משפטים ישרים קלט

תשובה אין בדבריו כלום הגם שכ' בש"ע סימן ס"ו דגם במוכר שטר אמרינן אחריות ט"ס כבר ביאר שם דהיינו שנמצא שהשטר אינו שלו או שבא בע"ח של המוכר וטרף זה השטר עצמו אבל זה שהשטר קיים אלא שנמצא שהלוה אין לו קרקע הו"ל כי הא דכתב שם שאם קנה השטר בחזקת שהוא עשיר ונמצא עני שכתב מרן שם שהוא בכלל אונאה ואין אונאה לשטרות וק"ו בנד"ז דשטר אית ליה קלא ומסתמא ידע בו ואדעתא דהכי קנה השטר ופשוט: י שאלה ראובן מכר קרקע לשמעון ושמעון מכרו ללוי והכל באחריות לסוף גירש ראובן את אשתו ובאה בכתובתה הקדומה וטרפה הקרקע מיד לוי וכבר נודע שלפי התקנה של הקאסטילייאנוס אם מתה האשה או הבעל בע"ח קודמין לאשה אף שהיא קדומה ועכשיו שגירשה היא קודמת ולוי לא מצא נכסים אצל ראובן ורוצה לחזור על שמעון כדקי"ל רצה מזה גובה וכו': תשובה נראה לכאורה דאינו יכול לחזור על שמעון שיכול שמעון לומר לו מזלך גרם ונהי דעל ראובן המוכר הא' יכול לחזור כיון שנהנה בטירפא זו ופרע בו חובו המוקדם אך השני שלא נהנה בזה אף שודאי קבל עליו אחריות כל עורר אפי' דאתי מעלמא: יא שאלה ראובן שידך בתו לשמעון לזמן פלוני בקנס כו"כ ושוב חזר בו ושדכה לאחר בקנס לזמן אחר והחתן הא' תובע הקנס והאב משיב שיש לי זמן שקבעתי לנשואין שמא אחזור בי' או יהיה שום דבר עיכוב ואתננה לך: תשובה נראה שהחתן פטור מן הקנס אם רצה לשדך שום אשה דאינו בדין להיות תלוי בין מותר ובין נקשר וכיון שעשה אבי הכלה שידוכין עם אחר נפטר החתן אבל אין אבי הכלה מתחייב בקנס עד שיעשה מעשה דהיינו שיכניס בתו לחופה עם החתן הב' שכל משך הזמן הוא יכול להמלט ולא מיקרייא חזרתו חזרה עד שיהיה נעשה מעשה או עד שיגיע הזמן נ"מ אם מת קודם שיכניסנה לחופה עם הב' או אם מתה הכלה ולא זכתה לחופה עם הב' פטור מן הקנס זה נ"ל מסברא ועדיין צ"ע. ושוב באו לידי שו"ת מהרי"ט וראיתי שכתב כן ע"ש ת"ל. ובמעשה שבא לידי כן היה שחזר בו חמיו מהשידוכין השני וחזר לחתן הראשון ונשאו והולידו בנים ונ"מ שטענתו טענה בטבע העולם: יב שאלה ראובן היה לו שטר משכונה על ביתו של שמעון ובא בע"ח מוקדם וטרף מיד ראובן מהו שיחזור על שמעון: תשובה לכאורה נראה דלא יחזור עליו שהסכימו ב"ד שלפנינו דמשכנתא דסורא דמי' לאפותיקי מפו' ובאפותיקי מפורש איתא סי' קי"ז ס"א בהג"ה דאם טרפה בע"ח מוקדם אינו חוזר עליו אכן כד דייקינן נראה דלא דמי דהנה יש לדקדק עלה דההיא דלא יהא אפותיקי מפורש אלא מכר גמור וטרפו בע"ח מוקדם חוזר עליו וצ"ל דשאני מכר שלא כתב לו לא יהיה לו פרעון אלא מזו אדרבא כותב לו ואנא אסלק כעו"ט וכו' אבל באפותיקי מפו' דאומר לא יהיה לך פרעון אלא מזו דגרוע כחו כמו של המלוה כלומר מזו ולא מזולתה א"כ אין להכניס בכלל האחריות אלא נמצאת שאינה שלו דהוי מעיקרא אפותיקי בטעות כמ"ש הסמ"ע עי"ש. וממילא נראה לנ"ד שלא כתב לשון זה ממש אלא דאנן דיינינן לה כאפותיקי מפורש לענין אם שטפה נהר דיינין לה כאפותיקי מפורש לענין בע"ח מוקדם דיינינן לה כמכר דלפי