משפטים ישרים קנט

תשובה נראה דאסור לישראל ליטול דכיון ששמעון זקף עליו במלוה לזמן פ' נמצא שהוא ממונו של ראובן וכשנתנם לגוי ברבית שכר מעותיו הוא נוטל וכל מה שנוטל שמעון מהגוי הוא רבית מעותיו של ראובן והו"ל כאלו ראובן הלוה מעות לשמעון ושמעון היה נושה בגוי א' קרן ברבית ואמר שמעון לגוי רבית שאני נושה בך תתנהו לראובן והיה ראובן מקבל הרבית מיד הגוי. נ"ב עי' ש"ע יו"ד סי' ק"ע ס"ב בהגה וי"ל דשאני התם שלא נתחייב בהם חוב משא"כ נד"ז שנתחייב בהם חוב חזר להיות ראובן לוה ושמעון מקבל הרבית על יד גוי ואסור יעקב]: קז שאלה ראובן ושמעון שותפין בבית אחד וראובן נדחק למעות ומכר לשמעון מחצית הבית ולהיות שהיו על ראובן חובות בדעתו החובות תק"ם ומכר לשמעון וכתב לו בעד שיפרע בעדו חובות תק"ם ובעד תק"ם שהוסיף לו מכר לו חלקו בבית ואח"כ נתרועע הבית והוצרך שמעון לחזק בדקו והוציא עליו מה שהוציא יותר מדמי הבית ועכשיו עמדו בעלי חובו לטרוף מידו ושמעון טוען כי אינו חפץ במכירה ויטול הוצאתו דוקא וכן יש להסתפק אם היו החובות של גוים ומתו אם צריך ליתן המעות לראובן המוכר: תשובה נראה דכל דמי המכר שנשארו אצל ראובן הו"ל כפקדון אצלו והו"ל כשולח מעות ביד ישראל לגוי ומת או שכח הגוי שלא זכה בהם השליח וצריך להחזירם למשלח כדאיתא בסי' קפ"ג ס"ט יעו"ש וגם בנד"ז כיון שהניחם אצלו מדמי המכר לפרוע לגוי ומת הגוי או שכח יחזיר למוכר. וכן נמי אם היה חייב לישראל וא"ל בעד מה שתפרע בעדי לישראל וכו' אני מוכר לך קרקע זה ואח"כ נתברר שהחיוב הזה היה בטעות שנודע שהמוכר שגג בדין כגון שהיו הבית וכיוצא שנפטר המוכר בדין מאותו החוב שחייב להחזירם למוכר ואפילו נפל הבית וכיוצא דמשעת המכר הו"ל כאלו המעות מופקדים אצל הלוקח. ונחזור לנ"ד שהלוקח אומר שאיני חפץ במכירה ונראה שדין זה במחלוקת שנוי: קח שאלה ראובן החזיק בבית א' מכח חוב שהי"ל עליו בלא שומא והורדה דקי"ל כל הפירות שאכל מנכין לו מחובו כדאיתא בסי' ק"ג ס"ח אם לא אכל הוא רק נתנה לבנו או לעני בתורת צדקה אם מנכין לו מחובו או לא דהו"ל כמי שסגרה שהרי לא נהנה: תשובה נראה דכיון דדר בה אחר לדעתו ובטובתו הו"ל כאלו דר הוא או עשאו אוצר וה"נ כיון שדר בה אחר מדעתו ובטובתו הו"ל כעשאו אוצר: קט שאלה קי"ל דאם אמר היורש ישומו הקרקע ואני אטלנו שומעין ליורש ולא יוכל המלוה לומר אקבלנו בחובי כמו שיוכל לומר ללוה עצמו כדאיתא בסי' ק"ג ויש לשאול אם היה הבע"ח אוכל פירות הקרקע כמה שנים ומנכה מחובו ומה שנשאר משיעור חובו רוצה ליטול בו הקרקע והיורש טוען ישומו הקרקע ואני אטלנו וכל מה שאכלת תנכה מהשומא: תשובה נראה שהדין עם היורש דכל מה שאכל משל היורש היה אוכל דהרי במיתת המוריש זכה היורש בגוף הקרקע והפירות שלו ויוכל לחזור עליו בהם וצריך ליתנם לו ואז יפרע לו חובו דהיינו שישום הקרקע ויתן שומתו וינכה לו כל הפירות שאכל. המשל היה החוב מאתים והקרקע שוה מאה ואכל פירות חמשים נותן לו חמשים ומסלקו. ומינה נראה דגם אם אכל פירות ק"ק והקרקע אינה שוה אלא ק' שיכול להוציא ממנו ק' ואף שהדבר לכאורה תמוה נראה שהוא דין אמת דכל הפירות שאוכל הבע"ח הם כפקדון אצלו וממון היורש הם כ"ע שלא עשו שומא והורדה עוד יש להסתפק באם שמו אותה ליורש וסלקו אלא שאח"כ נתיקרה ביד היורש כשיעור החוב אם יכול הבע"ח לטרוף הנשאר מחובו והנה פשוט אם לא סלקו היורש אלא שבע"ח שהה עד שנתייקרה קי"ל בסי' קט"ו דבע"ח גובה שבח דממילא כגון יוקרא. ולכאו' נר' דגם בזה יכול ליטלה בנשאר מחובו ואף דקי"ל דשומא הדרה אפילו נתייקרה כמ"ש סי' ק"ג נראה פשוט דהתם איירי בנפרע כל חובו דאם נשאר לו מחובו ודאי דיכול לעקלה בידו בנשאר מחובו. אך מ"מ בנד"ז נראה כיון דסילקו היורש זכה בה וכאלו לקחה אחר וכי אייקר ברשותא דיורש אייקר כנלע"ד: קי שאלה שלשה שותפים בחצר א' ועמד מערער והמציא עדים שהוא שלו ובאונס נתנה להם והמציא מודעה בב' עדים ונמצא הא' מעדי המו' שהוא קרוב לא' מהשותפים מהני המו' לשאר השותפים או נימא בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה: תשובה אין זה מיקרי עדות שבטלה וכו' דלא אמרו כן אלא בשלשה עדים ונפסל א' זו היא עדות שבטלה מקצתה וילפי' לה מקרא עפ"י שנים או שלשה וכו' שכל העדות בטלה מקצתה אבל בנד"ז שאותם שהם רחוקים לא בטל מהם שום פרט לא מיקרי עדות שבטלה דהא (חסר) וזה פשוט. ויש ראי' מהא דאמרינן בסי' ל"א כל עדות שיש לאדם הנאה בה פסול להעיד לפיכך קרקע של שני שותפין וכו' אין שותפו מעיד לו עליה וכו' וכתב הסמ"ע סק"ה ואפילו וכו' הטעם וכו' אלא א"כ חלקו מעיד לו עכ"ל. הרי דאם חלקו ואין לאחד חזרה על חבירו יכול להעיד על חלק חבירו אע"ג דעל חלקו פסול ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דלאו בכגון זה אמרה תורה שבטלה מקצתה. ובנד"ז לא שייך לומר שכיון שלא חלקו לא יעיד שהחלק הנשאר ישאר בין שניהם דכיון דבמתנה נתנה להם אף שתתבטל לא' מכח המו' אין לו חזרה על חבירו ול"ד זה להא דאיתא בסי' נ"א הכותב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים קרובים לא' שהשטר פסול ולכאורה י"ל דגם כאן כיון שא' מהמו' קרוב לא' מן האחים נתבטלה המו' מעל כל האחים דל"ד כלל דהתם השטר הוא שבו עצמו זוכה כיון שנפסל לא' נפסל לכלם אבל הכא המודעה באה לקעקע שטר מתנה ומה שיכולה לקעקע תקעקע והשאר נשאר במקומו ועוד כבר סיים מר"ן אלא א"כ נסתלק במו' ממילא מסולק כשי' המו' לאחרים. ועוד כתב מור"ם דדוקא בשטר אבל בע"פ וה"נ אף שנכתבה המו' הו"ל כאלו לא נכתבה שהכתי' דמקרייא עדות אחת היא שעל ידה זוכה משא"כ במו' ועוד דיכול לקרוע המו' ולהעיד בע"פ: קיא שאלה אשה אחת טבלה ליל שני בשבת ועברו כמו שני ימים ופשטה החלוק שעליה והניחתו במקום א' ויום ששי בשבת ראתה שיש כתם בחלוק הנז' אם היא טמאה או טהורה ויש לה במה לתלות קצת שהיה בנה מקנח מכה שיש לו בצוארו בבגד א' מהבגדים שהיה עמהם החלוק הנז' ואפשר שהי' מקנח בחלוק: תשובה כיון שיש לה במה לתלות טהורה היא אך צריך שתדע שעכ"פ היה החלוק ביד בנה דאל"ה אין לתלות בזה כמ"ש סי' ק"צ סכ"ב ספק אם. עברה בשוק של טבחים וכו' דהו"ל ס"ס לאיסור אבל אם ידעה בודאי שהיה החלוק ביד בנה שיש לו מכה