משפטים ישרים קנו

וכ"כ לקמן סי' רצ"ב לגבי מעות הפקדון עי"ש ובסמ"ע שמחלק דשואל מדעת אעפ"י שעדיין לא נשתמש חייב באונסין ממילא נראה דגם בסבלונות כיון דמעיקרא נותנים לה אדעתא להשתמש בהם חייבת באונסין אפי' עדיין לא נשתמשה ול"ד לפקדון מט' שכתב הראב"ד והביאו הסמ"ע סקט"ו דהפקדון ירא להשתמש בו וכו' עי"ש. ומ"מ נראה שאין חיוב על אביה רק היא לבד חייבת ואם אין לה יכתבם עליה לכשתשיג ידה וזה פשוט: ועל דבר העיסקא כבר ידוע דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון והנה בדין המלוה הדבר מבואר בסי' ע"ד ס"ג בהג"ה לוה שאמר למלוה טול מעותיך והוא בזמן והמלוה אינו רוצה לקבלם והם צרורים ומונחים ביד הלוה ונגנבו או נאנסו חייב לשלם הלוה וכ"ש בנד"ז שלא אמר לה כלל. אכן כיון שבפי' א"ל המלוה שיניחם אצלו שהם משומרים בזה ודאי פטור הלוה וכיון שהעיסקא בלא שטר ישבע שכך א"ל ויפטר: פט שאלה ראובן ערער על חצר לומר שהיא של אבותיו ועדים אומרים כן ושמעון מחזיק בה ואין לו עדים חזקת שלש שנים גמורים רק עדים מעידים שיודעים נאמנה שהיתה בחזקתו ושהיא בחזקת שאינו שלו מהו הדין: תשובה כתב הרא"ש הביאו ב"י ומהריק"ש סי' קי"א דאם נסתפקנו אם הב"ח קודם או זכיית הקרקע והמוחזק בקרקע טוען שאני קניתי קרקע זה מראובן קודם שנשתעבד לך ובע"ח טוען ששיעבודי קדם ואז מכר לך כתב הרא"ש דאם בזמן ששיעבוד השטר היה מפורסם בעיר שפלוני יש לו קרקע זה טורף אותו הב"ח דמלקין ושורפין על החזקות ומזה נראה דמאי דצריך חזקה הוא שראוהו דר בה ולא ידעו כלל אם שלו אם של אחרים אלא שהיה משתמש בה ג"ש ולא ראו אדם שאמר לו כלום ולזה צריך ג"ש אבל אם יעידו עדים שיודעין שהיה מפורסם בעיר שמקום זה של פלוני די. ואפילו בשותפין שאין להם חזקה נראה דחזקה כהאי גוונא מהניא מטעמא דיהיב הרב ז"ל דמלקין ושורפין על החזקות ומכ"ש דמחזקינן ליה שהוא שלו לענין ממון ואם טען שקנהו מהמערער או מאביו או אפילו מפ' ולא יש עדים שדר אותו פ' יום דכה"ג אינה טענה בעלמא בנד"ז מהניא כנ"ל וצריך להתיישב בדבר: צ שאלה ראובן ושמעון שותפין בבית אחת ולאחר זמן החזיק בה ראובן א' מהשותפין זמן מה ומכרה ללוי והחזיק בה שני חזקה ועמד שמעון השותף לערער עליו והשיב שלקחתיה מראובן שותפך ואפשר שהוא קנה ממך: תשובה פשיטא שהחזקה חזקה גמורה היא דאין לומר בזה שותפין אין להם חזקה דזה הלוקח מעולם לא היה שותף עם שמעון המערער אך צ"ע דעם היות דיש לו חזקה צריך טענה ועם היות דכה"ג קי"ל טוענין ללוקח שאו' לקחתי מפ' טענינן לי' שאותו פ' קנה מהמערער כמ"ש סי' קמ"ה סי"ד אך בעינן שיביא עדים שאותו פ' דר בה חד יומא וא"כ יש לומר דדוקא אם אותו פ' חזקתו של ג"ש חזקה גם דירת יום א' חזקה והכא שטוען שהשותף דר בה יום א' כי היכי דחזקת השותף אינה חזקה גם דירתו אינה דירה ועוד יש לומר דדוקא חזקתו הוא דאינה חזקה כיון שהוא במקום שטר בעינן חזקה שאין לתלותה בשום דבר ולזה בשותף דיש לתלות שמא עשו כך כמ"ש שזה ידור כו"כ שנים וכו' אינה חזקה אבל דירת יום א' דאין בה שום הוכחה רק עשה לטעותו מהניא אפילו דירת השותף ומספרו נראה כן והוא דיש להקשות דבמשנה תנן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי דבר מעולם אינה חזקה עכ"ל. ומינה למדו דאם אמר לו לקחתי מפלוני סתם הו"ל כאלו לא אמר לי דבר מעולם הגם דיש לחלק דשאני התם שהרי מודה בודאי שלא קנה כלל ובודאי שהיא גזולה אבל היכא שאומר בתורת מקח באה לידי היה לו לטעון שמא אותו פ' קנאה ממנו כיון שהחזיק הוא ג"ש וצ"ל דלא מחשבינן ליה טענתו טענה אלא היכא שאותו פ' היה לו שייכות בה ויש עדים הא לא"ה מחזיקין אותו בחזקת גזולה בידו דהו"ל כמי שאמר שלא אמר לי אדם דבר מעולם וכך מוכרח אעפ"י שיש לדחות. ולזה נראה בנד"ז דאף שהמוכר שדר יום א' הוא שותף אם יש עדים שדר בכולה וכ"ש אם לקח שכי' כולה הוי טענה למחזיק ג"ש לטעון פ' שותפך מכרה לי כולה והרי עדים שדר בכולה. ויש להביא ראיה לזה מדברי הגה"ה סי' קמ"ו סיו"ד אשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאחר מותו וכו' ואח"כ החזיק הוא ג"ש וכו' שנפל לאמו וכו' ע"כ. וממה שכתבה הג"ה אשה שהחזיקה משמע שזו היא טענת הבן שהוא החזיק ג"ש ואמו נתנה לו והיא ג"כ החזיקה זמן מה ומהני ומ"ש אח"כ שנפל לאמו בכתובתה הוא שכן טוען מאומד שהרי התם אין חזקת אמו חזקה כמו שסיים בהג"ה דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה ועכ"ז מהני חזקת היורש. ושוב ראיתי בתשו' מהרי"ט סי' כ"ו שכתב וז"ל ועוד דבכל לוקח אמרינן אינו צריך טענה הא ראיה דדר בה ההוא מקמיה חד יומא צריך וזה הבא מכח אלו שאין להם חזקה כגון שותף לא מצי לאתויי ראיה דדר בה בחזקת שהיא שלו דכיון דאין בה דין חלוקה מכח חלקו היה דר עכ"ל: צא שאלה אלמנה שקנתה קרקע קודם שחלקה עם היתומים ומכרתו ושוב חלקה עם היתומים מי הוי מכירתה מכירה לגבי חלק היתומים או לא: תשובה נ"ל שזכתה ליתומים ואין במכירתה מכירה לגבי חלק היתומים דזכין ליתומים ואין חבין להם. ועיין בח"מ סי' ס"ב ובטא"ה סי' צ"ה ונד"ז כל עוד שלא חלקו מעשה ידיה שלהם ולתקנה לאמצע ובסי' ס"ב בהגה ואפי' אלמנה יעו"ש: צב שאלה ראובן היה לו משכון מגוי ברבית ע"י שמעון ומת הגוי ושמעון ידע והסתיר הדברים והלך לראובן ונתפשר עמו ברבית הגוי והטעה לראובן לאמר שכו"כ נתן הגוי רבית דבר מועט ונתן לו קרן ורבית ונטל המשכון והלך ומכרו יותר מדמיו מהו: תשובה אלו ידע ראובן במיתת הגוי ודאי שזכה הוא במותר דמיו אך השתא שלא ידע ספק ונראה שגם זה זכה הא' וראיה סי' ער"ה סכ"ח היה משכון גם ביד ישראל ובא ישראל אחר והחזיק בה וכו' במד"א כשלא היה המשכון בחצר הא' אבל אם היה בחצרו חצרו קונה לו שלא מדעתו וכו' עכ"ל. וכ"כ בסי' רס"ח חצרו של וכו' ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל הבית וכו'. ולכאורה י"ל על זה מהא דסעיף וכ"א לא קנה וי"ל דשאני התם שהחזיר מדעתו נסתלק אף שהחזיר בטעות ס"ס לא הי"ל להחזיר עד שיחפש האמת משא"כ בנד"ז וגם הך הניחה הש"ך בצ"ע באופן שנד"ז נראה שזכה הא' וחזקת הא' אינה חזקה:. צג שאלה ראובן נשוי ב' נשים ומתה הא' שצריך לחלוק כל נכסיו לעשרה חלקים שצריך