האמת מכר הוא דהיינו מכירת פירות ולזה דינא הוא שחוזר עליו מיהו נראה פשוט דשמין כמה שוה המש' ולא שיחזור עליו בדמי המשכון אך שמין אותה לפי פירותיה ולפי חוזק המקום וריעועו ובזה הוא שחוזר עליו ותול"מ [עי' לק' סי' קכ"ב]: יג שאלה ראובן עושה מלאכת המשי וכיוצא דהיינו שקונה המשי בזול ומתקנו ומוכרו וחסרו לו המעות לקנות ובא אצל שמעון והותווך עמו שיקנה המשי וכל מה שיקנה יטלנו ראובן בתוס' שני מעות לכל משקל אך ימתין עד שימכר המשי אסור או מותר: תשובה נראה דשרי דהו"ל כהא דכתב בסי' קע"ג מכר לחבירו דבר שוה יו"ד בי"ב בשביל שממתין המעות אסור וסיים בהג"ה שם ס"ק ס"ז דאם היה דבר שאין שומתו ידועה מותר ונראה דמשי מיקרי שאין שומתו ידועה שכל א' מוכר בשומא והו"ל דבר שאין שומתו ידועה ואפילו מוכר שוה יו"ד בי"ב שרי מ"ט כל שאינו מעלה הרבה וה"נ כיון שלקחו המשי לאחריות שמעון וחוזר ומוכר לו בתוס' שרי וכה"ג כתב בשו"ת מהרי"ט סי' רס"ז הובא בליקוטים שהובאו סביב הש"ע עם נקודות הכסף יעו"ש שכך היה מנהגם תמיד: יד שאלה אלמנה שנתנה קרקע לבנה ע"מ שלא יחול על המתנה שעבוד בע"ח וכתובת אשה ונשא בנה אשה למנהג המגורשים והכניסה לו נדוניא ומת שהמנהג לחלוק כל הנכסים אחר פריעת החובות ועמדו בע"ח קדומים של הבן כהיו נושים בו קודם שנשא האשה הנז' ודינא קא בעו ליפרע מהמתנה ואם לא יוכלו ליפרע מהמתנה וגם אשת הבן לא תטול בה לפי שהיתה על תנאי שלא יחול עליה שעבוד בע"ח וכתובת אשה יפרעו מהנדוניא ורואים אנו שאם יפרעו מהנדוניא לא ישאר לה כלום ותצא בפחי נפש וידים ריקניות: תשובה המתנה הזאת ודאי לא אתיא לכלל חלוקה כלל שהרי בפי' התנית שלא יחול עליה שעבוד כתובה ובע"ח ואלו מתה הנותנת בחיי בנה ודאי לא יועיל תנאי זה כמ"ש בסי' קי"א ס"ד אך זכות קצת נראה לאלמנה שנראה מל' השאלה שהכניסה בנדו' ממון רב אלא דאריא דבע"ח רביע שפשט המנהג שבע"ח יטלו מנדונית האשה אף שבחייו לא יטלו אחרי מותו הם נוטלים אף שהוא דבר קשה כך נהגו. מ"מ שנים שעברו בא לפנינו נדון כיוצא בזה וכתבנו שאע"ג שחכמי התקנה גזרו שהחלוקה תהיה אחרי פריעת כל החובות ואפילו חובות המאוחרים לכתובת אשה ואפילו מנכסי נדונית האשה חלקנו חלוק נאה דאף למנהג זה דוקא חובות שנתחייב בהן הבעל אחרי נשואי אשתו שבהיותו עמה נטלן ואכלן הוא והיא לזה יש טעם קצת שיטלו מנדוניא כיון שגם היא נהנית בהם אבל החובות שנתחייב בהן הבעל מקודם נשואיה לא ינטלו כלל מנדוניא אבל עכ"פ צריכה לחלוק עם יורשי הבעל ואחר החלוקה נר' שיטלו בע"ח מחצית הנדוניא שנטלו יורשי הבעל כי למה תלקה במה שלא ראתה ולא אכלה ולא נהנית בהן כלל: טו שאלה ראובן בעת מותו היה רוצה לחלוק נכסיו לג' בניו והיה א' מבניו יש עליו חובות ונתחכם ונתן לשני בניו כל אשר לו ואמר שהוא ע"מ שהם יתנו לאחיהם שליש מהמתנה ע"מ שלא יחול עליה שעבוד בע"ח יועילו תנאים אלו או לא: תשובה כתב בסי' קי"א ס"ד הנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יחול עליה שעבוד בע"ח ומת