משפטים ישרים קסא

קטז שאלה גזל ומכר ובא הגוזל וטרף שלו ובזמן הטירפא היה הקרקע שוה ק' ולא הספיק הלוקח לתבוע לגזלן עד שהוקר הקרקע ושוה ק"ק: תשובה אף דקי"ל בסי' קי"ו דלעולם אזלינן בתר היוקר מ"מ נראה דהכא לא אזלינן אלא בתר שעת טירפא ולא בתר שעת העמדה בדין דמשעת טירפא קמו זוזי גביה דגזלן חוב גמור ומה שהוקר אח"כ ברשות בעליו נתיקרה ולא קבל עליו אלא שבח שהשביחה ברשותו של לוקח ולא ברשות נגזל ונראה לי שזה פשוט: קיז שאלה ראובן משכן קרקע לשמעון והעמיד לו שוכר כו"כ בחדש כנהוג ומת הלוה אם יכול לגבות מיורשיו או משוכר: תשובה אנו דנין שלא יכול לתבוע לשוכר שהוא לשריותא בעלמא וגם ליורשי ראובן אינו יכול לתבוע דהוו מלוה ע"פ ואירע מעשה שעמד שמעון ותבע לאלמנת ראובן ויורשיו לפורעו בשכירות והמה לחושבם כי הם חייבים בשכירות הנז' עמדו והחליטו הקרקע ביד שמעון בדמי המשכונה והשכירות ותוספת דמים והן היום שאלו הדין וא"ל שהם פטורים מהחיוב הנז' שע"י שוכר צ"ע אם המכר בטל לפי הדמים שחיובם טעות. המשל היה המכר בד' מאות ומאה היא טעות אם יתבטל המכר לגבי רביע הקרקע או נימא שיחזיר להם הק' ותו לא. ולכאורה נראה שיחזיר להם רביע הקרקע שהרי בשטר כתוב בפי' שבעד כו"כ שחייבים מכרו לו וכיון שנתברר שלא היו חייבים לו גם המכר בטל דהו"ל מכר בטעות. אך י"ל דס"ס הרי קבלו דמים ומכרו ואין זה טעות כ"כ והו"ל כמקח הנעשה באיסור דהמקח קיים וכמ"ש בי"ד סי' קס"א ס"י אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר וכו' יעו"ש וכתב הש"ך דה"ז כמקח עי"ש ואע"ג דהתם איירי בשאדרבה המלוה אינו רוצה בחזקת הכלי או הקרקע מ"מ נראה דה"ה להיפך אם הלוה רוצה שיחזיר לו הכלי או הקרקע כגון שנתייקר והמלוה או' שיחזיר הדינר והמקח קיים שהדין עם המלוה ומשם יש ללמוד דגם בנד"ז סבר וקבל המכי' והטעות הוא בחיוב ודי למלוה להחזיר המעות וכ"ש בנד"ז שהוסיף דמים והיו שם חובות אחרים דודאי המקח קיים: קיח שאלה ראובן גזל קרקע מלוי והיה שוה ק' ומכר לשמעון באחריות גמורה עמליהון ושבחיהון ועברו שתי שנים ושמעון אוכל פירות הקרקע ועמד לוי וערער על שמעון שהדין נותן שלוי נוטל הקרקע עם פירותיו שאכל שמעון וגם השבח ושמעון חוזר על ראובן בקרן ופירות ושמעון לא הוה ציית דין והיה דוחה ללוי מיום ליום ועברו שתי שנים אחרים ועמד לוי עוד לערער וזכה בדינו ונטל משמעון הקרקע וגם כל הפירות שאכל ד' שנים וחזר שמעון על ראובן הגזלן לשלם לשמעון כל הד' שנטלם ממנו לוי וראובן משיב כי אחר שערער לוי וזכה בדינו ליטול ממך מה שאכלת אח"כ אתה הוא הגזלן שגזלת פירות הנגזל דלא קבלתי אחריות אלא כ"ז שלא בא הנגזל אך אח"כ שבא לוי הי' לך ליתן לו את שלו וכן ג"כ לענין השבח דוקא מה שהיתה שוה בשעת העירעור הדין עמו או לא: תשובה נראה פשוט שהדין עם ראובן כי לא קיבל אחריות כ"א כל זמן שלא בא המערער אבל אחר שבא המערער למה לא נתן לו את שלו וכל מה שאוכל אח"כ אינו אלא גוזל ללוי דכיון שבא המערער פקעה המכירה ופקעה האחריות ותדע עוד דהגע עצמך אם נתרצה הנגזל והניח ללוקח לאכול ע"ד שיחזור על הגזלן מי מצי פשיטא דלא באופן שנראה פשוט כביעתא דאינו חוזר על הגזלן אלא במה שאכל הלוקח קודם שנודע המעשה וזה ברור מאד: קיט עלתה הסכמתנו שאין חזקת ישוב נוהגת כלל בשדות הגוים ששוכרין אותם לבני ברית ולשאינן בני ברית כי לא נתקנה חזקה אלא בחצרות ובתים שהם בישוב ישראל ולא שכיחי לשוכרם אלא בני ברית ואין הגוים שוכרים אותם אלא על דרך רחוק מאד כמו חנויות שבשוק הצורפים שהוא ידוע לבני ברית וכ"ש הבתים שהם בישוב ישראל ממש אבל בשדות דשכיחי לשוכרם הגוים כמו הישראל אין בהם שום חזקה שאם לא ישכיר ישראל ישכיר הגוי. דוגמא לדבר ממ"ש רז"ל דחובה למינקט שוקא לת"ח ובמקום שיש גוים ששוכרים לא דהא לית ליה רווחא ואפסודי להנך בכדי לא מפסדינן כמבואר בש"ע וכך אנו אומרים בנד"ז שאחר שלא שמענו שנתקנה החזקה בשדות בבירור אין ללמוד מחזקת ישוב של בתים וחנויות שבישוב ישראל מהט' שכתבנו וכדברי הפוס' דאפסודי לאחריני בכדי לא מפסדינן. ועוד מטעם אחר בנד"ז שבעירנו זאת אין חזקה בשדות כי ידוע שכל השדות הם של המלך יר"ה אלא שנותן לעבדיו ומשרתיו או לקרוביו ולבית אביו וא"כ פשוט הוא לחלק דלא נתקנה תקנת חזקת ישוב אלא במשכיר מאת הגוי בעל הגוף עצמו אבל אם הגוי המשכיר אין לו בה כלום כ"א רשות המלך יר"ה אין בזה שום תקנת חזקה שגם הגוי המש' אינו כ"א דמיון שוכר וכשם שב"ב השוכר מאת הגוי השוכר לא עלה על לב שיש לו שום חזקה כן גם בזה כיון שהגוי המשכיר אין לו כלום בגוף הקרקע כ"א רשות המלך יר"ה בתורת חסד לא נתקנה בזה שום חזקה: ועוד מטעם אחר נראה דלא נתקנה חזקה כלל בשדות והוא שהשדה צריך המשכיר להשתדל בפרנסתה מלבד שיזמין מעות השכירות עוד צריך הוצאה מרובה ליהנות ממנה מתבואתה ולהשכיר פועלים בכל יום נמצא שצריך לה טורח רב ולא כן הבתים והחנויות דמיקרבא הנתייהו וכל אדם קופץ עליהם לשוכרם בזה תיקנו מלהשבית ריב ומדון שהשוכר הא' זכה בחזקה אבל בשדות לא קפצי עלייהו כ"כ ורובא דרובא של ב"ב אין להם עסק בשדות אפילו תתנה לו חנם לא ירצה לבזבז ממון בחרישה וזריעה לזה לא תיקנו בהם כלל חזקה רק הו"ל כשאר מו"מ ועל המרבה הו"ל כדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו דאע"ג דמיקרי רשע מי שזכה זכה ואין להוציא מידו. ועוד כיון שהוא דבר של חיי נפש לבעל המלאכה ההיא אינו מן הדין שיטול א' כל השדות ע"י ששכרם והבאים אחריו בהמה ירעו ודוקא בבתים שהשוכר והזוכה בחזקה עכ"פ ישכיר לאחרים והכל ימצאו מקום לדור בין בזכיית החזקה בין בשכירות מבעל החזקה תקנו חזקה משא"כ בזה. כללא דמילתא כיון דחזקת ישוב גופה תקנה בעלמא היא ויש צדדים וצדי צדדים לומר שלא נתקנה בשדות הגם שיש לומר שיש כאן ספק שנתקנה גם בשדות הו"ל ספק בתקנה וכלל גדול הוא כל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת. ואמת שזה ימים ראינו לפקוע זה בעירנו מפני שראינו שיש בו קצת תיקון ישוב מדיני בין ב"ב עובדי אדמה שלא יקפצו זה על זה וירבו במחיר שכירות השדות ולהיות שהיו עובדי אדמה מועטים חלקנו להם השדות כ"א לפי כחו אלא שאח"כ קמו דור אחר ודינא תבעי שאינו מן הדין שהא' יטלו הכל והן בהמה ירעו ולכן כתבנו מה ששוה"ד נותנת שכל עוד שלא שכר המש' מהגוי ונשלם זמן שכי' אם קדם שום אדם והשכיר זכה ומה גם שראינו שהמנהג הנז'