משפטים ישרים קעה

שיהיה התנאי אין לו לבטלו וכל שכן שכל הבנינים שיש בה הם לתוס' טובה כי הנאתה כשהיתה חריבה כך הנאתה כשהיא בנויה אלא שיש קצת יפוי כח ואותו היפוי כח יעשנו משלו אם רצה אבל עכ"פ לא ימשכן ולא ימכור ואם מכר או משכן בטלה המתנה מעיקרא. ושמעתי ביום אתמול כי יעבור כשהרגיש הר"מ במעשה שעשה הלך אצל הממשכן לו ופייסו שהסיר המשכונה מעל הבית מטבחים ועשאה על קרקע שלו ונר' דזה לא יועיל דכיון דמשכן ועבר על התנאי מה יועיל מה שעשה אח"כ שכבר נתבטלה המתנה ולא הועיל זה אלא לחזק ידי הממשכן שלא ישארו מעותיו פורחים באויר. והגע עצמך באומר ע"מ שלא ימכור והלך ומכר וחזר וקנה אותו מי נימא דכיון שקנה תחזור לו הקרקע פשיטא ופשיטא דלא. ולענין השטר מכירה שהר"ד מכר להר"ש אחיו פשוט הוא שהוא כמאן דליתיה דהלכה רווחת מפיהם ולא מפי כתבם סי' כ"ח סי"א ואין לך מפי כתבם גדול מזה. ונראה דאפי' לר"ת ז"ל המכשיר בעדות מפי כתבם אם לא היו אלמים מודה בנד"ז שכבר מתו העדים דהוי כאלמים דבשעה שהוזקקנו לעדותם כבר מתו. וענין השטר כתבו בסי' ס"א ס"ב ובסי' מ"ו ס"י ע"ש בהג"ה ובסי' קמ"ו ס"ה בהגה ויכתבו בל' שליחות פ' הע"ע לכתוב לו שמיחה אבל לא יכתבו שמענו שמיחה דהוי עדות מפי כתבם ע"ש והוא עצמו שכתבו בנוסח ראו ראינו. ואמת שהשכל יגזור שכיון שהעדים ת"ח מעידים שראו עיניהם השטר כו"ח כראוי מה נשאר עוד ובפרט שהמקבל מחזיק בכח הנותן והנותן גברא רבה חש ליה לגזול ולהאכיל והוא נותן בפי' המחצית וה' אמר עפ"י שנים עדים ודרשו רז"ל מפיהם ולא מפי כתבם אלא שהרואה יראה שאפ"י לפי משפט השכל הכתי' ההיא לא תועיל שכתבו סתם שהעדים הם ר"פ ור"פ ולא סיימו אם נתקיימו העדים או לא נתקיימו ואפי' נתקיימו אם נתקיימו במותב תלתא כדין קיום או לא ולפחות לא כתבו שהכירו חתימות העדים באופן דבין לפי משפט השכל בין לפי משפט התורה על הכל כתיבה זו כמאן דליתה דמיא ואין לנו כ"א לחקור על חזקה זו שהחזיק המקבל זה כמה שנים אם תועיל לו או לא תועיל לכאורה נר' שהחזקה תועיל לו: קנא שאלה אשה שנשאת לבעל והתנית עליו שיזון את בנה חנם והיא כתבה המזונות על בנה ומת בעלה והיא רוצה ליקח המזונות לעצמה מכח היתום: תשובה בענין המזונות פשוט הוא שלא תוכל לתפוס מנכסי היתום דבאיזה כח תפרע מנכסי היתום אם בכחה הרי לא זנה אותו אם בכח הבעל הרי קע"ע לזונו חנם ואף שהחיוב שנתחייב הבעל הוא בגרמת נשואיה עמו לא מפני זה תטול היא המזונות דאין זה אלא גרמא בעלמא וה"ז כאלו יעקב מפייס ראובן לזון שמעון יאמר יעקב לשמעון אני פייסתי לראובן ולכן תתן לי המזונות זה לא יעלה בדעת. וה"נ דכוותה וזה פשוט מאד. אך התיקון לזה שלא יקבל עליו הבעל לזונו חנם אך יכתבו עליו שטר מזונות פשוט ויכתוב בשולי השטר מזונות שקבל עליו הבעל שכל מה שיגבה מהיום יתנו לאמו לעשות בו מה שתרצה וזה מועיל: קנב שאלה המלך יר"ה הלך לעשות מלחמה עם פלשתים וכשהתחיל לצור עליהם עמדו על נפשם והבריחו חיל המלך והעיד גוי אחד מסל"ת שפ' נהרג שדקרו בו חצים עד שנפסק ממנו החיות אם זה כמו מת במלחמה דצריך לו' קברתיו או לא: תשובה כאן לא הוי מלחמה ממש דמעולם לא היתה מלחמה כי כשהתחילו לצור עליהם מיד עמדו על נפשם והבריחו הלוחמים מעליהם וקודם יש