משפטים ישרים קסו

השטר ליד ראובן ולא היתה לו קפידא בזה גם מהרש"ל יודה שאם שמעון מערער ואומר שהוא שלו שיתנו לשמעון. וכן מדוק' ל' הטור שכתב וז"ל הואיל ואמר ראובן שיתנו השטר לידו ולא לשמעון הרי גילה בדעתו שאינו לא לשון זכייה ולא לשון הודאה שיהיה של שמעון וכיון ששמעון מודה וכו' הרי שעיקר מה שאנו אומרים שאינו לשון זכיה ולא לשון הודאה הוא מטעם שגילה דעתו הא לא"ה ודאי הוי לשון זכייה ולשון הודאה דאין לך הודאה וזכייה גדולה מזו שאמר להם שיתחייב לפ' וכו' ובזה נשתכחו כל התמיהות והערעורים שכתב בפנים אין גם א' ועוד כתבנו במקום אחר דלא שייך בנד"ז ספיקו של מהרש"ל ז"ל מטעם אחר. גם מ"ש בתחלת דבריו והביא ראיה מסי' ס' ס"ה ואחר המחילה לא דק בזה גם אני אומר לו שאחר המחילה לא דק בזה. ושוב דבר עלי והנה הרואה יראה בדברי אם אני הבאתי ראיה זו לענין זה או לא אלא שאחר שהחלטתי לקוצ"ד שממון השטר הוא של הבן כיון שלא היה שום ג"ד לאב בשעת החיוב חששתי פן יאמר אומר דס"ס כיון שהשטר ביד אב ינתן הממון לאב לז"כ דהרי ראיה דלא חיישינן למי שהשטר בידו: קכח שאלה אשה שמכרה לראובן ביתה שהיה ממושכן ביד שמעון ושמעון רוצה לסלק לראובן מדין מצרנות לפי המנהג דפסקינן כס' הג"ה דהממשכן מסלק ללוקח יכול או אינו יכול: תשובה בסי' קע"ה מ"ז בהג"ה הקונה מן האשה י"א דלית בה דינא דבר מצרא וכן במהריק"ש ז"ל סתם הלוקח מן האשה אין בה דינא דב"מ מפני שאין לה מי שיפקח בעניניה עכ"ל. ובודאי שלא כתב מור"ם דין זה בשם י"א אלא שלפי שלא נתבאר בכל הפוס' שכן מנהגו כמ"ש הסמ"ע בכמה דוכתי ואע"ג דהממשכן עשה אותו כשותף נראה דבנד"ז אפילו שותף אינו יכול לסלק הלוקח מן האשה וכן מדוק' מלשון הג"ה שסיים אח"ז הדין ודוקא מצרן אינו יכול לסלק אשה אבל שותף מסלק האשה עכ"ל, ובש"ך בשם מהראנ"ח דלס' הריב"ש אפילו שותף אינו מסלק אשה והעלה שאפילו יהיה ספק לוקח מוחזק עי"ש ומ"מ אפילו לפסק מור"ם נראה דמדעסיק בלוקח מן האשה וחזר למוכר לאשה משמע דחי' זה דבין שותף למצרן ליתיה אלא במוכר לאשה אבל בלוקח מן האשה אין חילוק בין שותף למצרן וטעמא רבא איתא והוא דהיכא שאנו דוחין המצרן מכח חולשת הלוקח והמוכר אין לו שום היזק בזה אנו מסלקין דדוקא מצרן יש לדחותו מפני תועלת הלוקח אבל שותף לא אבל כל היכא דאיכא פסידא דמוכר אין חילוק בין שותף למצרן דכיון דאיכא פסידא דמוכר אין כאן כלל ועשית הישר והטוב וזה דומה להא דאמרינן בסמ"ב דאם מכר למנת המלך א' לכרגא ולקבורה לית ביה דינא דב"מ דאין חילוק בין שותף למצרן ומוכר בהמתנה ובחליפין וכן בהא דסל"ד דאם היה בין המצר במדינה אינו יכול לסלקו משום דאיכא פסידא דמוכר שאין חלוק בין שותף למצרן וכ"כ להדיא מהר"ם אלשקר סי' קי"ח דאפילו שותף אינו יכול לסלק הלוקח ואמת שמה שדמה הוא ז"ל וכתב כי היכי דמכר א' מהשותפין חלקו לא' מהשותפין אין אחרים יכולים לסלקו ה"נ בזה דבא מכחו וקנה בעיר אחרת אין השותפין יכולים לסלקו ע"כ ודמיונו זה ז"ל כאריה דמה ענין זה לזה זה מוכר וזה לוקח ועוד לפי דבריו א"כ אפילו בעירו ודבריו ז"ל קשים מאד. אך הטעם נראה פשוט משום דאיכא פסידא דמוכר עי"ש. וכן המנהג פשוט בהא דאם היה במדינה אחרת אפי' שותף אינו משלם הלוקח. ומינה בנד"ז דלוקח מן האשה שחשו חכמים שהיא חולשה ואין לה מי שיפקח בעניניה למוכר קרקע דכיון דמעשיה קיימין דאית לה פסידא אין חילוק בין שותף למצרן ויש שעשו ק"ו ממוכר לאשה דלית בה דינא דב"מ שנזכרו בש"ס והוא ק"ו של הבל דאטו קונה מן האשה לא נזכרה בש"ס אנו אומרים שהש"ס לא הוצרך להזכירה והוא בכלל מש' כל היכא דאיכא פסידא דמוכר לית ביה דינא דב"מ וגם מוכר והלוקח במ"א לא נזכרה בש"ס והגאונים חולקים עליה ומ"מ לפי מה דקי"ל כן אין חילוק בין שותף למצרן ומ"מ אף למי שירצה לומר דאולי בשותף וכו' מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וקי"ל דכל דבר שיש בו ספק או שהפוס' חולקים הלוקח מוחזק מיקרי ואין להוציא מידו אלא בראיה ברורה כמ"ש בסמ"ה ובהג"ה עי"ש. וכתב מהריק"ש ז"ל אפילו נגד השותף הלוקח מיקרי מוחזק ואין להוציא מידו אלא בראיה ברורה כמ"ש עי"ש שכל המוציא ממון מזה לזה הוא עושה עבירה גדולה ונפשות הוא תבע משא"כ במחזיק ולזה כללו רז"ל בכ"מ המע"ה ולשון הב"י מוכיח מעשה בא לידי וכו' וז"ל דיכול הלוקח לומר כאידך פוסק או כאידך פירושא ס"ל עכ"ל. וכן הסכימו רבים דבתי דינים שהגיעו דברינו אלה להם ב"ד של מתא ארבא"ט וב"ד של מתא מראקיש שוב מצאתי למהר"ם אלשי"ך תשובה סי' פ"ד כדברי להדיא עי"ש הקונה מן האשה הוה עדיף ממוכר לאשה דיותר ימצא האדם ליקח מלמכור: קכט ניכוי איסר שכותבין בשטרי משכונות נראה שהוא ששה פרוטות דהאיסר לעולם הוא רביע המעה ומעה שזכר מר"ן ז"ל היא ל"ב פרוטות והמעה שני פונדיונים והפונדיון ב' איסרים ונראה שבזמן זה הגדילו הפרוטות ול"ב עשאום בכ"ד וא"כ איסר הוא ששה פרוטות עכ"פ ומה שנהגו קצת לחשבו בה' פרוטות אין לו שחר דממ"נ הוא שמנה או ששה דאם הקטינו המעה והפרוטות נשארו כמו שהם א"כ הו"ל שמנה פרוטות באיסר ואם הגדילו הפרוטות והמעה כדקאי קאי א"כ הו"ל ששה וכן עיקר וכן ראוי לנהוג: קל שאלה מנהג פשוט הוא בכל גונב לגוי במעמד ישראל חבירו שחייב לחלוק עמו שכל העומדים יטלו חלק כחלק וכן אם קונה סחורה בזול הרבה הו"ל כגניבה וחולקין וכ"מ וראיתי כתוב בשם הרב"ח ז"ל ויהיב טעמא כיון שהגוים תופסים כל הנמצא במעמד: קלא שאלה מעשה שהיה כך היה כאשר גירש אברהם ן' חמו אשתו חנה בת יצחק ידיע ן' סמחון עמד ונשא אשה אחרת חנה בת מכלוף אמסלם נ"ע ושהה עמה שנה אחת מ"מ ונלב"ע והניח בת אחת ממנו ומהאשה הב' שנשא וכשנלב"ע באה גרושתו והביאה שטר כתובתה היא אמרה שתגבה כתובתה מאלמנה חנה הנז' מ"ה: תשובה נראה שאין לגרושה הנז' לגבות מהאלמנה הנז' אפילו פש"ן מאחר שלא הי"ל לבעל כלום כשנשא אותה ולא הניח ג"כ במצב פטירתו כלום שכ"כ בתקנות נ"ן שיחלוקו הנמצאים לו ולה במצב פטירת' דמוכח מזה דדוקא אם היו לו נכסים במצב פטירתו ולה ג"כ נכסים אז יחלוקו אחר פריעת החובות אבל בכה"ג שלא היו לו נכסים כלל אלא אדרבא היתה זנה ומפרנסת אותם משלה וגם פרעה עליו כמה חובות דינא הוא שאין לגרושה הנז' ולא לשום יורש לגבות ממנה אפילו שו"פ הן מקרקע הן מטלטל' הנמצא אתה ולראיית האמת בל תהי נעדרת ח"פ פאס בחשון שנת