משפטים ישרים קמב

תשובה כתב הסמ"ע בסי' ע"א סקל"ב הא דמהני נאמנות למלוה על הלוה וב"כ זהו כשיורשי הלוה טוענים שמא אבינו פרע לך שא"צ המלוה שבועה אבל אם טוענים אנו פרענו לך צריך שבועה ואפילו אם כ"כ בפי' יש להסתפק דאין כח ביד הלוה לגרע כח יורשיו וכו' עכ"ד. ואף שהש"ך בסקל"ט נראה שרוצה לחלוק על הסמ"ע מ"מ המדקדק בדבריו היטב ובראיות שהביא יראה דאינו חולק כ"א על חדוש הב' וקי"ל כסמ"ע בחדוש זה שאין עליו שום קושיא וא"כ נראה דאם מתו יורשי הלוה ואח"כ מת המלוה הו"ל מת לוה בחיי מלוה ואין גובין בשט"ז דכיון דיורשי הלוה היו יכולים לטעון אנו פרענו לך טענינן ליורשיהם והיה המלוה צריך שבועה עכ"פ לגבות מיורשי יורשי הלוה וכיון שמת ולא נשבע אין אדם מוריש שבועה וכו': ומזה נמי פסקתי במת לוה בחיי מלוה ולא היה בשטר נאמנות ונשבע המלוה שלא נפרע מהלוה ונשתהה הדבר זמן מה ומתו יורשי הלוה ואח"כ מת המלוה דבטל השטר דהו"ל מת לוה בחיי מלוה וכמ"ש בהדיא הרא"ש בתשו' והביאו מור"ם בהג"ה סי' ק"ח סי"א וז"ל ואפי' נשבע המלוה וכו' לא מהני אם יש לחוש שנפרע אחר השבועה עכ"ל ומזה יש ללמוד לנדון שלנו והוא פשוט וברור: כ שאלה מעיר זאוייא בראובן שאמר לשמעון שלח לך שליח לעיר אחרת ויביא פרקמטיא הראויה למלאכתי ואני נותן לך כו"כ ריוח במשל עשרה מעות למשקל כדין נושא ונותן באמונה ואחריות ס"ד על שמעון באופן דליתא לתא דרבית וכן עשה וביני ביני כשהשליח בדרך הוזלה הפרקמטיא ובהגיע השליח חזר בו ראובן. ופסקנו להם שהדין עם ראובן דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כמ"ש בסי' רי"א ובפרט כאן דאין כאן שום דבר מדרכי הקניה רק אמירת דברים בעלמא ואין המקח נגמר בדברים ושמעון סירב לשמוע הדברים מפינו ואמר עד שיראו הדברים מפי בית דין הגדול ותשובה מהרה תצמח: תשובה מה שפסקתם שהדין עם ראובן אין הדין כן אלא הדין עם שמעון כיון שעל פי דיבורו שלח אחר הסחורה ודאי צריך לקבלה ואינו יכול לחזור וכדאיתא בסי' קפ"ג בהג"ה סס"ד שהשולח שהשולח לחבירו לקנות לו סחורה וכו' ואין המשלח יכול לחזור בו אפי' קנה שמעון ממעות עצמו עכ"ל ודעדיפא מינה כתב בסי' של"ג אמר לאומן עשה לי דבר זה שאקחנו ממך ואח"כ אינו רוצה לקחת חייב וזה פשוט: ומ"מ נראה שאין חייב ליתן לו ריוח שהתנה עמו אך יתן לו הקרן עם כל ההוצאות ושטו' באופן שלא יגיע הפסד ודררא דממונא לשמעון מפאת שליחות זאת כיון שע"פ ראובן שלח אחר הסחורה וכ"ש בנד"ז שראובן עצמו שלח אחר הסחורה וברור: נ"ב ולקוצ"ד יש לדקדק ולפקפק בחילוק האחרון שחילק מו"א זצ"ל דלמה לא יתן לו ריוח אי משום דלא נשתעבד לשלם שום דבר רק שנתחייב בהפסד שיפסיד שלוחו א"כ אפילו לא הוזלה הסחורה ורצה לחזור לא ישלם כ"א הקרן ומדברי מו"א נראה דבהא אזיל ומודה שחייב לשלם לו גם הריוח וכן נראה מההיא דאמר לאומן שהביא מו"א שחייב לקחתו שכתב הסמ"ע וז"ל דמדוקדק מלשון הרא"ש דהטיפול מוטל על האומן למכור הכלי רק הפסידא שיהיה לו כפי הפיסוק שפסק עמו הב"ה מתחלה מהכלי צריך להוסיף לו על הדמים שיקבל האומן עכ"ל. משמע שלא יתן הקרן וההוצאה לבד אלא יתן לו כל הריוח כמו שפסק עמו וע"כ הטעם משום כיון דאדעתא