משפטים ישרים קפב

שכופין להוציא אם אין יכולין לכוף להוציא הכתו' מיהת יתן כמ"ש סי' קנ"ד סכ"א בהג"ה ובכל מקום דאיכא פלוגתא דרבוותא אם כופין או לא אע"ג דאין כופין לגרש מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד וכו' ע"ש. גם בנד"ד אם לא רצתה לקבל הגט לאיזו סיבה מ"מ כופין אותו ליחד לה כתובתה. גם הרב בעל משפטי שמואל שחשב החכם שהוא חולק ויכול המוח' לומר קי"ל אין נראה מדברי הרב בית יהודה ז"ל אלא שכתב שהוזקק לבאר זה יען שמדברי בעל משפטי שמואל משמע דאין הבעל חייב בכל ענין מדסתם וסיים הרב בית יהודה דליתא דלא איירי כמשפ' אלא בדאיפשר ליה למיקם בסיפוקייהו וכו' עכ"ל. ביאור דבריו דליתא מה דמשמע לכאורה מדברי משפטי שמואל דאין חילוק אלא דלא מיירי התם אלא בדאפשר וכו'. הרי דמסיק הרב דגם משפטי שמואל אינו חולק. וכן מוכיח דאיך יחלוק מש"ש על הריב"ש ז"ל באופן שלא יש בידינו פיטור לזה הבעל אלא אם יש עדים דאיפשר למיקם בסיפוקייהו וכבר כתבו החכמים דיש עדים דיכיל למיקם אלא שכאן נמצא וכאן היה אחי האשה ובא קובל ומתרעם על הבעל וכו' והראה לפנינו שטר ק"ע משני עדים כשירים דאין הבעל יכול כלל למיקם בסיפוקי שתי הנשים ולזה צריך לעמוד על הענין היטב: שבתי וראיתי שאף שמצד הדין בעינן למיקם בסיפוקייהו מצד התקנה שתקנו המגורשים יכול לישא א"א על אשתו שהרי השבועה דשלא ישא בטלה כ"ש ממון באופן שהמעיין בתקנה יראה דלא חשו למיקם בסיפוקייהו משום פו"ר ולא חיישינן למיקם בסיפוקייהו אלא הנושא על אשתו בלא סבה אבל בסבת פו"ר בטלו כל אותם הטענות וכן המנהג פשוט שכל הבא לישא על אשתו מחמת שלא נבנה ממנה מתירין לו לישא אחרת ואין מדקדקין בזה כלל לראות אם יכיל או לא יכיל: קע שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן היה נשוי עם דינה ושהה עמה כמה שנים ואחרי מופלג הוא קרה לו מקרה בלתי טהור והמיר טוב ברע ואע"פ כן שומר עצמו מכל הדברים הרעים מפתם לא יאכל ומכוסם לא ישתה ועדיין הוא נשוי עם דינה אשתו ונוהגת עמו כבנות ישראל בטומאת נדה וטומאת לידה אח"כ נתקוטטו ביניהם הבעל ואשתו הנז' ונתן לה גט כריתות והלכה ונתקדשה לשמעון דהיינו קדש ולא בעל ויהי ממחרת לא מצאה חן בעיני שמעון האשה הנז' ונתן לה גם הוא גט כריתות ותשאר האשה משני ילדיה ראובן ושמעון הנז' והיתה נודדת ללחם איה שכולה וגלמודה ויהי היום בא ראובן ורצה להחזיר גרושתו דינה הנז' כי ראה שכל העולם חשך בעדו וננעלו לפניו שערי אורה שמיום שגרש את אשתו נשאר מטולטל טלטולא דגברא ונשאר נע ונד ולא מצא מנוח לכף רגלו וקרוב שיכשל בנשג"ז. ונמצא שכל מה שטרח ושמר עצמו מלבד יהיה לריק. לישא גויה אינו יכול ישראלית אינו יכול ג"כ כי סכנה גדולה היא לכל העולם זולת זו שכבר נודע לכל גוים ויש' שהיא אשתו בעודו ביהדות משא"כ לישא אחרת שלא היתה אשתו מבלי ספק צעק יצעקו עליו באופן שאין לו תרופה בלתי זאת לזה יורנו המורה מה יהיה משפט האיש הלזה דל ורזה ויקיים נפש א' מישראל אם יכול לעשות אותה פילגש בלא כתובה ובלא קידושין כי להחזירה בכתובה ובקי' אינו מן הדין שהרי מקרא מלא הוא לא יוכל בעלה וכו' ותשובתך הרמתה מהרה תצמח: תשובה כבר מילתייהו אמורה מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבילות אשר על כן נטפלתי לדין זה כאשר אבאר. מקרא מלא הוא במחזיר גרושתו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה והלכה רווחת שאפי' נתגרשה מבעלה השני מן האירוסין אסורה לראשון כמ"ש ריש סי' יו"ד דהלכה כחכמים בברייתא יבמות די"א ולא כר"י ן' כיפר דס"ל שאם נתגרשה מן האירוסין מותרת לא' אך להיות שנד"ז שבא לפנינו ננעלו בעדו שערי אורה ועולם חשך בעדו שמיום שגרש זאת האשה נשאר מטולטל בטלטולי דגברא ונשאר נע ונד לא מצא מנוח לכף רגלו וקרוב שיהיה נכשל בנשג"ז ומשום וכו' וכל מה שטרח ונצטער ושמר עצמו יהיה לריק ונמצא נאבדת נפש א' מישראל גם אם אמרנו שישא אשה יהודית ברור הדבר שלא ימצא וגם היא סכנה גדולה לישא זולת זו שכבר נודע לגוים כי היא אשתו בעודו ביהדות שאין להם קפידא כ"כ. משא"כ לישא אחרת שלא היתה עמו שבלי ספק צעוק יצעקו עליו האין בבנות הגוים אשה וכו'. באופן שאין לו שום תרופה אם לא זאת ולזה צדדנו צדדים אולי תעלה ארוכה לנפש א' מישראל ולו יהיה בדרך צר ודחוק כמלא נקב מחט סדיקית והוא זה גרסינן במס' קידושין פ"י יוחסין דע"א הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קדש אינו לוקה מאי טעמא לקחתה כתיב עכ"ל. והביא זה הכ"מ ל' רבינו פי"א מה' גירושין דין י"ב ע"ש. הנה מבואר דמחזיר גרושתו לא הזהירה תורה אלא שלא יקח דהיינו קידושין ואם בעל אינו לוקה: והנה יש לחקור בפילגש הנזכרת בתורה ובנביאים מה היא והנה מור"ם בסי' כ"ו הביא מחלוקת בזה דאם מיחד אליו אשה וטובלת אליו י"א שמותר והיא פילגש האמורה בתורה וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה עכ"ל: והנה כל המפרשים פה א' חלקו על מור"ם במ"ש שי"א שאסור ולוקין הב"ש כתב שמהרי"ט כתב דהרמב"ם איירי במזומנת לזנות והב"ש כתב ונ"ל שמהרא"ש והטור נר' דליכא איסור כלל והביא ראיה מדברי הרא"ש עצמו שכתב דיכול לקיים פו"ר בפילגש וסיים וז"ל ונשמע מכל הני דעות דאין לוקין על פילגש אפי' האיסור אין מבואר בהדיא וכ"כ בח"מ דמהרא"ש והטור לא משמע שיהיה איסור בפילגש יעו"ש. ולקוצ"ד ואם היא כאין נגד רבותינו החולקים בדבר זה נ"ל דיש ראיה מפורשת דאין איסור בפילגש ממה שמצינו לרז"ל תקנו נישואין ליתומה קטנה ולרבנן צריכה מיאון ולר"א הרי היא כמפותה וכו' כדאיתא ביבמות פרק ב"ש דק"ז ע"ש ואם באמת יש איסור בפילגש איך התירו חכמים ותקנו נישואין ליתומה קטנה דאין ב"ד רשאין לעקור דבר מן התורה בקום עשה לבא עליה בלא קידושין אלא ודאי דאין איסור כלל בפילגש כשמיחד אותה ובודאי שהכרעתי כאין נגד דברי רבותינו החולקים אך מ"מ נראה שיש לעשות מעשה כדעת רבותינו הגדולים הראב"ד והרמב"ן ז"ל וראיותיהם חזקים מפשטי הכתובים כמ"ש הרמב"ן ז"ל וז"ל שמצינו לגדולי ישראל שנשאו פילגש כמ"ש ועיפה פילגש כלב וגם דהע"ה ושלמה בנו ע"ה נשאו פילגשים ולא מצינו בתורה הפרש בין מלך להדיוט וגם כתב ותזנה עליו פילגשו ואלו היתה אסורה לא היה הכתוב קוראה אשתו כמ"ש ויקם אישה וילך אחריה וגם הוא היה מתבייש בזמתו עכ"ד. ורבינו בכ"מ כתב וז"ל ואין מכל זה תשו' לדברי רבינו דאיכא למימר דהנך פילגשים היא אמה העבריה אחר יעוד עכ"ל והנה לא השיב רבינו הכ"מ ז"ל על קו' הרמב"ן שלא מצינו הפרש בין הדיוט למלך דודאי שלש מאות פילגשים שנשא שהע"ה לא היו אמה וכו' וגם דהע"ה עשר נשים שהניח לשמור הבית שלא חשש רבינו הכ"מ לזה דהרמב"ם יאמר שיש חלוק אך התי' עצמו לא הבינותי דהרמב"ם ז"ל לא אמר שאמה העבריה תקרא