משפטים ישרים קנג

שטר וקבלו ע"ע דיינים בקוש"ח הן לדין הן לטעות על אותו שטר ופסקו להם הדיינים שהשטר בטל ועמד יהודה ואמר שהשטר שלו כי כבר עשה לו מסי' עליו ראובן ויחזור לדון לפני דיינים אחרים יכול או אינו יכול: תשובה נראה דאינו יכול דקי"ל המוכר שטר וחזר ומחלו מחול וקבלת ראובן הדיינים הוי כמחילה ומעשיו קיימין וא"צ לחזור ולדון עם יהודה: סט שאלה מי שמגרש את אשתו אינו חייב לפרוע כתובה קודם כמ"ש במקום אחר באורך ומצאתי ראיה ממסכת פסחים דף קי"ג ויש אומרים אף המגרש אשתו פעם ראשונה וב' וכו' זמנין דכתובתה מרובה עכ"ל. ר"ל שגרשה ולא היה לו במה לפרוע והיא דוחקתו אחר הגירושין ורוצה להחזירה בשביל כתובה ואם איתא שהרוצה לגרש דלא יגרש עד שיפרע כתובתה מתחלה לא היתה מתגרשת עד שתקבל כתובתה ולא היה יכול לגרש ואף שיש לדחות האמת יורה דרכו: ע שאלה בכור שלא נפל בו מום ונטלו גוי אלם ושלח לבעליו סך מה אם הדמים שקבל מותרין או לא: תשובה נראה דהדמים מותרין וראיה בטי"ד סי' קל"ב ס"א אלא שיש לדחות דהתם שאני שהיה יין כשר מתחלתו ואינו פורע לו אלא דמי נזקו כמ"ש הט"ז והש"ך משם הר"ן עי"ש ואדרבא יש לומר שאם היה יין מתחלתו ונטלו הגוי אסור ליקח דמיו דדמי יין קא סקיל אלא שנראה להתיר מהא דאיתא התם ג"כ שאפילו למוכרם לגוי אחר שלא הזיקו אם לקח הגוי היין תחלה יש מי שאומר שמותר לישראל ליקח דמיו וכו' עי"ש ואע"ג דהתם קאמר דלאותו ישראל אסורים בהנאה לאחר מותרים היינו משום קנס כמ"ש הש"ך סק"ד עי"ש אבל הכא שלקחו ממנו בעל כרחו לא שייך למיקנסיה. ולכן נראה בנד"ז אם אחר שלקח הבכור נתן לו המעות שרי לקבלם וליהנות מהם וכ"ש אם אחר שנאכל הבכור לגוים נתן לו המעות דשרי לכ"ע כמ"ש הש"ך שם עי"ש. אלא שצ"ע מי יטול המעות אם הכהן או ישראל די"ל דאע"ג דהבכור הוא של כהן כיון דעיקר ההיתר שאנו מתירים הוא משום דאמרינן דמתנה בעלמא יהיב ליה א"כ הו"ל כנותן לישראל. מיהו נראה דלא אהני לן הך טעמא אלא להתיר המעות אבל לא לענין גזל והגע עצמך שהיתה בהמה אחת מופקדת אצל אחד ונטלה גוי ונתן לו מעות יטול הוא המעות אתמהה וה"נ נראה כיון דהבכור הוא של הכהן ונטלו חייב ליתן מה שקבל מהגוי לכהן ולכן נראה שצריך ליתן דבר מה לכהן כנהוג בכל הבכורות ויטול השאר לעצמו: עא שאלה מעשה היה בגוי שמכר בית שיש לראובן בו חזקה לשמעון ליטול קורותיו ונסריו ואבניו דוקא וישאר הקרקע לגוי וראובן אומר שהוא קודם: תשובה נראה דאין בזה תקנה וכאלו הגוי מכר הקורות אחר שסתרן דלא עלה על הדעת לומר שיש לבעלי החזקה שום זכות דלא תקנו אלא במוכר הבית כולו עם הקרקע אבל במטלטלין אין בהם תקנה זו כלל כיון דיכול הגוי למכור לגוי אחר ויאבדם או ישרפם וכל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת (תשלום ענין זה עיין בסוף הספר ד"ה ב' תקנות נמצאו וכו'): עב שאלה קרקע לא נודע לו בעלים ובנאו ראובן ועשה משכונה בב"ד ע"ס חדש כנהוג ותמשך ומכח המש' משכן בית אחד לשנה לשמעון ואח"כ עשה מסי' מהשטר מש' בב"ד ליהודה יכול לפדות תוך השנה מיד שמעון או לא: תשובה נראה פשוט דכיון דראובן לא יכול לפדות מידו עד זמנו מה מכר א' לשני וכו' ויכול שמעון לומר לו כיון שאינכם בעלי הקרקע לאו בעל דברים דידי את וראובן שיש לו כח מהב"ד הרי כחו בידי ופשוט: עג שאלה מעשה בראובן ושמעון שמשכנו שני בתים ביד יהודה בסך מאה והעמידו שוכר כנהוג ושוב פרע ראובן לשמעון סך ת"ק ופיטרו שמעון מהשכי' יובן שהוא יפרע כל השכירות ליהודה והיה הולך ופורע מדח"ב מי הוי רבית או אבק רבית: תשובה נראה פשוט שכל השכירות שפרע שמעון בעד ראובן הוי רבית קצוצה וראיה ריש סי' קס"ח והא גרע שהוא מישראל לישראל וי"א דהו"ל כאלו השאיל לו ביתו ואינו נראה דאין כאן שאילה כלל ושמעון שכר מעות הוא נותן וזה פשוט: עד שאלה ראובן מכר בית לשמעון בסך ק' וכתב בשטר ק"ך והיתה דעתו מפני המצרן כשישמע שהיא ביוקר לא יקנה ושוב אחר כמה שנים נודע לו שמכר בק' ושמעון טוען שהמצרן לא היה חפץ בה אפילו בק' והראיה שאדם אחר נועץ עמו בק' ולא רצה לקנות: תשובה לכאורה נראה דיכול לחזור דיוכל לומר מה ששתקתי מכח טעות שסברתי שהמקח בק' וך' ועכשיו שידעתי שהוא בק' אני מצרן. אך כד דייקינן נראה שכיון שראהו משתמש ומחזיק ולא דבר מאומה הוי מחילה ואין זה טעות מה שחשב שהוא בק"ך דאם היה חפץ בה היה בא לב"ד וישביענו כמו שהוא הדין ויתברר האמת דאין הטעות אלא בדבר מבורר כמ"ש בהג"ה סל"ב כגון אם שתק מכח טעות שהיה סבור שדמי המכירה יגיעו לידו אבל בנד"ז שהוא דבר שרגיל להיות אם היה חפץ בה לא היה שותק וכיון ששתק אחר שידע מחל וכ"ש בשראהו משתמש ודר כמה שנים ודאי שמחל במצרנותו. וראיה סי' קע"ה סמ"ה אפילו היה הדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וסיים בהגה וכן כל דבר שהפוסקים וכו' שהלוקח מוחזק מדין תורה ואין מוציאין אלא בדבר ברור ובנד"ז שלא ידענו אם נסתלק מכח היוקר או משום שלא היה חפץ בה אין מוציאין הלוקח מספק. ועוד דזה מעשים בכל יום כשהמצרן חפץ בה עכ"פ בא לב"ד ותובע למוכר לברר בכמה מכר אבל אם ישנו במקומו ולא טרח לברר ודאי שלא היה חפץ בה ובנד"ז נתעצמו התובע והנתבע בדין והריצו טענותיהם לפני כל ב"ד שבמערב וכולם זכו הלוקח וכתבו באורך ביד הלוקח: עה שאלה ראובן ושמעון שותפין בכותל זה יש לו בית מכאן וזה בית מכאן לימים עמד ראובן ורצה לעלות עליה על גבי ביתו ורוצה להגביה הכותל ולעשות תקרה מהו: תשובה בסי' קנ"ז ס"ט אם רצה א' מהשותפין להגביה הכותל המשותף וכו' חבירו מעכב עליו וכו' וי"א שאינו יכול לעכב ומשלם כפי מה שכותלו נפחת מפני כבדו ע"כ מבואר משם דלכ"ע היכא דלא שייך שמוש כגון בנ"ד שאויר הכותל הוא בין הגנים ואין עליו שום תשמיש יכול להגביה ומשלם לחבירו מה שכותלו נפחת מפני כבדו וביאר הסמ"ע סקכ"ב דהוא שליש. ולכן בנד"ז הדין כך הוא שישום הכותל התחתון והמחצית היא של ראובן והמחצית של שמעון יפרע לו בו שליש דהיינו שאם נשום כל הכותל בששה מתקאלים