משפטים ישרים קנה

פא שאלה המוכר בהמה לחבירו ונשתמש בה ונודע שיש בה מום והחזירה צריך לשלם שכירותה ול"ד לגוזל סי' שס"ג ס"ג דהתם גוזל דקיימא ברשותיה לאונסין ולכל הפסד קיימא ברשותיה ג"כ לטובתו אבל הכא לא ועיין ס"ס ש"ח וסי' רל"ב סט"ו ובסמ"ע שהיא עיקר וסי' שע"א ס"ב: פב שאלה מי שנתן לחבירו מעות ומשכן לו בית בהם וא"ל כל זמן שלא אתן לך תטול שכירות בלא נכייתא ועכ"פ יפדה נ"ל דשרי וראיה סי' קע"ז סט"ו: פג שאלה שטר על ראובן ושמעון עק"ב ונלב"ע ראובן והוציא השטר יהודה ונמ"כ על גבו נפרע מפאת ראובן וכו' ושמעון טוען כי מה שנפרע שניהם פרעו וזה שכתוב בו מפאת לא דקדק יהודה כיון שלקח הפרעון מיד ראובן אבל לקושטא שניהם פרעו כי שמעון נתן מחצית הסך ביד ראובן לפרוע למלוה שלהם והיורשים אומרים לא כי אבינו פרע ולכן תפרע אתה כנגדו ומה שישאר נפרע שנינו: תשובה לכאורה נראה הדין עם היורשים אך כד דייקינן נראה שהדין עם שמעון וזה כי אומר ליורשים עכ"פ זה הנשאר בשטר מוטל על שנינו שהרי אנחנו עק"ב ולכן נפרע חלק כחלק ואח"כ אם יש לך תביעה עלי תתבעני ונראה דאו' בשטר מפאת פ' אם נדון כדין התקבלתי באנו למחלוקת הסמ"ע והע"ש בסי' ק"ל דלס' הע"ש כשפרע הערב למלוה וכתב לו קבלתי ממך דמי כל החוב אף שלא יוכל לטעון כבר פרעתי למלוה מ"מ יוכל לטעון פרעתי לך עצמך ומפ' מ"ש מרן בס"ד אינו נאמן לומר פרעתי ר"ל פרעתי כבר למלוה ושטר פרוע הוא וממני נפל כמו שנאמן בזה כשלא כתב לו התקבלתי אבל אומר לו פרעתיך בזה לא מהני התקבלתי רק עד שיקנהו לו המלוה בכתי' ומסי' אבל דעת הסמ"ע סקי"ג דלעולם אינו נאמן לו' פרעתי דהערב כשיש בידו כתב קבלתי עומד במקום המלוה ואינו נאמן לומר פרעתי גם לערב ואם באנו להכריע הנה הש"ך ז"ל הכריע בכמה ראיות בהע"ש וכ"ש להוציא דכל מילתא דספיקא ואינה מבוררת בדברי הש"ע המע"ה. וכ"ש בנד"ז שבא הג' שקול כנגדן והכריע ביניהם וגם דעת מהרש"ל ומהר"א ששון והמבי"ט כלם ס"ל כע"ש כמ"ש הש"ך פשיטא דכן צריך לפסוק וכ"ש שלא להוציא ממון כיון שהרבים מחזקים ממון פשיטא ופשיטא שאין להוציא נגדם וכ"ש שיש לומר וכן עיקר דאו' מפאת פ' לא דמי לקבלתי מכמה צדדים דדוקא בקבלתי שנותן לו השטר וכותב לו כן על דעת ליפרע מהלוה אז הערב עומד במקום המלוה כיון שנתן לו השטר ע"ד כן אבל אומרו מפאת לבד אין בה כדאי ליפרע מהלוה כשטוען פרעתי להערב ועל כן נ"ל ברור שאין תביעה ליורשי ראובן על שמעון ויפרעו שניהם המותר אף לדעת הסמ"ע כיון שעכ"פ שארית החוב צריכים לפרוע שניהם אח"כ כשיקבלו השטר יורשי ראובן ויאמרו תן לנו חצי מה שפרע אבינו בשבילך יאמר להם פרעתי לאביכם ואין עליו אלא חר"ס: פד שאלה ראובן היה לו בית ונתן לשמעון מחצית הבית אך הטיל תנאי שלא יזכה בו עד אחר מיתה באופן שנתן הגוף מעכשיו והפירות לאחר מיתה אח"כ כתב לו שטר מכר על מחצית הבית הנז' מכי' סתם ומת יורשי ראובן טוענים שהמחצית שנתן הוא עצמו שמכר והחליטו לו לגמרי ושמעון טוען שכל הבית שלו והמחצית שמכר לא הוא שנתן והמציא יהודה שטר משכונה על מחצית הבית מאוחר למתנה ולמכר וטוענים