דהכי הלך לעשות שליחותו צריך ליתן לו קרן וריוח דהו"ל כשוכר את הפועל לעשות לו דבר פלוני בשכר כו"כ שצריך ליתן לו פסיקתו א"כ ה"נ בנד"ז כיון שהקרן נתחייב בו ע"פ דבריו גם הריוח צריך ליתנו לו ע"פ דבריו: וכענין זה ג"כ יש להסתפק בההיא דאומן שהביא מו"א כגון אם היתה הוצאת האומן על הכלי יקרה ומפני כך פסק עמו ביוקר ושוב הוזלה סחורת הכלי וחזר בו בע"ה מה דינו בזה נראה דאם לא עשאו האומן עד שהוזלה פשיטא דפטור בע"ה דמצי למימר ליה לא פסקתי עמך אלא שהיתה הוצאתך ביוקר אבל אם כבר עשאו בעת היוקר נראה דלפי מ"ש גם בזה חייב לשלם לו כל מה שפסק עמו אפילו הריוח ולא זו בלבד אלא נראה לקוצ"ד אפילו היתה לאומן הסחורה ההיא קנויה כבר בזול ועשה הכלי בשעת היוקר ושוב הוזל צריך ליתן לו כל מה שפסק עמו בשעת היוקר ולדברי מו"א אפילו אם כבר עשאו בעת היוקר לא יתן לו כ"א הקרן ושטו' ולא הריוח ויש להסתפק לפי דבריו אם היתה הסחורה אצלו בזול מה דינו על הכל דעתו הקדושה הרחבה המלאה לה ברכת ה' תופיע ותכריע להודיענו דרך ישכון אור. מבי"ן: וס"ל נמ"כ תשובת הרב המחבר על דברי בנו הרב המבי"ן ז"ל וז"ל לפי' המונח שכתבתי שאין נותן לו ריוח פשוט הוא דגם בלא הוזלה הסחורה אם אינו רוצה ליתן ריוח פטור דמאי שנא שאין שום חילוק ביניהם כלל אלא שעכשיו רוצה אני לבאר ואמת הוא שאין הדבר מוחלט כ"כ בעיני רק נראה כן והוא מילתא בטעמא דכיון דכל עיקר החיוב שאנו מחייבין הוא משום שעל דבורו סמך והו"ל כערב בשעת מתן מעות שמתחייב בדיבור בעלמא משום דלאו כל כמיניה להפסיד לחבירו בדיבורו א"כ זה שייך במה שהוציא חבירו או בשטו' כגון ההיא דאומן אבל בריוח אין לו במה להתחייב אם לא יהיה בקנין וכן נראה ממ"ש הרא"ש והש"ע בההיא דאומן והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד חייב משמע שאם היה דבר שאינו נפסד פטור מפני שיכול לומר לו מה הזקתיך משום דמסתמא פסק עמו על החפץ כשער שבשוק משמע אפילו צריך להמתין עד שימכרנו פטור מטעם שיכול לומר לו אפילו לא עשית אותו היית מתעכב מליקח המעות המשל היו נסרים ועשאם תיבה שהנסרים במקומם עומדים ואם לא עשאם תיבה היו נשארים נסרים אצלו וכיון שלא הזיקו כלום פטור ממילא מובן לענין הריוח שהוא פטור שאינו הפסד אלא מניעת ריוח ואין זה מתחייב בו כלל. באופן שהכל תלוי כשנשער אם יש שום היזק לאומן כשעשה הכלי יותר מאם לא עשאו ובזה משלם ואם אין שום היזק אלא מניעת הריוח פטור: שוב נ"ב אני סברתי שהרב מו"א לא דיבר כ"א בנדון השאלה שהוזלה וגם נסתייעתי מדברי סמ"ע ולכן נתקשיתי מלהבין דבריו ועכשיו שזכינו לסברתו שאין לו שום חילוק דאפילו לא הוזלה מצי לחזור ונתן טעם לשבח דהוי כערב בשעת מתן מעות בזה אדון לפניו בקרקע דבערב בשעת מתן מעות נמי משתעבד אפילו לריוח כמ"ש סמ"ע סי' קכ"ט סקי"ג בהג"ה וז"ל כתוב במישרים הנותן מעות למחצית שכר והעמיד לו ערב בעד השבח אע"ג דלאו מידי חסריה מ"מ כיון דלאו מצוה עבד משתעבד בלא קנין עכ"ל וגם זה נלמד מדין ערב דכתובה ונדוניא עכ"ל הג"ה ומזה יש ללמוד דאם א' נתן מעות לחבירו על סחורה שהיתה לו וקנו ממנו כראוי ונכנס א' ערב בעד הסחורה דחייב הערב בסחורה אעפ"י ששוה