משפטים ישרים קעח

דאם צוה בחוליו לא חיישינן לפרעון כלל. באופן שרשאי כהר"מ נ"י ליפרע מנכסי חמותו כ"ז שזן עד עת צואתה זהו הנלע"ד בזה: קנח שאלה משכונה בקצבת פירות אם נפדית לחצאין או לא: תשובה אף דקי"ל דמשכונה אינה נפדית לחצאין ואוכל פירות עד שישלים הפדיון זהו במשכונה סתם אבל במשכונה בקצבת הפירות והשאר לבעל הקרקע יכול לפדות לחצאין דלא נחית אלא לפירות וע"י, קצבה וכן אנו דנים בכל יום: קנט שאלה אם הממשכנים ב' או ג' אם יכול כ"א מהם לפדות חלקו: תשובה אף דקי"ל אינה נפדית לחצאין אם הממש' שנים או ג' כ"א יכול לפדות חלקו דאדעתא דהכי נחית כיון שהם חלוקים כ"א יכול לפדות חלקו אך צריך שיפדה כל חלקו אבל אם ירשו מאביהם לא יפדו אלא כולם: קס שאלה יבמה שנפלה לפני יבם קטן שאין לה מזונות עד שיגדיל ורצונה ליזון מריוח שהרויחו נכסי נדונייתה: תשובה אמת שכתב בסי' ק"ס ס"ב דיבמה שנפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדיל הרי סיים שם מור"ם בהגה דהיינו מנכסיו ואפי' נדו' שהכניסה לבעלה והחזיק בה אבל לא החזיק בנדונייא שלה כגון אם עדיין מונחת ביד שליש נזונית מנדו' כ"ש במקום שהיא אומרת שיתן הנכסים לידה והוא רוצה לקיים הקרן עד שיגדל וליזון מן הריוח שנותנים המעות לידה עכ"ל. משמע דאם רוצה ליזון מן הריוח אפי' הנדו' ברשות הבעל נותנים לידה ותזון מן הריוח וא"כ בנד"ז שהיתה לה נדו' מרובה ואחר מיתת בעלה נתנה ליד האפוט' ועשה והצליח שלפי החשבון מ"מ שנתן לה הוא פחות ממה שהרויחו נכסי נדונייתה וכל מה שנתן לה האפוט' לא יספיק למזונות וכסות של זה עשר שנים וא"כ אפי' אם צמצמה ודחקה עצמה ואביה היה מוותר עמה ומאכילה ומשקה וריוח נכסיה קמצה ועשתה חפצים ומטלטלים הכל יחשב מנכסי נדונייתה וכיון שנתחייב הבעל בכתו' על נכסי עצמו אם רצה לגרש יפרע הכל עספ"א וכ"ז דברים פשוטים: קסא שאלה מתנת בריא והוא שכמ"ר אם צריך המלכת ב"ד או לא: תשובה תקנה רווחת שכל מה שיתן שכמ"ר לשום אדם בלא המלכת ב"ד היא בטילה ואף שתהיה המתנה מתנת בריא שכיון שהוא שכמ"ר כל מה שיתן צריך המלכת ב"ד וזה לשון התקנה בקיצור שבל' לעז שכל בן אדם בין איש או אשה שירצה לעשות מתנה או צואה שיעשנה בפני חכם או דיין העיר וכל שלא תעשה בפני החכם אותה מתנה או צואה לא תשוה כלום הרי שסתמא דבריה שכל מתנה ואמת שקצרה דבריה שלא ביארה שזה בנותן והוא שכמ"ר דוקא אבל הבריא אין בו שום תקנה. וגם כשחזרו והרחיבו התקנות בש' יש כתבו וז"ל שכל צוואה או מתנת שכמ"ר שלא תעשה בפני חכם או דיין העיר אינה כלום וכו' עכ"ל. ופשוט הוא שמ"ש מתנת שכמ"ר לא באו לשלול מתנות בריא שיעשה השכמ"ר דמ"ש אלא דכוונת מתנה שיתן השכ"מ ושכמ"ר שכתבה הוא תנאי למצוה והוא כעין תואר ובאו לשלול בריא שהש"מ הוא קרוב לטרוף דעתו וצריך חכם מובהק לראות טיבו וענינו וגם להוכיח אם צריך תוכחה ואם ירצה לעשות דבר שלא כהוגן יחזירנו ולכן חוקה חקקו ע"ה שצריך מציאות דיין שעל הרוב אין מי שיתמנה דיין אלא מי שיש בו חכמה ובדורות האחרונים ראו שיש טורח קצת בזה לדיינים ונהגו שבהמלכת החכם סגי והחכם עכ"פ לא ישלח אלא סופר מובהק שיהיה קרוב לדיין וזה שכתבנו שאף מתנת בריא העושה אותה שכ"מ בטילה בלא המלכת דיין העיר מצינו דוגמא לדבר בתקנה שתקנו שכל מה שיתן שכ"מ שלא בהסכמת אשתו הנשואה עמו למנהג הקהלות לא יגרע מחלקה וכתבו הא' שאפי' מתנת בריא שיתן והוא שכמ"ר לא יגרע מחלקה דבר. וכמו שהאריך בזה הרב א"א ז"ל בתשו' וכתב שכן הסכימו כל ב"ד שלפניו ודון מינה ואוקי באתרין וכיון שכן המתנה הנ"ל היא בטילה שהיתה בלא המלכת ב"ד וכ"ש בזו שהיתה מטורפת בדעתה כמו שהעידו העדים שהיא בטילה: קס"ב שאלה ע"ע קהל מכנאס שרצו לפרוץ גדר לגבות אלגזיי"א מאת ת"ח שתורתם אומנותם: תשובה מבואר בפוס' והעתיק דבריהם מר"ן ז"ל המשביר לכל עם הארץ וז"ל בטי"ד בסי' רמ"ג ס"ב. ולכן פטורים הת"ח מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו בין הקבועים בין שאינם קבועים וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפי' הקבועים על כל איש ואיש ואפי' אם אמר המלך שת"ח עצמם יתנו חייבים הציבור לתת בעדם וכו' ות"ח יכול להחרים ולשמות הציבור שיתנו בעדיו דמיו ואין חילוק בין אם הת"ח עשיר או עני וכו' ודוקא וכו' שתורתם אומנותם מיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו וכו' ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו וכו' עכ"ל. הרי מבואר וגלוי לכל שת"ח פטורים אפי' ממסים הקצובים על כל איש ואיש כגון כסף גולגלתא הנקרא גזייא. וכבר שקדו רבותינו הקדמונים ע"ז וכתבו מגלות מגלות ע"ז הנה מפורש בס' הנודע והמפורסם ס' דרכי נעם להרב הגדול זלה"ה וגם בספר התקנות בסופו שהסכימו כן כמו חמשים רבנים מארץ ישראל ומארץ מצרים והחרימו ונדו כמו אלף נדוים וחרמות לכל המסכים על ת"ח ליתן וגם אנו תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם כי ראינו לקצת בני עמינו רצו לפרוץ גדר וגבול אשר גבלו ראשונים ואחרונים בעירנו זאת. בכן אחר שהודענום דין תורת מרע"ה והסכמת הא' רבותינו הגדולים בגזירת עירין פתגמא באיין כול מן איוופאק עלא סי תח כפי סאיין נביינו לקדאם ויעמל סי מסרות למכזן חתא יקבדו ת"ח הווא בנדוי וחרם ושמתא ארור הוא מפי עליונים. ארור הוא מפי תחתונים. ארור הוא ביום. ארור הוא בלילה לא יהיה לו נין בעמו ולא יהיה לו שריד במגוריו. ואופן הת"ח הוא כמו שכתב מר"ן ז"ל והוא די מפורסם לת"ח ותורתו אומנותו שבכל עת שפונה מעסקיו חוזר ללימודו ויצאו מזה ת"ח שיש להם חנות ועוסקים רוב היום במשא ובמתן כגון האד לבזאזין שיושבים בחנות כל היום: באופן שיאמרו כל הב"ד שנראה להם שהם חייבים חייבים ושיאמרו ב"ד שהם פטורים פטורים ודי גאלס פלחנות כלו חייב גזייא כאמלא בלי שו"ט ואם נראה להם לפשר יפשרו והעובר על זה וויכון מתחזק באס יעטיוו הת"ח הפטורים הן על ידו הן על ידי הרמיזות ומסירות לגוים עליו יחולו כל העונשים הנז' ושומע לנו ישכן בטח: קסג שאלה ראובן בהיותו בריא נתחייב לבניו חיובים גדולים ועוד נתחייב לנשיו כל א' חוב סך קצוב ואח"כ נלב"ע וערערו נשיו על החיובים הנז' תשובה אף כי הדבר פשוט ולא ניתן ליכתב לשלול שלא הלוו הבנים לאביהם הסך הגדול