משפטים ישרים קנח

צט שאלה שנים שותפין בקרקע שהוא עומד לשכירות ואין אחד מהם דר בו וא' השכיר חלקו לאחר מי יכול השותף לסלקו או לא: תשובה נראה שאין השותף יכול לסלקו כיון שאנו יודעים שעכ"פ לא ידור בו רק ישכירנו לאחר אין בזה ישר וטוב ואף שכתב בסי' קע"ה שנים ששכרו שדה בשותפות וא' רוצה להשכיר חלקו וכו' המצרן זוכה וכו' כיון שהוא שותף זהו כשרוצה להיות ברשותיה לחורשה ולזורעה אבל אם הדבר גלוי שעכ"פ ישכיר גם חלקו לאחר אין בזה דינא דב"מ ונראה שכן מדוקדק מס' נ"ט לשכרו לעצמו ר"ל דאלו שלא לעצמו בלא"ה אין כאן מצרנות: ק שאלה ראובן נתחייב לשמעון בלשון מאה דורוס ובזמן החיוב היה שוה רייאל בסך י' ואחר עבור זמן רב שבא ליפרע ממנו היה שוה רייאל בסך י' גי' ר' והלוה טוען שבעת שהלוה לו היה עובר בסך י' רייאל וא"כ לא יפרע כ"א סך א' מהו: תשובה דבריו מהבל שהרי מה שהיה עובר בסך י' הוא שהיו המטבעות גדולים שעושים מכל רייאל יו"ד דרהמ"ם וברבות הזמן עשה למלך מכל רייאל י' גי' ר' וכיון שהמלוה הלוה לו מאה מתקאלים דרה"ם גדול כן צריך להחזיר לו דרהמ"ם גדולים ועכשיו ששוה הסך א' גדולים מאה דורוס כן צריך לפרוע באופן שאינו נותן כ"א מה שקבל (ואם נתחייב לו מפאת סחורה שמכר לו עיין בחי' ליו"ד סי' קס"ב ס"א) שהדין עם הלוה: קא שאלה אלמנה שמכרה היא ובנה בית מעזבון בעלה ואחר זמן מה טען הבן שמכירת אמו בטילה כי לא נשבעה שבועת אלמנה ומכרה בטל וא"כ יחזיר לו מחצית הבית מהו: תשובה נראה שטענתו מהבל דכיון ששניהם מכרו כא' כאלו כ"א מהם מכר כל הבית וחברו מסכים על ידו שלא ביארו שזה מכר החצי וזה החצי וחשבינן כאלו הבן הוא שמכר ואמו מסכמת לבד ואין כאן חזרה ולאחר זמן עלתה הסכמה מב"ד שלפנינו וב"ד של רוב המערב כס' מהר"ר יעב"ץ ז"ל שבכתובת קאסטילייא אין לחוש לטענת צררי אם מתה האלמנה: קב שאלה ראובן לקח חפץ משמעון ומשך והחזירו בידו בטחון על דמיו בא לוי פייס לראובן שימכור לו החפץ והוא יפרע לשמעון דמיו כי הי' בו ריוח גדול ופרע לוי דמי החפץ לשמעון ולא נטל: החפץ ומת שמעון ונאבד החפץ וחזר לוי על ראובן לאמר כי לא משך החפץ ויחזיר לו המעות שפרע לשמעון בעדו מהו הדין: תשובה מילתא דפשיטא דכיון דלא משך לוי לא נקנה לו החפץ ויכול היה ראובן לחזור בו וליטול החפץ שלו ויחזיר הדמים אבל לוי הלוקח לכאורה נראה כיון שפרע הדמים לשמעון לא יוכל לחזור ולתבוע הדמים מראובן דהו"ל כפורע חובו של חבירו ואף שפרע מדעת ראובן לא פרע אדעתא ליפרע מראובן כ"א ליקח החפץ ומזלו גרם ועדיין צ"ע. ועכשיו נראה לי דצריך ראובן להחזיר הדמים ללוי כי החפץ הוא של ראובן לגמרי והוא פקדון אצל שמעון והו"ל כמוכר פקדונו שביד חבירו וא"ל תן המעות לפלוני שהוא נושה בי ונתן המעות ואח"כ חזר בו דיכול לחזור ויטול מעותיו מהנפקד: קג שאלה ראובן אלם בעירו והעליל על שמעון עלילה ולחתום פיו נתן לו מעות או מטלטלין וגילה דעתו אלא שביטל המודעה בעת הנתינה או לא מסר מודעה מי מהני האונס לחוד להוציא