משפטים ישרים קנא

תשובה נראה דכי היכי דאמרינן לבע"ח הנחתי לך מקום לגבות אף בנד"ז יוכל יהודה לאמר לבנו של ראובן כי כיון שאתה ואביך היה לכם כל החצר נאמר שאביך מכר חלקו והוא המחצית שקניתי ואף שאמר בפי' שמכר חלקו וחלק בנו מ"מ לאו כל כמיניה למכור חלק אחרים ובודאי שייחד חלק בנו במחצית האחר כולו וכיון שעמד הוא ובנו ומכרו המחצית האחר הרי נסתלק לגמרי וזה בעיני פשוט: נד שאלה זה ימים רבים ש' שמר"ו קנו בני קהלנו מיר"ה האלסאק"א של טאבא ושוב מכרו אותה ליחידים וכשבא דבר המלך לגבות ממונו נקשו כל אשר לקונים הנז' טלטל ונשאר הקרקע ולא היה קונה לו ונתיעצו הקהל לעצה שאינה הוגנת מפני הדחק הגדול להטיל הקרקעות על איזה אלמנות ויתומים שהיה להם קצת השבעת עין ולכן הזקיקו ב"ד להוריד לקהל לקרקעות הקונים כדי שיטילו אותם על האלמנות לפי הערכה למי שיש להם נכסים מרובים יטלו רב ולמעט וכו' ואחר ששמו הקרקעות והורידו ב"ד לקהל הטילום על האלמנות בשוטים ובמקלות עד שפרעו ממון שהטילו עליהם ונטלו הקרקעות בע"כ שלא בטובתם והן עתה עברו ימים של צער ורחם ה' על יורשי הקונים ורצו לחזור על נחלת אבותם מדין שומא הדרא יכולים או לא: תשובה הנה לכאורה תשובתם בצדם דקי"ל זבנה וכו' והקהל הורידום ב"ד והאלמנות לוקחים מהקהל אך נראה לקוצ"ד אם יסכימו מורי הוראה להיותו לכאורה דבר חידוש ואין לעשות בו מעשה אלא בצירוף הדעות והוא דכיון שהקהל תחלת ירידתם לקרקעות היתה על דעת להטילו על האלמנות ומעולם הקהל לא ירדו לקרקע הנז' הו"ל האלמנות במקום הקהל ושומא הדרא ועוד מט' אחר נראה דכיון דהאלמנות לא נחתי כלל בשביל הקרקע כ"א בשביל המעות וזהו הטעם דשומא הדרא כמ"ש הסמ"ע סי' ק"ג סקכ"ג וה"נ לא ירדו האלמנות כ"א בשביל המעות שנתנו לקבל בע"כ ואף שיצאו מתחת יד הקהל לאלמנות הו"ל כי הא דכתב בסי', קרקע ששמו לבע"ח ואח"כ שמנה לבע"ח של זה המלוה ה"ז חוזרת והט' כיון ששניהם נחתי אדעתא דמעות ואע"ג שלא באו ליד האלמנות בשומא בב"ד כ"א הקהל עצמם מכרו להם כבר כתב הסמ"ע משם הב"י סוף ס"ט דדוקא הגבה למלוה לרצונו בלא בית דין: נה שאלה מעשה שהיה בראובן שקנה סאק"א של פרוטות מאת יר"ה והמנהג לעשות בכל ככר נחשת כ"ה לטרין עופרת כי כן מעתא"ד המלך והפועלים עושי המלאכה מקבלין הנחשת והעופרת ונותנים פרוטות במשקל וחשד אותם שמא נטלו מהנחושת ועשו עופרת והפועלים טוענים מה חסר לך ומה היזקך כבר קבלת הפרוטות ונתת אותם ועברו לסוחר ואנחנו הכנסנו עצמנו בסכנה וגם הסכנה הבאה אלינו באה ולא לך הדין עמהם או לא: תשובה נראה שהדין עמהם ועדיין צ"ע ויש לדמות לאחד ששאל מחברו כלי כסף העומד למכירה והיה בו משקל עשרים דורוס ולקחו והתיכו והוסיף בו נחושת ב' דורוס ומכרו בכ"ב דורוס והרויח ב' דורוס ובעל הכלי תובע הב' דורוס דנראה פשוט דפטור וזכה הגנב והכא נמי דכוותה: נו שאלה ראובן ושמעון שותפים בבית אחד ויהודה רצה לבנות כנגד הבית ולמעט אורה ופייס לראובן ונתפייס לו וגם קבל עליו אחריות שמעון ושמעון כשמעו לא רצה מהו שיתחייב ראובן: תשובה נראה דלא שייך בזה אחריות כי ראובן אנוס הוא ומה יעשה איברא שצריך לפייסו במידי דמיפייס ואם לא נתפייס לו הוא אנוס ופטור וכיוצא בזה כתב מהרשד"ם והביאו בית יהודה חלק ח"מ סי' כ"ז ע"ש כמה תשובות ממהרשד"ם וגם הוי קנין דברים שחייב עצמו לפייס אביו: נז שאלה ראובן החזיק בחצר א' שני חזקה עמד שמעון וערער עליו והביא עדי אבות א"ל ראובן אני לוקח מלוי דקי"ל דאם הביא עדים שלוי דר בה יום א' חזקת ראובן חזקה אם הביא ראובן שטר שבו כתוב שלוי קנה מיהודה אך לריחוק הזמן לא נמצא עדים שלוי דר בה יום א' שעה א' אם עולה במקום דירת יום א' או לא: תשובה לכאורה נראה דדירת יום א' בעינן אבל כד דייקינן נראה דכ"ש שטר בעדים שלוי שמכר לו קנאה מיהודה דודאי כיון שקנאה מיהודה מסתמא דר בה והחזיק בה לוי אחר שקנאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואיך אפשר שיקחנה ולא ידור בה אפי' יום אחד או לפחות שעה א' ובגמ' אמרינן איבעיא וכו' מאי אמר אביי היא היא רבא אמר עביד אינש וכו' ולא זבין ע"כ. משמע דעיקר הטעם דצריך לאתויי סהדי דדר כדי שנדע שהוא המוכר קנאה ואפילו שלא ידעו העדים שקנויה בידו ואפשר בשכירות או בשאלה אפ"ה כל שיש קצת הוכחה שיש בה כדי לומר שהיתה ברשותו אנו אומרים מסתמא קנויה היתה בידו מהמערער כ"ש וק"ו ביש שטר ביד ראובן שלוי לקח ונתן מעות וכן נמי ביורש שדר ג"ש וטוען ירשתי ממורישי ומביא שטר שאביו קנאה מפ' דמהני במקום דירת יום א' ובלוקח דאיכא למ"ד בגמ' דא"צ אפי' לדירת יום א' כלל. וכן פסקו בהגהות אשר"י בשם רבינו ברוך יעו"ש אף שכל הפוס' לא פסקו כן מ"מ בנד"ז נראה פשוט דכ"ע יודו דעדיף מדירת יום א' או שעה א'. וקרוב לזה מ"כ משם הכנה"ג סי' ק"מ בהגהת הטור אות ר"ך משם מוהר"ש הלוי זלה"ה חלק ח"מ סי' נ"ד יעו"ש ובתשובת מהרי"ט סי' ר' דשטר עדיף מדירת יום א' אך בנדון אחר שראובן הביא שטר שקנה מלוי יעו"ש ונראה דק"ו נד"ז שהביא שטר שלוי קנה מיהודה אך נדון הרב לקוצ"ד שיש לפקפק בו וכמו שפקפק הוא עצמו דלס' הראב"ד דמלבד הדירה צריך שיביא עדים שלקח משמע דעדים שלקח לוי מהני ומהראב"ד נשמע לחולקים עליו. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם הרי שאכל שדה זו שנים רבות פ' מכרה וכו' פ' שמכרה לך גזלן הוא משמע דאפילו מודה לו שלקחה אולי שהוא גזלן ויש לדחות. ועוד יש לחלק דמכירה בשטר ועדים הוא דקא' ומ"מ נ"ד עדיף טפי ואין בו פקפוק כלל. ושוב מצאתי להרב מ"ל פי"ד מטוען דין י"ד חלק על מהרי"ט ז"ל ומ"מ בנ"ד כ"ע יודו באין ספק: נח שאלה ראובן היה לו שטר על שמעון ונאבד לו השטר ונתנו ללוי בכתי' ומסירה אגב דא"ק בכל מקום שהוא אם יכול לוי לתבוע לשמעון או לא. וכן יש לשאול באם תבעו לשמעון והודה ושוב חזר בו ראובן מהמתנה ההיא ורוצה לזכות בשטרא לעצמו או מת ונפלו נכסיו לפני יורשיו אם המסירה ההיא מסירה או לא: תשובה הדבר פשוט שאין באותה מסירה ממש דבעי' שימסור לו השטר אפילו אם הוא בעולם אם הקנהו בחליפין לא מיקריא מסירה כמ"ש בסי' ס"ו ס"ד יעו"ש וא"ת הרי במסירה כותבין אגב דא"ק ובזה נקנה בכל מקום שהוא וכמ"ש סי' מ"מ