משפטים ישרים קנז

ליתן ליורשיה ד"ח מעשרה אם תכנס נדו' הב' לאמצע או לא: תשובה נראה דלא שכל חפצי נדו' הב' לא יכנסו כלל לכלל חלוקה ולא יחלוק אלא כל נכסיו עם נדו' הא' ומהכל יתן ארבעה חלקים ליורשי הא' וכן אם מתה הב' לא תכנס נדו' הא' לאמצע: צד שאלה קטן שחי אחר אמו עשרים יום והוא בריא לפי הנראה כי יונק כשאר הבריאים ומת מהו שיירש אמו להנחיל לאביו: תשובה הרמב"ם ז"ל כתב בהל' נחלות פ"ה הלכה ג' אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחי אחרי אמו אפילו שעה א' וכו' וכתב ה"ה שלמד זה מהא דתנן וכו' אבל פרק א' הלכה ו' שם מבואר דדוקא שנולד לט' חדשים גמורים ופי' הג"מ בשם רש"י וז"ל דלא קים לן בזה כלל אלא היכא שלא שמשה עם בעלה כל ימי עבורה עכ"ל. וגם פי' דאפילו נפל מן הגג או אכלו ארי דאלו פיהק ומת אפילו רבנן מודו יעוין שם וכן בתקנת טוליטולא דוקא שיחיה ל' יום גמורים. ומ"מ ה"ה בה' יבום כתב דהרמב"ם מיירי בגמרו שערו וצפרניו עי"ש וכיון שא' מעמודי ההוראה הוא מורנו הרמב"ם הפריז כ"כ אפילו לא כלו לו חדשיו מ"מ נקטי' ככל שנוכל להעמיס בדבריו והוא דאו' לא כלו לו חדשיו ר"ל בודאי רק כלו כפי מנהג העולם שבועלים ואינם פורשים ואז יש ספק שמא כלו חדשיו וגם גמרו שערו וצפרניו בזה ומנחיל כס' רבנן דאי אשת כהן היא אינה חולצת ומתירין יבמה לשוק ע"י קטן פחות מל' ולזה הרמב"ם ז"ל לענין נחלות פסק כרבנן: צה שאלה ראובן נשא לאה ושהה יו"ד שנים ונשא אחרת וגירש את אשתו אם יכול להחזירה או לא: תשובה נראה פשוט דיכול להחזירה ואפילו לסברת מהריק"ש ז"ל דאינו יכול לישא אחרת זו אינה בכלל השבועה ומספר כתו' נלמוד שהוא כותב לה שלא ישא א"א עליה וזו אינה אחרת כי בצל קורתו היא ובכל הנדרים והשבועות אזלינן בתר כוונת הנשבע והנודר כדאיתא בסי' רי"ח טען והריח והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר עולה עלי פשתן עולה עלי ה"ז מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו. הרי דאף שבפי' אמר צמר עולה עלי מותר ללבוש דאזלינן בתר כונתו. ומזה למד שם המבי"ט הביאו שם הש"ך כמה ענינים שכללותם לראות הדברים שבגללם נדר ועל פיהם מתנהגים בשבועה. וכ"ש בנד"ז שהדבר ברור כשמש שלא כיון אלא על צרה ממקום אחר כי זאת כבר היתה נשואה עמו ואיך יעלה על דעתו לישבע שאם יגרשנה לא יחזירנה. ובהריב"ש סי' של"א כ' על ההיא דצמר עולה עלי וז"ל אלמא אע"פ שהלשון כולל בין ללבוש בין לטעון אין דנין אותו אלא על הענין וכו' נעשה הנדר עכ"ל. ועוד ראיה ברורה מהא דגרסי' ביבמות סוף פרק ב"ש גבי נטולה אני מן היהודים דמסקי' דליבם שריא דלא ס"ד שימות בעלה ותפול לפני יבם כמו שפירש"י ז"ל שם [שבתי וראיתי שהתוס' תמהו על פירש"י ז"ל בראיה שאין עליה שום תשובה ונדחה פירש"י ז"ל ותימה על הריב"ש ז"ל תמיהה גדולה] וכתב הריב"ש ז"ל שכן פירש הראב"ד והרשב"א ז"ל ומשם למד הרב ז"ל לנדון דידיה יעו"ש אלמא דלא נכלל אלא דבר שאיסורו חל מעכשו משא"כ דבר שלא נתפס עכשיו