מיד ראובן מה שנתן לו לעת תמוט רגלו: תשובה ודאי דאונס זה הו"ל אונסא דאתי ליה מנפשיה שאינו מבטל המקח כנז' בסוף סי' ר"ה אך צ"ע די"ל דמ"מ מה שנתן באונס נתן מעלילות שהעליל עליו ובסוף סי' ר"ה כתב הש"ך ז"ל דנ"ל דדוקא אם מכר לאדם אחר אבל מכר לאנס עצמו לא מהני כשמסר מודעה עכ"ל. ודבריו צריכים פירוש דאם ר"ל דנתן לאנס עצמו אחר שאנסו ליתן מעות נתן לו הקרקע למה צריך מודעה דבמתנה אונס לחוד מבטל ואם ר"ל דמכר לו הקרקע וקבל מעות ונתנם לגזלן עצמו דהו"ל זביני דצריך אונס ומודעה ק"ק כיון דהמעות נתנו לגזלן עצמו הו"ל מתנה. ואפשר כיון דהגזלן לא היה רוצה כלל בקרקע כ"א במעות וזה פתהו לקנות הקרקע כדי למצוא מעות לתת לו הו"ל זביני: קד שאלה ראובן נתן חפץ שלו לגוי למוכרו לו והגוי מכר לישראל בחזקת שהוא שלו ואח"כ נמצא בו אונאה או מום שבדיני גוים לא יוכל לזכות עם הגוי יש להסתפק אם יכול לחזור הישראל על ראובן בעל החפץ כי ראובן טוען לאו בע"ד דידי את כי לא מכרתי לך כלום לך ודון עם הגוי: תשובה לכאורה נראה שהדין עם ראובן דקי"ל אין שליחות לגוי וכאלו הגוי מכר מעצמו חפץ ישראל וקבל דמיו ונתנם לישראל בעליו ועוד כיון דהלוקח חשב שהוא של גוי וידע שלא יחזור עליו באונאה או מום הו"ל כאומר לישראל על מנת שאין לי עליך אונאה באופן המועיל. וצ"ע שיש לדמותו ג"כ להא דטי"ד סי' קס"ט סכ"א יעו"ש לגבי רבית דאם מעותיו של ישראל ביד העכו"ם והלוה אותם ברבית אסור לישראל ליקח רבית אבל ההיא גופא כשהיו החובות באחריות הישראל אבל אם היו באחריות הגוי מותר אך כתב שם בהגה דאם הלוה אותם שלא מדעת ישראל מסתמא הם באחריות הגוי ושרי ע"כ משמע דאם הלוה ברשות ישראל ששלחו להלוות צריך לראות אם הם באחריות ישראל או באחריות הגוי ונד"ז נראה שהם באחריות ישראל ולכן נראה שיכול לחזור על ישראל: קה שאלה ראובן מכר קרקע לשמעון באחריות עמליהון ושבחיהון ונמצאת שאינה שלו וערער הנגזל על הלוקח וזכה בדינו אלא שהלוקח מישתמיט מלתת לנגזל את שלו וע"כ לא עמד בדין עם הגזלן ואכלה הלוקח כמה שנים עד נתייקרה מזמן שנפסק הדין עד עתה שעמד הנגזל וטרף את שלו וגם גבה כל הפירות מיד הלוקח והלוקח רוצה לחזור על המוכר שמכר לו בכח האחריות: תשובה נראה דמעת שנפסק הדין לזכות הנגזל פקעה האחריות ואין ללוקח להחזיק הקרקע בידו לאכול שלא כדין ואין לו חזרה אלא בשבח ופירות שעלו קודם שנפסק הדין אבל אחר שנפסק הדין והוא מישתמיט מלקבל הדין אין לו חזרה כלל על הגזלן, והגע עצמך אם יפייס הלוקח לנגזל להמתין לו עשר שנים ויחזור על הגזלן זו ודאי לא אמרה אדם ונדון זה גרע וגרע מהכיר בה שאינו שלו ולקחה וזה פשוט מאד אלא שהכל תלוי בפסק הדין: קו שאלה ראובן בקש משמעון להלוות לגוי סך מה ברבית ושמעון ירא פן הגוי לא יפרע לזמן שקבע כי ידחנו בלך ושוב או ירחיק נדוד ולכן אמר לראובן אם אכתבם עליך לזמן פ' והרבית עד יבא הגוי ותטול אתה חלק ברבית שטו' וכן עשו ועתה לשאול הגיעו כי האי גוונא מי הוי רבית או לא: