משפטים ישרים קנד

יפרע לו מתקאל וכן עזה"ד. וכן מבואר משם בהגה דאם לא בא לבנות אלא על המחצית שלו כגון שהיה הכותל רחב א"צ ליתן לו כלום וכ"כ בסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק ס"א עי"ש ואע"ג דנ"ד מוסיף לעשות עליו אף תקרת העליה מ"מ הו"ל (חסר פה איזה מלות) וכיון שלבקיאים אין הכותל מתקלקל בכך לא יתן אלא הקצבה הנז' וכ"ש שרוב העמסת התקרה היא על מחצית שלו אלא שלפעמים אינה קורה ארוכה נמשכת על המחצית הב': עו שאלה ראובן בנה כותל המשותף בינו ובין שמעון ששניהם מעמיסים עליו קורות והעמיס ראובן ועברו שנים רבות ורצה שמעון גם הוא להעמיס ושואל ראובן חלקו ולפי הזמן נתיקרו הפועלים וההוצאה על חד תרי מהו שיתן שמעון לפי עת הבנין או לפי עת שמעמיסים: תשובה נ"ל פשוט דלפי עת הבנין יפרע דמאז קמו גביה בהלואה כיון שאינו יכול לומר לא תעמיס ובע"כ מעמיס נמצא דמאותה שעה זכה השותף בכותל ודמים לבד חייב לכשיבנה ומעשים בכל יום בכל משכונה בב"ד או שמחדש איזה תוספת ולעת הפרעון אינו משלם אלא כשעת הבנין אף שנתיקר מה שעשה. וכן בשני שותפין בחצר וא' תקן באר או ב"ה ונתיקרו אינו משלם אלא כשער שעת התיקון כנ"ל. ויש ראיה לזה סי' קנ"ח ס"ח שישבע כמה חציה ויטול וא"ל שומו וכו' בפחות וכו' והשומא היא על מה שהוציא ולא חיישינן למה ששוה עכשיו דכל הבונה בנין לעצמו ומועיל לחבירו אין לו אלא מה שהוציא דוקא כנ"ל וכן הסכימו הבדי"ץ. ונראה דאם הוזל הבנין דאינו משלם אלא כשעת הזול דיכול לומר אני איני מחויב לבנות באותו זמן שבנית אתה ואתה בנית לתועלתך: עז שאלה ראובן יש לו בית ושמעון יש לו עליה ע"ג ואכסדרה לפניו ונפלו שניהם מהו שכופה שמעון לראובן אם כופה אותו גם על האכסדרה: תשובה נראה פשוט דאף דקי"ל בבית ועליה התחתון נותן התקרה מ"מ האכסדרה עושה אותה בעל העליה לבדו שצריך לה לדריסת הרגל ואף שממילא יש הנאה לבעל הבית לא מטעם כן יתחייב לבנות עמו דהנאה ממילא קא אתיא ליה והו"ל ככל האלצבא"ת שברה"ר שמגינים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ולא עלה על דעת שיתנו חלקם בתיקונה בני ר"ה ולא אמרו כ"א בבית ועליה שבעל הבית עכ"פ צריך קירוי ולא סגי בלא"ה אבל באכסדרה שאין בעל הבית צריך לה למה יתן בה. וכן הדין ג"כ בקירוי האלרווא שיש עליה על גביו אוצר בבית א' מהם א"צ בעלי החצר ליתן בקירוי שאין רוו"א צריכה קירוי עכ"פ שכמה וכמה רווייא"ת אין בהם קירוי ואף דמטייא להו הנאה היא הנאה דממילא שאין כופין בני החצר זא"ז לעשות קירוי לרוו"א ומעשים בכל יום שבעל העליה שהיא אוצר לבית ותחתיה ארוו"א הוא עושה התקרה וה"נ באכסדרה וזה נראה בעיני פשוט. אלא שמצאתי תשובה להרב מהר"ר יעב"ץ ז"ל שכתב דבאכסדרה שלפני העליה צריך התחתון לתקן כמו בבית והביא ראיה מטעמא שכתב הטור בדין בית ועליה שהטעם שמתקן התחתון התקרה שכתב הטור וז"ל לפי שיאמר העליון לתחתון נטלתי אני עליה כנגד ביתך כשם שאתה עומד בקרקעך שנטלת כך תעמידני בקרקעי וקרקע של עליון היא תקרה. וסיים הרב וטעם זה שייך כי היכי דשייך בבית עצמו כך שייך בהאלברא"ח עכ"ל. ולקוצ"ד אינו כן דלא אמרי' טע"ז ולא שייך אלא בבית ועליה שע"ג והתקרה צריכה לשניהם לזה עושין שניהם אבל בהאלבר"ח שאין צריך לו בעל הבית ולפעמים יש לו נזק שמאפיל עליו ומה יתן בו בעל הבית ולא שייך לומר כשם שאתה נטלת קרקע ואויר שעליו כן תתן לי קרקע ואויר שעליו אלא בתקרת הבית שגם קרקע הבית משועבד לבעל העליה אבל לברא"ח אין לבעל העליה שום זכות בקרקעו כי הוא מכלל קרקע החצר שאין לבעל העליה זכות. והגע עצמך לפי טעמו ז"ל גם אם יתקלקלו המדרגות יאמר לו בעל העליה תעמידני בעליה וזה לא עלה על לב אלא האמת הוא דאין על בעל הבית לתקן כ"א תקרת הבית דוקא אבל האכסדרה על בעל העליה לתקן. ועוד לפי טעם הרב ז"ל לא נודע כמה יעשה רוחב אכסדרה שבעל האכסדרה יאמר לו עשה לי אכסדרה רחבה מני ים כשם שאתה יש לך חצר גדולה וטובה וזה אינו מן השם כלל: עה שאלה ראובן מכר בית לשמעון במנה וקע"ע אחריות הדמים דוקא ועמד מערער על מחצית הבית וזכה בה מהו שיפרע ראובן מכח האחריות ועכשיו הבית שוה ק"ק: תשובה לכאורה נראה שיפרע חצי מנה שהוא חצי האח' אך היותר נראה שלא יפרע כלום כיון שמה שנשאר בידו הוא שוה מנה שכך קבל עליו שלעולם לא יפסיד המנה שלו וכיון שבמה שנשאר מנה שלו אין לו תביעה על ראובן ועוד דפשיטא דיכול שמעון לומר לראובן בבית שלי אני רוצה וכיון שנתבטל המקח עיין בסי' רל"ב ס"ד וגם כאן יוכל ראובן לומר החזר לי מקחי או קח אותו כמות שהוא וא"ת אתחייב לך מכח האחריות בשביל הדמים הרי דמיך: עט שאלה ראובן בנה חורבה אחת והחזיק בה שני חזקה ועמד שמעון והוציא שטר שהיתה שלו וכן הקרקע וראובן טוען ממך לקחתיה ושמעון טוען שמה שהיה שותק הוא מטעם שהיה ממתין עד שיגמור ההוצאות שהוציא עליה ולזה היה שותק: תשובה נראה שאין בדבריו ממש כדכתב בש"ע סי' קמ"א ס"ח אם בנה אדם חורבתו של חבירו ג"ש או שנה א' מג"ש לא עלתה לו חזקה משמע דוקא אם היה עוסק בבנינה ג"ש היא דלא עלתה לו חזקה משום שלא נהנה הא אם דר ג"ש אע"פ שהבנינים הם של המחזיק לא יוכל לטעון שהייתי ממתין עד שתגמור ההוצאות: פ שאלה מעשה באחד שכתב שט"ח על חבירו ושעבד בידו בתו' אפותיקי בהמה א' וטען הלוה שהוא שטר אמנה והמציא עדים שלפני המלוה מכר הבהמה ההיא וקבל דמיה ורואה ושותק מהו הדין: תשובה נראה שקרוב לדמותו למ"ש מור"ם בהגה סי' פ"ה שיאמר לו אלו חייב הייתי לך למה פרעתני וה"נ כיון שהוא בידו אפותיקי למה לא תפס הדמים של הבהמה ועוד שכתב בשטר שלא הלוה לו אלא על סמך הבהמה ההיא ומזה כתבתי עוד דאפשר דהו"ל כאפותיקי מפורש ודמי למ"ש בסי' קי"ז עשה עבדו אפותיקי ושחררו וכו' וגובה מזמן שטר ב' כי השטר הא' פרוע וה"נ חזרו מלוה על פה ונאמן הלוה בשבועת היסת. עוד העידו עדים שהודה המלוה שהשטר אמנה וחזר בו א' מהעדים וכתבתי דלגבי לפטור הלוה מקבלין שלא בפניו. וראיה סי' ק"ח סי"ו ועיין בש"ך סי' כ"ח ס"ק כ"ו ולא מהניא חזרה כיון שקבלה שלא בפניו בדין