לומר דאפי' היתה המלחמה ממש הנה כתב מרן סי' ל"ג ס"נ בא עד אחד ואמר אני ראיתיו שמת במלחמה ואם אמר קברתיו תנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא עכ"ל. כנראה מכאן דמה שצריך קברתיו בכאן אינו אלא דרבנן דהוה לי' שטבע במים שאל"ס דאם נשאת לא תצא משום דהוי דרבנן ואח"כ כתב מור"ם בהג"ה דכותי המסיח לפי תומו במלחמה צריך שיאמר מת וקברתיו ויש מקילין בזה עכ"ל ולכאורה נראה דכיון דאין כאן אלא איסור דרבנן בעד אחד עצמו יש לסמוך על המקילין דהו"ל ספיקא דרבנן וכ"ש למ"ש משאת בנימין הביאו הח"מ ס"ק ל"א דבכל מקום דאיכא פלוגתא דרבנן אזלינן לקולא. ואף שהרב בח"מ הכחיש בעל משאת בב"ש כתב שכ"כ מהרא"ם וסיים שבטור בשם תשובת מהר"מ ותשו' ר"מ מטראני סי' קפ"ח פוסקים לקולא ונראה דבזה דהוי מלתא דרבנן כמ"ש אף הח"מ מודה דבפלוגתא דרבנן אזלינן לקולא ויש לסמוך על מקילין אלו אף שהרב בח"מ כתב שאין לסמוך על מקילין אלו לסברת הב"ש והט"ז סומכין וכו' ואיך שיהיה הרי צד אחד היתר ונ"מ לעשותו צניף כמ"ש לקמן. הצד הב' כתב המרדכי אחר הבעיא דעד אחד במלחמה וז"ל וכל מה שאמר שאין נאמן במלחמה כגון שהיה הולך להלחם להרוג או ליהרג והיה בתוך המלחמה אבל אם הלך בדרך סמוך למערכת המלחמה לקנות שלל ודאי בהא לא אמר בדדמי וכו' ע"כ. והביאו הרב בהג"ה סמ"ח לגבי אשה ופשוט הוא דה"ה לגבי עד אחד שהרי המרדכי הביאו לגבי ע"א והג"ה לרבותא כתבה אותו לגבי אשה (ופשוט הוא דה"ה לגבי עד א') דלא מהימנא אפי' בקברתיו מדברי הרב נראה דדוקא בהולכים להלחם. ונראה טעמו דהחששא דעד אחד הוא שמא העד אומר מכיון שהלך להרוג או ליהרג וראה הרוגים א' ואחרונים אומר מסתמא גם הוא נהרג אבל בהולכים לקנות שלל לא יאמר עליו העד מת בדדמי שודאי נהרג כי אין כאן אומדנא ולא תעלה בלבו אומדנא זאת. ועוד י"ל דרך אחרת דהכל חוזר על העד שהעד שאינו הולך להלחם אינו נבהל על נפשו אלא שמסוף לשון המרדכי אין נראה כן ואין להאריך. ואיך שיהיה בנד"ז שלא נהרג במלחמה וגם לא היתה מלחמה וכ"ש שלא הלך להלחם נאמן ע"א אפי' בלא קברתיו וכ"כ בקו' העגונות סעיף ת"כ בשם הרב צמח צדק וז"ל סתם מלחמה דמיירי בה ש"ס היינו מלחמה שעורכים על השדה מחנה מול מחנה וזורקים חצים ואבני בליסטראות ויריאה הוא למינטר ולמחזי. אבל במקום שהוא מינטרי ומחזי נאמנת לומר נהרג עכ"ל: והגם שהרב שם סעיף ת"ר וז"ל ועוד מאן לימא לן דלא בעי קברתיו במלחמה קטנה. וראיתי מהריב"ל כתב איפשר דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו וא"כ לא החליט הדבר עכ"ל. מ"מ מדברי המרדכי שהביא הג"ה נר' דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו כדברי הרב צ"צ הנז'. וכ"כ בהגהות מרדכי וז"ל והוי ממש כי ההיא דנפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת. ופירש"י וז"ל התם כדרב אידי בר אבין כלו' הכא כיון דבמלחמה קטנה דאיהי הויא בהדיא לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפייא מלסטים עכ"ל. והוא פסק מר"ן בסי' סנ"ד אמרה נפלו עלינו לסטים וכו' נאמנת עכ"ל. ואע"ג דהתם באשה דכלי זיינה עליה היינו בהיכא דאמרה נפלו עלינו לסטים שהיתה היא במעמד אבל בנד"ז לא כן אמר אלא שראהו מת ואם ירצה יראה להם מקומו