באיסור אלא לכשאפשר דבר אינו נכלל בכלל שבועה. וזו ממש נ"ד ועדיף מיניה ואפי' לישא א"א ממש עמה דבר שיכול לישא א"א מאחר שאדעתא דהכי כנסה שתהיה לה צרה ונוכל לומר שגם מריק"ש ז"ל יודה [נ"ב ואפשר שגם מהריק"ש ז"ל דבר לפי המנהג שהיה להם לכתוב בכתובה כמנהגנו] שלא כתב הרב ז"ל כן אלא מכח הכרח על שתי נשיו מב"ל וזה באדם יחידי שכתב כן לאשתו שייך לומר ממה שכתב בל' זה ולא כתב בלשון זה אז נדקדק בלשונו אבל בנ"ד שכל העם מקצה מחייבים אותם חוב זה לא שייך לדקדק מן הלשון שבכתובה ממה שלא כתב על שתי נשיו דנוכל לומר דהכונה כך היא אלא שהסופר כתב בטופסי דשטרי ולא נתן דעתו לשנות הלשון. ואיך שיהיה בנ"ד שהיתה כבר אשתו ובשעה שנשבע לב' כבר היתה נשואה ודאי שלא עליה כלל היתה השבועה ושרי להחזירה ואין עליו חיוב שבועה כלל זהו הנלע"ד פשוט וכן הסכימו חכמי פאס וגם קצת מב"ד שלנו: צו שאלה ראובן נתן בהמה לשמעון להביא עליה משלו סחורה בזול למקום היוקר ויחלקו הריוח ונאנסה הבהמה ההיא באונס בדרך אחר שהביאו הסחורה עליה וראובן תובע הבהמה ושמעון תובע הדמים שקנה בהם הסחורה מ"ה: תשובה לכאורה נראה דבהמה זו דין עיסקא עליה דמה לי מעות מה לי בהמה וקיי"ל האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון שכן גם בהמה זו נותן אותה למחצית שכר והו"ל כההיא דסי' קע"ז דכל עיסקא פלגא וכו' וה"נ חשבינן הבהמה חציה מלוה שהרויח שיבא יטלנו המקבל וחציה פקדון ואמת שהיה צריך ליתן שכר טורחו כמו בכל עיסקא וממילא נראה דאם נאנסה הבהמה חייבים שניהם באונסיה. אך צ"ע בדמים שקנה בהם הסחורה דלכאו' נראה דגם בהם חייב הנותן במחציתם אחר שהנאה מגעת לשניהם ולצורך שניהם קנו הסחורה. אך נראה דהא תליא בפלוגתא דבסי' קע"ו ס"י שאין השותף משתעבד לשלם מביתו ובסי' צ"ג סי"ג דאם היה ההפסד מבורר משלם מביתו והתי' שעליו סומכין הוא תי' הב"ח דהפסד שהוא מצד משא ומתן משלם מביתו והפסד אונסין אינו משלם מביתו וא"כ בנד"ז אינו משלם מביתו אך יותר נראה כיון דהדרא בעינא אין כאן אלא שכי' והו"ל כאלו השכיר לו בהמה זו במה שיתן לו מחצית מהריוח מה שיביא עליה וזה עיקר דע"כ אין נותן לו שטו' כמו בעיסקא: צז שאלה ראובן נתחייב בשטר ואח"כ מכר קרקע ושוב קנה קרקע ומכרו מאיזה מהם יטרוף ראובן: תשובה נראה כיון שבשטר החיוב כתוב שקנה ושיקנה נשתעבד לבע"ח הקרקע שקנה ואף שלא יוכל לומר לו הנחתי לך מקום מ"מ הנחתי לאו דוקא דס"ס כיון שקנה קרקע נשתעבד לראובן ויכול לומר לו הלוקח הא' הרי קנה קרקע אחרי ונשתעבד לך וכאלו הנחתי לך מקום לגבות. ע"כ בשם מהר"ר יעב"ץ זלה"ה: צח שאלה ראובן לקח חמור משמעון בק"ס בסך מה והתנה עמו שיעשה בו צרכיו עד חדש ימים המוכר ונאנס או מת בתוך הזמן מהו הדין: תשובה נראה דפטור דאינו שואל רק המכירה היתה בשיור ששייר לעצמו פירות כל אותו החדש ואם נאנס נאנס ללוקח שגופו שלו שכבר זכה בו ואחר שמת פטור המוכר אמת אם נגנב או נאבד חייב דהו"ל כשומר שכר כיון שמשתמש בו וזה פשוט: