משפטים ישרים קס

תולין ובלא"ה נראה להתיר מצד שלא היה החלוק בדוק לה קודם שלבשתו וכמ"ש סמ"ד לבשה חלוק שאינו בדוק לה ובש"ך העתיק שלקחתו מן השוק וכו' טהורה עיין שם: קיב שאלה מעשה שהיה בראובן שהמיר לאונסו והיה מתנהג ביהדות בינו לבין עצמו וכשמת בלא בנים נטל המלך יר"ה כל ממונו טלטל וקרקע גם הבית שהיתה לו נטלה ממנו ועקלה ונתיעץ היורש של ראובן עם יבמתו הנז' לילך להתחנן לפני המלך על דבר הבית לאמור כי לא נטלה כתובה מבעלה הקורין סד"ק והמלך שמע תחנתה ונכמרו רחמיו עליה והחזיר לה הבית כי אמרה שהיא מבית אביה ואעפ"י שלא הועיל זה בדיני הגוים מ"מ באשר דבר המלך בידה זכתה עם כמה הוצאות ושוחדות מנכסי הנפטר ועכשיו האשה טוענת שתטלנה לעצמה ואף לא תכניסנה ליבם כלל טענתה טענה או לא: תשובה נראה שאין טענתה טענה וקודם צריך להודיע כי המלך יר"ה לא זכה בה דאף דקי"ל דינא דמלכותא דינא ודין המלך הוא ליטול כל נכסי מי שאין לו יורש וקורין בערבי מא"ל למוקאטעי"ן וזה כיון שהמיר אין יורשיו הישראלים יורשין אותו. מ"מ ידוע הוא ומפורסם כי ראובן הנז' המיר לאונסו וכל ימי המרתו היה ישראל גמור כנודע לכל באי עירנו וא"כ אין זה בכלל דינא דמלכותא ובטעות נטל המלך יר"ה ממונו והו"ל כאלו חשב המלך שהוא שלו של המומר ואינו שלו. המשל שהוא היה דר בבית א' בשכירות והמלך חשב שהוא שלו ונטלה האם יעלה על הדעת שיזכה בה המלך כן הוא נד"ז. ואחר שהמלך לא זכה בה ידמה זה להא דאיתא סי' צ"ז סכ"ד בהג"ה היה חייב לגוים ותבעוהו בדיני גוים ובאתה האשה עם כתובתה וסלקה הגוים בעלי חובות כי כן הוא בדיניהם להגבות לאשה נדו' תחלה ובא אח"כ מלוה ישראל לגבות חובו ולהוציא מיד האשה מה שגבתה בדיני הגוים הדין עם המלוה דהרי הכתו' והנדו' לא נתנו לגבות מחיים עכ"ל. הרי דאף שזכתה בה בדיני הגוים לא מהני להפקיע בע"ח של הבעל דחשבינן לה כמבריח ארי מנכסי חבירו ובע"ח של הבעל טורפין אותו כ"ש בנד"ז שהיא של הבעל שהיבם יטלנה בנכסי אחיו אמת שישאר שעבוד כתו' על הבית כשאר נכסי אחיו. ועוד יש לדמות זה להא דסי' רל"ו ס"ח בא הכותי בעקיפין על ישראל וסיים ואפילו שהכותי נתנו לו צריך להחזיר לבעלים ג"כ בחנם עכ"ל. והנה בנד"ז המלך יר"ה רצה ליטול הבית בטעות בחושבו שראובן הנז' המיר לרצונו ולזה המלך יורש נכסיו ולפי האמת לא המיר כלל וכל ימיו היה מתנהג ביהדות כמפורסם אצלנו והו"ל כבא כותי בעקיפין שטעות ועקיפין כולם ואחר שהשתדלה אשתו עד שהחזירו לה צריכה להחזיר לבעלים אמת שכל מה שהוציאה ע"ז צריכים הבעלים ליתן לה וכבר נודע שכל ההוצאות מנכסי בעלה יצאו. כללא דמילתא נראה שהבית הנז' הוא של היבם ואין לאשה עליה אלא שעבוד כתו' כשאר נכסי בעלה כנלע"ד: קיג שאלה ראובן משכן חזקת חצירו לשמעון ומנהג החזקה לפעמים דרים הגוים בעלי הגוף בחצר ואבדה חזקת החצר כל זמן היותם דרים ואם יעלה בלב הגוים לצאת חוזרת החזקה לישראל ולזה כשמשכן ראובן לשמעון והעמיד לו שוכר התנה על השוכר הן ידורו הגוים או לא יפרע סך כו"כ עכ"פ ונשאלתי אם יש בזה איסור רבית או לא: תשובה נראה ודאי דרבית קצוצה הוי שהרי החיוב השוכר הוא פורח באויר ול"מ אם דרו הגוים פשיטא דפקע אלא אפילו לא ידורו וכו' ואין זה דומה למש' בסי' עק"ב ס"ב ואם נותן לו דבר קצוב כדי שיקבל אחריות מנפילה או שריפה יש מי שאוסר עכ"ל. וכתב הש"ך דזהו למאן דס"ל דטעם ההיתר משום דאם שטפה הנהר אינו גובה משאר נכסים אבל להפוס' שכתבו הט' וכו' משום שאין כח ביד המלוה לגבות חובו שרי עכ"ל. וא"כ לכאורה גם בכאן שרי דהא טעמא דהתירא כמ"ש בס"א אך זה אינו דאח' שכתב בש"ע הוא על הקרן שמקבל עליו שאם נפלה או נשרפה יפרענו בקרן שלו משאר נכסים וע"ז כתב הש"ך מ"ש. אבל בנד"ז שאח' היא על הפירות שאפי' תפול או תשרף יהיה מעלה שכר על האויר זה פשיטא ופשיטא דאיסור גמור הוא לכ"ע. אלא שצריך לחקור אי הוי אבק רבית או רבית קצוצה ויש לדמות זה להא דסי' ק"ס סכ"ג המלוה מעות ע"מ כל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור ע"כ וסיים בהג"ה דלמ"ד דטובת הנאה ממון הוי ר"ק עכ"ל. הרי דאע"ג שאפשר שתבא לידו ואפשר שלא תבא אפ"ה למ"ד טובת הנאה הוי רבית קצוצה ומכ"ש וק"ו בנד"ז דהוי ממון גמור דאם ידורו בה גוים כל מה שיתן הוי ר"ק וא"כ אף שלא ידורו בה גוים מ"מ כיון שתנאי באיסור כל מה שיתן הוי ר"ק. ולפי"ז נראה בנד"ז שכבר פרע ק' בפירות שלה ופרע פירות שנשאר סך קק"ם י' כולם יתנכו מן הסך התק"ם רי"ס קק"ס צ"י ולהיות שכתוב ע"ג נפרע ק' כלפירות לא ידענו באיזה זמן פרע וכמה נתן פירות מ"מ לפחות נתן חדש א' נתן בסך כ"י ולפי מ"ש דהוי ר"ק גם הוא יתנכה מסך הקק"ם צ"י רי"ס קק"ם ע"י ואף די"ל דאפשר פרע יותר וצריך לנכות יותר מ"מ מספק לא מרעינן לשטרא ואין לנכות אלא מה שהוא ברור זה נלע"ד. ולפי שכתב לי חכם א' ממתא רבא"ט תמה עלי ואמר שכל שטר מש' שלהם כך כותבין בהם יען שהחזקות הם בידם רפוים שלפעמים רבות יוציא הגוי בעל גוף הקרקע את ישראל ודרים בה הגוים ואלולי לא היו כותבים כן ידורו או לא ידורו הויין מניחים מעותיהם על קרן הצבי ורגילים לעשות כן בפני חכמים שעברו רבים וכן שלמים ולא מיחה שום אדם עם היות שודאי עכ"פ איסור יש ועדיין התמיהה במקומה עומדת מ"מ ספק עלי הענין ולא אסמוך על דעתי: קיד שאלה אשה שגלתה דעתה שאינה רוצה להתקדש לפלוני ומפני הבושה מקבלת הקידושין אם קידושיה קידושין וכן הבעל שגילה דעתו אם מהני: תשובה נראה שהאשה קידושיה קידושין דהו"ל כמכר ובעי הכרת אונס שגם הבעל משתעבד לה בכמה מיני שעבודין של הבעל לאשתו והבעל ג"כ האשה משתעבדת לו ולכן בעי הכרת אונס: קטו שאלה נסתפקתי בחלום ובחלומי שהיא בעייא בש"ס בשבט תקנ"ו לפ"ק ראובן ושמעון שותפין ושמעון נשתתף עם לוי בסחורה אחת בלא דעת ראובן ולוי מכר הסחורה ליהודה והיה לו דין ודברים עמו והביא ראובן עד לזכותו וזכה בדין ואח"כ נודע שראובן יש לו חלק באותה סחורה אלא שידענו בודאי שראובן לא ידע מזה כלום אם יחזיר או לא יחזיר: תשובה בהקיץ נ"ל שזה תלוי בחקירה שחקר מהריב"ל ז"ל אם הנוגע בעדות פסול מטעם הנאה או גזירת הכתוב כמ"ש בכנה"ג סי' ל"ז ס"ק ח' ז' עי"ש ובסמ"ע נראה שהוא מט' הנאה וא"כ נראה פשוט דעדותו עדות ולא יחזיר: