיו ולא עוד אלא שלא כתב כלל לשון זכיה בחיוב רק לשון שלילה שאם מת א' הנשאר מאחיו הוא דוקא יטול וירש וכו' ולא אחיו שמאשה הא' עכ"ל וא"כ קרוב לו' שאין תנאי זה מועיל כלום דלא דמי כלל לואחריך לפ': איברא שמצאתי בטור סי' רמ"ח סי"ב כתב וז"ל מי שנתן מתנות לפניו לפ' כך ולפ' כך והתנה אם ימות א' מהם בלא זרע שיפול חלקו לאחיו ולאחיותיו ונתן שמעון מחלקו לגיסו כי אין לו בנים לשמעון וראויה המתנה ליפול עליו אחרי מות שמעון. והשיב נר' לי דמתנה טובה היא דהו"ל כנכסי לך ואחריך לפ' דקי"ל אין לב' אלא מה ששייר א' עכ"ל. הנה הרב ז"ל מדמה מ"ש אם ימות פ' שיזכה פ' לאומר ואחריך. ואמת שהוא קשה לדמותם דואחריך הוא הן ימות בזרע או בלא זרע נמצא שמזכה לו עכ"פ משא"כ באם ימות בלא זרע איפשר יזכה איפשר יניח זה זרע ולא יזכה כלל אבל מה אעשה שהרי הרא"ש דמה אותם ומי יוכל לפרכס. וא"כ בנד"ז אף שלא אמר שיזכה האחר מעכשיו מדמי ליה לאומרו ואחריך שא"צ מעכשיו ואף שיש לו' דהרא"ש ז"ל לא איתשיל להכי אם יזכה הב' ולא בא אלא לומר שאין טענת האח טענה לומר שלא יוכל שמעון ליתן לגיסו מחמת שראוים הנכסים ליפול לאחיו ולזה אמר דאפי' באחריך אמרי' אין לשני ואפשר דנדון אם ימות יזכה לא דמיא לאחריך מ"מ משטחיות לשונו נראה דמדמי לה לגמרי לאחריך. אך נראה דעדיין יש לחלק דהתם שאמר אם ימות וכו' יפול וכו' הו"ל כאחריך כיון שאמר בלשון חיוב אבל בנד"ז אם ימות הנשאר מאחיו הוא דוקא יטול ולא אחיו וכו' שלשון זה אינו מורה על הזכיה אבל בבא לגזור ולשלול אחיו ולא דמיא ללשון ואחריך גם לא ללשון שבא בתשו' הרא"ש אם ימות א' וכו' שיפול חלקו דהלשון נוכל לדמותו לאחריך אם ימות א' בלא זרע יפול וכו' שנוכל לדחוק דה"ק אם ימות זה אחריו לפ' אך נראה דגם הכא הרי אמר הוא דוקא יטול וירש אותו והרי בלשון זה חיוב ושלילה כנ"ר ברור ופשוט לקוצ"ד. מבי"ן] ואם לא דמיא כ"כ לואחריך דמיא לדהרא"ש ז"ל אם ימות שיפול דמהו לואחריך לפ' ואע"ג שאמם היא הזוכה להם י"ל כך תזכה לפ' ואחריו תזכה לאחיו הנשאר ומ"מ אני בעוני לא אוכל להחליט עד יסכימו מורי הוראה אחר שיראו דברי אלה: ואך יש להסתפק בנד"ז שנשארו זכר ונקבה אחר שלא יטלו אחיו שמאשה א' אם תטול הנקבה אחותם עם הזכר או דוקא הזכר הנשאר הוא שיירש ונר' דסברא היא שלא יירש אלא הזכר דוקא כי ראינו שזה המצוה כל כונתו לא היה אלא להעביר הירושה מבניו שמאשתו א' שהיא בקטטה עמהם ולא היו נוהגים בו כבוד ולכן העביר הירושה מהם ונתנה לאשתו ועשה חכמות ותחבולות שלא יירשו זרים נחלתו שהתנה על אשתו שלא תנשא לאיש אחר ואם תנשא לא תטול וכו' וגם אם ימותו כולם היא הקדש לכן נר' שגם בזה לא כוון להוריש אלא לזכרים ולכן אם מת א' מהם לא יירש אותו אלא הזכר דוקא. וגם מצינו בדברי הפוסקים בסי' רמ"ז ס"א בריא ששלח כלים ואמר ינתנו לבני הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות היו ראוים לזה ולזה יטלו אותם הזכרים בלבד וכתב הסמ"ע משום לבני משמע טפי לזכרים מלנקבות עכ"ל. וה"נ בנד"ז ל' אחיו משמע יותר לזכרים מלנקבות וא"כ י"ל שאע"ג שמתחלה השוה הבת לבנים מ"מ דיה שתטול חלק א' עם הזכרים שכן מחויב לה בירושה שמן התקנה לא רצה לגרע כחה במה שעולה לה לפהת"ק אבל אם מת א' שאין לה חלק ונחלה בירושתו הזכר הנשאר הוא שיירש אחיו ואמדינן דעתיה שלא ירשו זרים נחלתו כשתנשא לאיש אחר ובחלקה שעולה לה לפהת"ק שהבנות הבתולות יירשו עם הזכרים חלק כחלק זהו שנתן לה ולא במיתת הא' שאין לה חלק ונחלה כלל באחיה במקום הזכרים נאמר שגם הנשאר מאחיו הוא דוקא הזכר שיורש מן התורה: קעו שאלה ראובן ושמעון שותפים בבית א' ומשכן ראובן חלקו בית שמעון בסך ק' ובא שמעון לתבוע דינא דגא"א יכול או אינו יכול: תשובה נראה דאין לו דינא דגא"א דכל עיקר דינא דגא"א משום שלא יוכלו להשתמש ביחד וכל א' צריך לה כולה לזה אמרו דיכול לעשות דינא דגא"א דכל שאין יכולין להשתוות לדור שנה שנה. אבל זו שכולה ביד שמעון ואין לשותפו בה שום זכות עד שיפדה אין כוונתו אלא לגרשו מנחלתו וכמעט עובר בבל תחמוד אחר שאין לו נזק ודאי לית דינא דגא"א ודעדיפא כתב הרשב"ש בתשו' סי' פ"א דמקום שהוא שכור ביד השותף לית ביה דינא דגא"א. ואם שלכאורה יש לפקפק בזה כמ"ש במקום אחר דהיינו על הטעם שכתב הרב ז"ל דעיקר דינא דגא"א משום היזק ראייה וטעמו ז"ל לא הבנתי דא"כ במטלטלין דלית בהו היזק ראייה מאי איכא למימר ואנן קי"ל דינא דגא"א בין בקרקע בין במטלטלין וצ"ל דכוונת הרב היא מ"ש וכל היכא שיש צער לא' מהם ובקרקע ההיזק שלהם אף שיוכלו לדור ביחד יש היזק ראיה ובמטלטלין בלא"ה לא יוכלו להשתמש ביחד דאפשר בזמן שיצטרך לה זה יצטרך לה אחר. וטעמו של הרב ז"ל נכון הוא. וכבר הסכים לדבריו בס' חוט המשולש סי' ט' הביא דברי הרב וחזקם וקיימם. בנד"ז נר' ברור דלית דינא דגא"א עד שיפדה וכל שיש ספק בדינא דגא"א קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין בנו כח לעשות דין גא"א אלא בדבר ברור. ומזה נרא' דכל שמוותר הנתבע לחבירו לדור הוא ויעלה לו שכירות בשומת השמאים אינו יכול לכופו בגא"א שהרי היזק ראיה. אך א"כ יקשה דבמרחץ ובית הבד שעשוים לדירה יכולים לכוף לגא"א ובסי' קע"א ס"ו יכול לומר קנה ממני או מכור לי וצ"ל דגם מרחץ ובית הבד הו"ל כטלית דצריכה לכל א' בכל שעה ויש צער לכל א' מהם לכן אית בה דינא דגא"א ופשוט ועי"ל דבמרחץ יוכל לומר איני חפץ לשכור אולי לא אמצא שוכרים משא"כ בבית ותובע גא"א לדור יוכל לו' לו הריני מקבל דירתך ולמה גא"א.