אם באמת מכר איך מזיק: תשובה נראה שקרוב לדמות להא היו לו שני שדות א' גדולה וא' קטנה המוכר או' קטן מכרתי והלה אומר גדול לקחתי אין לו אלא קטן שהמע"ה. ובש"ע סי' רכ"ג ס"ד אמר הלוקח וכו' ואם אמר המוכר איני יודע על הלוקח להביא וכו' ואין לזה אלא קטן עכ"ל. הרי דכל ספק שיש בין המוכר ללוקח אמרינן הכלל המפורסם המע"ה וה"נ בנד"ז כיון שאלו היתה המוכרת בחיים היתה טוענת שהמחצית שמכרה הוא המחצית שכבר נתנה אלא שלפי שהנתינה היתה הגוף מחיים והפירות לאחר מיתה בעד הסך שקבלה ממנו החליטה אותו לגמרי בידו והיינו טעמא שמשכנה המחצית לאחר וה"נ טענינן ליתמי ועדיין צ"ע: פה שאלה עיסקא בדרך היתר שיהיה כל האחריות על המקבל אפילו דיוקרא וזולא ואונסין והפסד שיתן לו סך כו"כ ויתעסק במעות אלו לתועלת המלוה והא מקבל עליו אח' אונסין והפסד וכו' כל וכל מה שירויח יטול המתעסק כו"כ לחדש והשאר הנותן ובזה יהיה כל האחריות על הנותן מהרי"ט סימן מ"א יעוין שם: פו שאלה ראובן משכן בית שיש לו בו חזקה דוקא לשמעון ושמעון היה פורע שכירות לגוי ושוב הוצרך שמעון לעשות תיקונים הכרחיים והגוי לא רצה ליתן ועשאם שמעון מכיסו ולעת פדות תבע מראובן גם ההוצאות הנז' וראובן משיב כי ההוצאות שעשית תנכה אותם מחלק הגוי ולפחות ג"ח מ"ה: תשובה נראה שהדין עם ראובן שהרי לפי האמת החזקה היא רביע ומה שנוטל היש' יותר מרביע הוא הטעאה שמטעה הגוי ולזה יוכל לומר היש' רביע בהוצאות אתכם וההוצאות שעשית תנכה אותם מההטעאה. המשל הבית שוה שכירות עשרים אוקיות והגוי נוטל חמשה אוקיות ולפי האמת עולה לגוי ט"ו אוקיות והוא נוטל ה' אוקיות נשאר אצלך עשרה אוקיות תעשה ממנו ההוצאות על חלק הגוי וההוצאות על רביע שלי הוא שאתן. והגע עצמך אם הגוי נתאלם עליך וקבל חמשה עשר אוקיות שעולה בחלקו אין לך חזרה עלי שכן משכנתי לך החזקה להתפשר אתה עם הגוי ברב או במעט וגם עתה שלא נתן הגוי ההוצאה הדבר ידוע שהוא מפני שאינו נוטל כל חלקו ולכן נראה שהדין כך הוא שכל ההוצאות יתן בהם בע"ה רביע והג' רבעים הנשארים ישומו כמה היא ההטעאה ואם באו זה כנגד זה אין למלוה על הלוה כלום ואם חסר ישלים הלוה שהרי הוא בא לדור בביתו והטעאה מכאן ולהלן הוא שיהנה זה נראה לפענ"ד. וגם עינינו הרואות כשהגוי נותן הוצאה הוא מרבה בשכירות וכשאינו נותן הוצאה הוא ממעט בשכירות: פז שאלה ראובן משכן בית לשמעון ויש לגוי חלק בה ושמעון נהנה בכל הבית וראובן פורע חלק הגוי מי הוי רבית או לא: תשובה נראה דיש בזה איסור רבית ורבית קצוצה הוא שהרי בשכר מעותיו דשמעון פורע לגוי והרי זה כמי שמלוה מעות לראובן וראובן פורע שכירות בית שדר בה שמעון ופשוט פח שאלה ראובן שלח סבלונות למשודכתו ונגנבו אם חייבת בהם או אינה חייבת בהם: תשובה נראה דהויא עליהם כדין שואל וחייבת אפילו באונסין וכדאמרינן לגבי אבידה ס"ס רס"ז סכ"ה מה יעשה בדמים וכו' ויש לו רשות להשתמש בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותן הרי דמטעם יש לו רשות להשתמש חייב באחריותן והסבלונות ששולח לכלה הוא להשתמש בהם לכך חייבת באחריותן