משפטים ישרים קעו

ובזה כל דמפקיה ממלחמה גדולה תו לא חיישינן: וצריך להבין ספיקו דמהריב"ל ז"ל מה הוא ואפשר שמסתפק שמא לא אמרו בגמ' אלא דנאמנת האשה והיינו ע"י קברתיו ור"ל אע"ג דבמלחמה גדולה לא מהני אפילו קברתיו במלחמה קטנה מהני אבל מאן לימא לן דלא בעינן קברתיו כלל. ונר' מדברי המרדכי דספיקו של מהריב"ל פשיטא ליה להמרדכי דבנדון דידיה לא אמרה קברתיו ואעפ"כ פשיט מהא דנפלו עליה לסטים דנאמנת וסובר דכיון דמפקת משם מלחמה הו"ל כמת על מטתו דלא בעינן קברתיו לדעת החולקים על הרמב"ם וכוותיהו נקטינן וכמ"ש בקונטרס העגונות סי"ד וסקט"ו ע"ש. וגם מ"ש הרב ח"מ ס"ק ק"ז דיש לפקפק דכל שאינה אומרת מת על מטתו אלא אמרה נפלו עלינו רחוק מן המלחמה אז אינה נאמנת וכו' ע"כ במרדכי שהבאתי למעלה פליג ע"ז וז"ל ואם מת או נהרג ברחוק מקום שלא היתה בו מלחמה היינו כמת על מטתו עכ"ל הרי להדיא הפך מדבריו ז"ל. וכן נקטינן וכמ"ש בהגה סמ"ז וגם אין לפקפק בעדות זו דלמא אמר בדדמי כיון שראה הגוים דוקרים בו חצים חשב שודאי מת והגם שאמר חתא די נקטעת מנו י"ל שזהו לפי ראות העין וכמו שפקפק כיוצא בזה בח"מ בתשו' הנז' הא ליתא דהרי העיד תחלה סתם קטלוה וגבי אלא שסיים שלא הניחוהו לפרפר אלא שהכוהו ברומחים עד שנפסק ממנו החיות: קנג שאלה יהודי נתארח אצל יהודי אחד בדרך והיה דואג על שכנו משה ארוואח שנתעלם מן העין וא"ל יהודי אס כון משה ארוואח למכנאסי עמרו מא ידהאר מאת פזבל לבדאר קאלו מן קאלי"ך האד לכבאר קאלו אברהם ן' זמארא קאלי אילא סמעהא מן וואחד לגוי באיין מאת פוואחד נזאלא בין רחאמנא ודבאלא יש להסתפק אם הגוי א"ל כן מסל"ת: תשובה בעדות שלמה ארוואץ יש בה כדי לסמוך להתיר וקודם יש מקום חקירה שהעיד מפי עד שאחר שאמר שלמה שהוא דואג על משה ארוואח שנתעלם ולא נראה ואנשי ביתו דואגים עליו א"ל חבירו שלפניו אס כון משה ארוואח למכנאסי עמרו מא ידהאר מאת פזבל לכדאר עמרבום לא ריתוה קאללו שלמה הנז' מנאיין זא"כ האד לכבאר קאללו אברהם ן' זמארא קאלי אילא סמעהא מן וואחד לגוי זאקוף באיין מאת פוואחד נזאלא באיין בין רחאמנא ודבאלא ע"כ. בעדות זו יש להסתפק אמת שהזכרת שמו ושם עירו ומשפחתו עדיף משם אביו אך מה שאמר סמעהא מן וואחד לגוי וכו' שיש ספק אם הגוי א"ל במסיח לפי תומו או עדות גם יש ספק אם הגוי ג"כ אמר לו שמו ושם עירו ושם משפחתו כמו שאמר הוא או שמא אמר לו סתם יהודי א' מת במקום פ' והישראל מאומד אמר שהוא משה ארוואח כיון ששמע שנעדר אמר בדעתו שהוא הוא ולספק הא' איתא בסי"ו גוי מסיח לפי תומו מפי גוי מסל"ת משיאין על פיו ובהגה ואפי' לא העיד בפי' שהגוי הא' מסל"ת אזלינן לקולא ויש חולקין ובבאר היטב סקנ"ה מיהו אם הישראל אומר ששמע מהכותי צ"ל דכותי הא' היה מסל"ת משום דדרך הישראל הוא ששואל על חבירו עיין תשו' מ"ב ובט"ז כתב אפי' בישראל מהני עכ"ל. וכן בקו' העגונות סנ"א וקצ"ב ובס' של"ה הגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת מהני ואפי' דא"ל מאן לימא לן דגוי הא' מסל"ת וראיות הרבנים הגדולים גדולות וחזקות כראי מוצק ומסתימות דבריו בדברי הפוס' דה"ה דישראל מפי גוי לא בעינן שיעיד שהיה מסל"ת וכן בקו' הנז' סנ"א תלה הדבר כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא משמע דכל דהדרך רחוקה דא"א למיקם עלה דמילתא אפי' בישראל מפי גוי לא בעינן שנדע שהיה הגוי מסל"ת ובקו' הנז' ס' רנ"ט דאפי' לס' הר"ן והריב"ש דגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת לא מהימן בישראל מפי גוי מהני דמסתמא אם היה בעדות ההיא ספק לא היה אומר הישראל סתם עכ"ד ע"ש: ולספק הב' נראה דלא מחזיקינן איסורא וכיון שאמר שזה הדברים שאומר שמעתי מגוי א' מסתמא אמרי' ששמע הדברים כצורתן כמו שאמר לנו הוא ולא אמרינן שהוא שמעם סתם ודן בדעתו שהוא משה ארוואח אלא כמו שאמר כן שמע וראיה לזה מה שהסכימו האחרונים דמי שאומר שמעתי שמת פ' משיאין אשתו עיין בקו' הנז' סי' רל"ג וקמ"ח דאף דלא אמר ה"ל כמו שאמר הגוי גם לא אמר שהגוי זכר שמו ושם עירו אלא שמעתי שמת פ' לא אמרינן שמא הגוי לא זכר שם עירו והישראל מאומד השלים שמו ושם עירו אלא אמרינן ששמע כל מה שאמר שמע בדקדוק. גם יש לצרף לזה עדות אחרת שגוי א' כאן מאסי למראק"ס ובאתו בזבל לכדר הווא וסי יהוד וגלסו יסנאוו לקאפלא חתא נזמעו באס ימסיוו קאמו לגוים מא ימסיוו מעאה חתא יהוד קאלולהום מסלמין אוכרין עלאס קאלהום פרביע עאד דבחג יהודי כיף זא מן ארבאט והוו מן יהוד מכגאס סגיר וענדו חמאר זרג ומנאיין בדאוו יקסמו להם דייאלו זכרו ענדו סקלי ובראנץ כוחיל עליהא חתא יהודי מא ימסי מעאה עכס"ע. וזה נראה שהיא מספקת להתיר שאף שלא זכר שמו רק יהודי וכו' נראה שזה שוה שאמר יהודי מכנאסי זא מן ארבאט וכ"ש בצירוף שאר הוכחות יהודי סגיר וענדו בראניץ וסקלי שכלם היו בנעדר הזה כמפורסם אצלנו יספיק להתיר כמ"ש בקו' העגונות סי' תי"ח ואם לא הזכיר שמו כלל א' יצא ממקום זה אין (ע"כ נמ"כ): קנד שאלה ראובן מדובדו שלח עם בחור לקנות לו חטים בזול מן תאגא ולא מצא חטים בתאגא והלך לחייאנא וקנה משם חטים והביאם לתאגא והבהמה חלתה בדרך והוצרך להוציא עליה הוצאות אם זו פשיעה ואם אינה פשיעה אם חייב בעל הבהמה לפרוע ההוצאות או לא: תשובה פשוט הוא שזה הבחור משה אינו אלא שומר חנם על הבהמה ההיא דודאי ש"ח הוי דאע"ג דלא הוליך הבהמה אלא להביא חטים לבעל הבהמה בתורת חסד כמו שבא בשאלה ודאי לא גרע משומר חנם דאפילו באומר לו הנח לפני הוא ש"ח כמ"ש בריש סי' רצ"א אך מ"מ מה שהוליך הבהמה ללחייאנא אין זו פשיעה ואדרבא חשב לעשות טובה לבעל הבהמה ולטרוח יותר בעדו להביא לו חטים בזול כיון שלא מצא יכולת להביא מן תאגא והבהמות עשויות לילך מעיר לעיר ד' או ה' ימים ויותר ואין זה כלל פשיעה וכ"ש בזו הדרך מתאנא ללחייאנא לתאגא וראו שלא הכביד עליה והליכתו כדרך ההולכים פטור מכלום וזה קרוב מאד להתברר בעדים מתאגא ואם אין עדים ישבע שהוא כדבריו ופטור. והנה אמר לפנינו זה הבחור שאחר שאירע לבהמה מה שאירע הניחה בתאגא והוא מוציא עליה הוצאות ברפואתה ומזונותיה כי בעליה העלים עיניו ממנה. ולפי מ"ש שהבחור הנז' פטור כל ההוצאות חייב לפורעם בעל הבהמה ובעל הבהמה צריך ליטפל בה להביאה מתאגא לדובדו וחייב לפרוע לבחור הנפקד כל ההוצאות שהוציא עליה: קנה שאלה מהו שעור הקנס הנהוג בזמנינו זה אם נכנס החתן לבית הכלה והחוזר בו אם צריך לפרוע ההוצאות מלבד הקנס