משפטים ישרים קע

עד שעת העמדה בדין ברשות שניהם נתייקרה. באופן שאין זוכה שמעון לכל החזקה עד שיעמיד שותפו לדין ויעשו לו ב"ד שומא והורדה ואז יזכה בעל החזקה ויסתלק השותף זה דעתינו בדינים אלו. והרבנים זלה"ה לא הביאו שום ראיה לדבריהם אלא שכתבו שאין צריך ראיה לזה ומי יתן והיו מאירים עינינו בראיה. וגם מצאנו להרב א"א זלה"ה בתשו' שכתב בקצרה שלא נתברר לו היטב טעם הרבנים הנ"ל זלה"ה ותירץ אולי הטעם משום דקי"ל דיש ברירה: גם הענפים המסתעפים לדברי הרבנים זלה"ה הם מנגדים זה את זה כמש"ל וצריך לדחוק וליישב וא' מהמעידים על הדבר אמיתי הוא כשלא יהיו ענפיו מנגדים זה את זה. אך כפי מ"ש הרחיב ה' לנו שלא תפול שאלה וחקירה מהחקירות הנ"ל. ומ"מ כיון שאין לנו ראיה ברורה סותרת לדברי הרבנים זלה"ה והא מילתא דתליא בסברא יש לנו לפסוק כסברתם ז"ל ולפי המחויב מפס"ד גם נד"ז אין לבע"ח כלום ולראיה עיקר הדין כתבנו וח"פ בכסלו ש' תקנ"ד לפ"ק וחתו' החכמים השלמים הדיינים המצוינים שני צנתרות הזהב הרב כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו זלה"ה והרב כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה: וס"ל נמ"כ מכת"י הרב כמוהר"פ ז"ל וז"ל ובמקום אחר כתבתי שמצאתי תשובה למהריב"ש עצמו מסייעת מה שכתבנו שיכול הבע"ח לטרוף חצי החזקה וכן עיקר. והיינו שהמעשה שהיה כך היה שראובן הי' לו חצר ונתן מחציתה לבניו ושוב זקף עליו חובות וכשנלב"ע מכרה האלמנה מחצית החצר לפרוע לבע"ח גוי באופן שלא יכלו הב"ח לטרוף ממה שמכרה האלמנה ופסק הרב ז"ל ומהר"י אדהאן ז"ל שיכולים לטרוף מחלק הבנים מה שנמכר ע"י האלמנה היה לזכות שניהם ומה שנשאר נשאר לזכות שניהם וכ"ז מתבאר בריש סי' ל"ז דהחלק הנשאר הוא של שניהם וגם אם יבאו בע"ח יטלוה: קלז שאלה היקר יוסף אבישדיד הוציא שטר מכר שמכר לו ראובן חלקו וגם חלק בתו בחזקה באחריות והסכימו על המכר שנים מבדי"ץ לתועלת הבת שיתעסק במעות איש נאמן וא"כ אפילו הבת גדולה כל זמן שצריכה למי שיתעסק במעותיה יש לאב דין אפוטרופוס כמ"ש ביו"ד סי' ק"ס סי"ח בהג"ה לענין שמותר רבית דרבנן במעות היתו'. גם החזקה הנז' היא מנכסי אמה ולא נודע אם זכתה בה בחיי הבעל הא' באופן שזוכה הבן שיש לה ממנו במחציתה. ועוד מצינו בכת"י הקדמונים ע"ג הש"ע ז"ל שטר הכתו' למנהג המגורשים אינו שטר גמור אלא לגבי האשה אם תתגרש שיפרע לה וכו' אבל לגבי יורשים אין עליו שום חוב ברור וכו' שאם יאמר הבעל שיש לו חובות ישבע שבו' אלמון ופטור ומינה דשטר אין כאן ואעפ"י שהאב מודה לבנו שהוא חייב לו חלוקת אמו לאו כל כמיניה לחוב לאחרים ודלמא קנוניא וכו' ולכן אם בא היורש לטרוף שום חזקה או שום קרקע שמכר אביו בכח שטר כתובת אמו לאו כלום הוא. ע"כ נמ"כ בשם חכמי סאלי ומכנאסא ה"ה כמהר"י צבע ומהר"י ביבאס וכמהר"מ טולידאנו ומהר"ח אחיו זלה"ה. ולכן מכל הני מילי נר' לע"ד שהמכר של היקר יוסף אבישדיד הנז' קיים וחתום כמהר"ר יוסף אלמאליח נר"ו: תשובה מ"ש החכם נר"ו שהמכר היה בהסכמת ב"ד אמת שלא ראיתי שטר מכר אבל ודאי הב"ד לא הסכימו אלא לחשבם שהבת קטנה והיא ברשות אביה דאל"ה למה צריך ב"ד היא בעצמה תמכור ומכרה קיים כשיהיה בש"ח. ופשוט הוא שהב"ד שחתמו אינו אלא בחושבם שהבת קטנה ומ"ש החכם עוד דכל עוד שלא ידע להתעסק וכו' והביא מי"ד סי' ק"ס סי"ח לא דקדק בב' דברים. א' מי גלה לו שזו אינה יודעת להתעסק ואף שודאי אינה יודעת להתעסק כאנשים סגי לה להתעסק כנשים וכמ"ש הב"י ז"ל שם דאלמנות אע"ג דסתמא אינן יודעות להתעסק בשלהם אין להם דין יתום שהם מתעסקות כשאר נשים ולא בעינן שיהיו מתעסקות כאנשים ע"כ והביאו הש"ך ס"ק כ"ט. ב' אעיקרא פירכא ולא דקדק בל' הג"ה שכתב מיקרי יתום לענין זה משמע ולא לענין אחר ובלא זה בפי' כתוב בש"ע סי' ר"צ קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר ומפסיד והולך בדרך רעה אין ב"ד וכו' ואין מעמידין לו אפוט' וכו' והלכה רווחת דאפוט' (תשלום התשובה לא נמצא): קלח שאלה אשה שטוענת מאיס עלי אם צריכה ליתן אמתלא לדבריה או לא: תשובה ז"ל מהר"י במרדכי אין בטענת מורדת ממש עד שתתן אמתלא נכרת למה הוא מאוס עליה והטוענת מאיס עלי בלא טענה אין לה לא מזונות ולא נדו' זולת מה שתפסה עכ"ל בקיצור ובשו"ת תשב"ץ סי' ק"י דאם הדין שתלך עמו לעיר אחרת והיא אינה רוצה דינה כמורדת דבע"ל ומצע"ל ואם לא תפסה לא תטלם: קלט שאלה שותפין בחצר שהעמיד א' מהם בהמה בחצר והחזיק בדבר ג"ש אם חזקתו חזקה או לא: תשובה דעת הש"ע כפי מה שביאר הסמ"ע סימן ק"מ סט"ו בהעמדת בהמה בחצר שאם היא חצר של חבירו הדבר תלוי בחזקת ג"ש וטענה בין עשה מחצה בין לא עשה אפילו העמיד לחוד אם החזיק ג"ש זכה ואם לא העמיד אפילו עשה מחיצה לא זכה דדרך בני אדם להשאיל מקום להעמיד בהמה ואפילו במחיצה ואם היא חצר השותפין הדבר תלוי במחיצה ואם עשה מחיצה לאלתר הוי חזקה ואם לא עשה אפי' החזיק ג"ש לא זכה וא"כ בנד"ז שלא עשה מחיצה רק העמיד לחוד והוא חצר השותפים אין לו חזקה אפילו החזיק ג"ש: קמ שאלה ת"ח בעיר תאגא היה ממונה לדיין מצד אבותיו ומצד הקהל ונשא חן בעיניהם בלימודו והנהגתו ונתנו לו שררת בה"כ שהיא של הקהל והיה נוהג טובת עין עם אחיו הקטנים ממנו ושוב מת והניח בנים קטנים ונכנסו אחיו במקומו ונוטלים הנאת הבה"כ בהסכמת הקהל ויש להם ת"ח אחד מלמד תשב"ר ורוצה לקום מהלימוד לפי שאין מספיק לו לפרנסתו ורצו קצת מהקהל ליתן לו מנת מבה"כ להסתייע ונפל מחלוקת בין הקהל ע"ז מהו הדין: תשובה עלתה לפנינו צעקת קצת מיחידי הקהל תאגא לאמר אמת כי לפנים היה עליהם חכם ממונה לדיין מצד הקהל ומצד אבותיו הוא החכם הר"ר יהושע בן גוני ז"ל ונשא חן בעיני הקהל בלימודו והנהגתו ועל כן אף שהיה מוחזק בשררה מצד אבותיו עוד חדשו לו הקהל ומינוהו לדיין עליהם ונתנו לו שררת בה"ך שהיא של הקהל ונתנו אותה לו ליהנות בה לפרנסתו ולפרנסת בני ביתי והיה נוהג טובת עין עם אחיו כה"ר מנחם וכה"ר יהושפט שגם הם יש להם ריח שררה מאביהם ושלח רי"ש ב"ג הנז' הכתב ליד בתי דינין וחתמו עליו לבל ישיג שום אדם גבול ר"י הנז' והן היום נלב"ע הרי"ש הנז' וחל"ש והניח בנים עדיין אינה ראוים למלאות מקום אביהם ואחיו של הרי"ש הר"מ וה"ר יהושפט החזיקו בשררת אחיהם בהכנסת בה"כ