משפטים ישרים קפד

לפטור ואף שבב"י פסק לחייב מ"מ כש"ע אנו פוסקים ובמקום שלא דבר מרן בש"ע פוסקים כהג"ה וכ"ש שהוא לפטור ויכול לומר קי"ל וכ"ש שכן הכריע הש"ך ואך יש לדחות דשאני הכא דלא נחית ע"מ לדור שנאמר דהו"ל להתנות מ"מ יש לעשות סניף לס' מהריב"ץ זלה"ה: קעג שאלה מעיר גיבאלטאר שאין מנהגם לכתוב שטר כלל רק כת"י אם הכ"י כשטר גמור שאינו נאמן לו' פרעתי ואם יכול לטרוף בו מהלקוחות או לא: תשובה אמת שכן מפורסם שכל ערי אדום כתב יד אצלם כשטר גמור לענין שלא יוכל לומר פרעתי כל עוד שהכ"י ביד המלוה ובנ"ד שנעשה הכ"י בגיבאלטאר ששם היה העסק ודאי שלא יוכל לומר פרעתי וכמ"ש הכה"ג שהביא החכם הפו' משם כמה וכמה רבנים ואמת שיש להבין בדברי הרב כה"ג במה שכתב שמקום שנוהגים שכתב ידו בשטר גמור וכו' אינו נאמן לו' פרעתי מהו זה המנהג לו' כשטר גמור לטרוף מן המשועבדים זה לא יעלה על לב כלל דכל עיקר טעם הטירפא מלקוחות הוא משום דעדים מפקי לקולא ולא חלק אדם בזה שאפי' לס' הג"ה סי' ס"ט ס"ב שאינו נאמן לו' פרעתי מ"מ לטרוף מן הלקוחות לא. ואם כוונתו דהוי כשטר גמור שלא לטעון פרעתי מהו שסיים ולכ"ע אם נהגו שלא יהיה נאמן לו' פרעתי אינו נאמן לו' פרעתי היינו רישא ונראה שר"ל הוי כשטר גמור שאין נוהגים לעשות שטר כלל במשאם ומתנם רק כ"י ולא נשמע במקום מי שיעשה שטר על הלואה ועסק רק כ"י לזה קאמר דבזה אינו נאמן לומר פרעתי דדין הכ"י אצלם במקום שטר ולזה סיים הרב ז"ל דלכ"ע אם נהגו וכו' שאפי' יש מי שיעשה שטר ויש מי שלא יעשה אם הנתבע מנהג שלא יהיה וכו' אינו נאמן וכו'. והכא בנד"ז בעיר גיבאלטאר תרתי איתנהו לפי הנשמע אצלינו שכל משאם ועסקיהם אינם אלא בכ"י ואין נוהגים כלל בשטר וגם מנהג פשוט אצלם שאין נאמן לו' פרעתי נגד הכ"י ובלא כל זה אפי' לפי הדין שנאמן לו' פרעתי מ"מ סיים מור"ם ז"ל שהכל לפי ראות עיני הדיין. וכן סיים גם הרב ש"ך: קעד שאלה מבוי אחד שהוצרכו כולם לחדש הביבין בבנין או בלוחות של עץ שקורין מגארל כיצד יפרעו ההוצאות העליונים עם התחתונים: תשובה המנהג הפשוט אצלינו שעם היות שהדין בביבין שהעליונה מסייעת עם התחתונה והתחתונה אינה מסייעת עם העליונה מ"מ נהגו האי' בתיקון המגארל חצר מגעת לחצר שהעליונה עושה מגרלא עד שלמטה ושלמטה ממנה עושה מגרלא לבדה עד שלמטה ממנה ואף שהעליונה משמשת בה אינה נותנת בה כלום ואך אם לא הפסיקה מגרלא אחת לאורך העמודים הרגילין שיש בהם מ"מ ד' אמות הנשאר עושה גם העליונות וכולם ידם כא' וכן פשט המנהג במבוי הנק' דרב אלגנדור שנתחדש במאמר אדונינו יר"ה בש' תק"ע בשופר גדול לחירותינו: קעה שאלה מי שנתן נכסיו לאחרים במתנת בריא שלא בהסכמת אשתו אם המתנה קיימת או לא: עוד שאלה במי שנתן לאשתו ולבניה פ' ופ' חצר פ' אם חולקין האשה והבנים חכ"ח או תטול האשה מחצה. עוד שאלה באו' ואם מת א' מהם הנשאר מאחיו דוקא יטול ויירש חלקו ולא בניו שמאשתו ראשונה אם מועיל תנאי זה או לא. עוד שאלה אם מת אחד מהם אם תטול הנקיבה ג"כ חלקה בו: תשובה המתנה הנז' מתנת בריא היא כנר' ממנה להדיא ולכן יכול הבעל ליתן אפי' לאחרים אפי' שלא בהסכמת אשתו הנשואה למנהג המגורשים ואפי' היא עומדת וצווחת שלא ליתן הוא יכול ליתן שלא הצריכו הסכמתה אלא במתנת שכ"מ או במתנת בריא והוא ש"מ. ואמת שבימים שלפנינו נמצא חילוק דעות במתנת בריא והוא שכ"מ שיש אומרים דהו"ל כמתנת בריא וא"צ הסכמת האשה וי"א דכל שהוא שכ"מ אפי' מתנת בריא צריכה הסכמת האשה. וטוב טעם נתנו לדבריהם דכל שהוא בריא ונותן מתנת בריא שיש עדיין תקנה בעולם להרויח ולהוסיף ממון אין חסרון לאשה בזה שאם נתן זה אפשר ירויח כנגדו ויותר והוי כשאר חובות שעל הבעל שנוטלים מראש ממון אף ע"פ שלא היו בהסכמתה משא"כ בנותן והוא שכ"מ שנותן מחמת מיתה שאז מתחסר לאשה מחלקה עכ"פ בזה תקנו שכל מתנותיו אינם כלום שאם יוכל ליתן בלא הסכמתה א"כ יתן כל אשר לו ותצא האשה בידים ריקניות ומתבטלת תקנתם שאמרו שהאשה נוטלת מחצית הנכסים משא"כ בנותן והוא בריא כאמור ואחר שכן כל התנאים שהתנה במתנה זו קיימים שיהיו הקדש וכו' הכל קיים וא"צ להסכמת האשה כלל. ומעתה נבא למתנת הבעל שיש בה מקום חקירה שכתוב בה ונתן לאשתו סלטאגה לזכותה ולזכות בניה שיש לה ממנו והם הבת דונא ואחיה ברוך ורפאל שלשת וכו' עכ"ל. והנה מר"ן ז"ל בסי' רמ"ה ס"א האומר נכסי לפ' ולבני אותו פ' נוטל מחצה וכל בניו מחצה וכו' אפי' הנפרטים מרובים וכו' עכ"ל מכל הלשון משמע דאם היו כולם נפרטים חולקים חלק כחלק. וא"כ בנד"ז אף שהאשה נוטלת המחצה מכח התקנה כבר כתבנו דבמתנת בריא אפי' יתנה כולם לזרים מתנתו קיימת ואין לאשה כלום וא"כ איכא למימר דכיון שכולם נפרטים חולקין חלק כחלק: אך יש לעיין באומרו ואם ב"מ מת א' הנשאר מאחיו הוא דוקא יטול ויירש חלקו ולא אחיו שמאשה ראשונה ע"כ יש מקום ספק אם תנאי זה קיים אחר שכבר יצאו הנכסים מתחת ידו מה כחו יפה לומר פ' בני לא יירש אותו כי אם זה ולא זה ואע"ג דבנכסי עצמו אם סיים בל' חיוב מהני מ"מ בנכסי בנו הויא כולה עקירה דאין לו כח לזה. אכן כד דייקינן נר' דבירושה לא מהני זה כגון אם צוה ואמר כשימות פ' בני לא יירש אותו כ"א אחיו פ' ולא האחר ודאי דבריו מהבל שאין בו כח לזה אבל במתנה כגון זה הו"ל זה כאומר ואחריך לפ' שנז' בסי' רמ"ח דהבריא שנתן לפלוני ואמר אחריך לפ' מהני. ואמת שיש לדקדק בההיא דאחריך גובה מאי אהני באומר ואחריך לפ' דמשמע אפי' לא אמר מעכשיו מהני דאלו אמר מעכשיו מבואר לקמן ס"ז דאפי' מכר הא' השני מוציא מיד הלקוחות וכיון דאיירי בלא אמר מעכשיו במה יקנה השני ובסי' קצ"ה ס"ד שאם א"ל תקנה חפץ זה לאחר ל' יום לא קנה וכן בס"ס קצ"ז כמשיכה משום דשעת הקנייה הדר סודרא למאריה וגם ליכא משיכה וצריך לחלק דההיא דסי' קצ"ה לא התחילה הקניה כלל לשום אדם אבל בנדון דואחריך שהתחילה הקניה לא' מהא' נמשכה לשני וכאלו הא' זוכה לב' והוא נעשה שלוחו ולזה זוכה לו אפי' לא אמר מעכשיו. ולקוצ"ד נר' אם יראה בעיני הרב מו"א דגם ואחריך לפ' ר"ל מעכשיו דמעכשיו הא' חוזרת על שניהם ול"ד לאו' תקנה חפץ זה לאחר ל' יום שאינו מזכיר כלל מעכשיו וכשאומר ואחריך מעכשיו לפ' לטפויי אתא שאם מכר הא' הב' מוציא מיד