משפטים ישרים קלח

הכא ששמעון החזיק ג"ש וראובן לא החזיק כלל ודאי שמוציאין אותה מידו אלא שיש להסתפק לענין שבועה אם ישבע היורש שלא מכרה אביו: אחרי כתבי הרציתי הדברים לפני הרב מו"א נר"ו ואמר שאין ראיה מסי' ק"מ דהתם המערער הוא בחיים וטוען שהוא גזולה בידו וכיון שלא החזיק שמעון כראוי ישבע ראובן היסת ונוטל את שלו אבל בנדון השאלה שכבר מת המוריש ובניו אין טוענים כלום אלא שהמציאו עדים שאביהם אכלה שני חזקה והמחזיק טוען שלקוחה היא בידו ואפשר לומר כדבריהם כיון שאין מי שיטעון שהיא גזולה אבל ממ"ש מור"ם בסי' קמ"ו היא ראיה עצומה והתבוננתי בדבר והוא אמת ויציב ודברי א"ז ז"ל עיקר ומהם אין לזוז ועוד בסי' ק"מ הצריכוהו שבועה וכאן וההיא דסי' ק"מ נוטל בלא שבועה יבי"ן. [א"ה הוא החכם כמה"ר יהודה בירדוגו זלה"ה בנו של הרב כמוהה"ר מרדכי זצ"ל בן להרב המחבר זצלה"ה] (ע"כ נמ"כ): ה שאלה ראובן ושמעון שותפין בבית ונפל ואחד מן השות' רוצה לבנות וחבירו אינו רוצה: תשובה מנהג פשוט אצלנו שיבנה הא' ויעשה משכו' בב"ד ונראה שהוא מיוסד עפ"י הדין סי' קס"ד ס"ה בבית ועליה אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ואח"כ יבוא ויבנה עליתו הרי וכו' עכ"ל. וכתב הסמ"ע סקי"ד ואין מחשב כרבית כיון דקרקע משועבד לבע"ה ובע"ה בלא"ה לא היה דר בו עכ"ל. ומינה יש ללמוד בק"ו לבית של שני שותפים דחלק זה משועבד לזה ואם אמרו בבית ועליה שהם גופים נפרדים שזה משועבד לזה ק"ו בבית אחת שחלק זה משועבד לזה שא"א לבנות מחצית אם לא שיבנה הכל דאם האחד לא רצה לבנות דבונה האחר ודר בכולו או משכירה ונוטל כל שכרו עד שיתן לו מחצית ההוצאה. וא"כ בנד"ז לא היה צריך לעשות משכון בב"ד והיה יכול לדור בו בחנם ולרווחא דמילתא עושין משכון בב"ד ומזה פסקתי בראובן ושמעון שותפים בבית א' ראובן בעל המחצית ושמעון אינו שלו רק ממושכן בידו בקצבה לפירות כו"כ והשאר יטלוהו הבעלים ונפל ותבע ראובן לשמעון לבנות ולא רצה לבנות ודחהו מיום ליום ובראותו ראובן שמפסיד ביתו עמד ובנה הכל ונראה פשוט שאין לשמעון הממשכן שום שכר עד שיפרע חלקו בהוצאות ולרווחא דמילתא עושה לו משכון בב"ד ונפל ספק אם יפרע שמעון ההוצאות אם יטול כל שכירות מחצית הבית או דוקא הפיסקא שעשה תחלה ונראה ודאי שהפיסקא הא' לא בטלה אך יטול הנאה בדמים שמוסיף לפי ערך הדמים שהיה נוטל תחלה אם עשרה למאה או עשרים לפי הפיסקא הא' יטול ואם חסר חסר לו ואם הותיר לבעל הקרקע אך כל עוד שלא נתן חלקו בהוצאה אין לו בשכי' כלום: נ"ב ולקוצ"ד שיטול שכר החורבה כפי מה ששוה לבנות עליה בית ועוד יטול הנאה בדמים שמוסיף וכשיפדה ממנו בעל הקרקע אף אם יפרע לו ההוצאות יטול שכר חורבה עד שיתן לו דמי המשכון הא'. מבי"ן. א"ה הוא הרב המבי"ן זצ"ל בנו של הרב המחבר זיע"א: ו שאלה ראובן נתן מעות בעיסקא לשמעון והתנה עמו שאם יפרע לו בכ"ח סך כו"כ שהוא פטור משאר הריוח והיה נותן לו כן אח"כ באיזה חדשים אמר שלא היה ריוח וטען ראובן א"כ דקדק חשבונך מיום הודאת העיסקא: תשובה תנאי זה ודאי אין בו שום נדנוד איסור וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' קע"ז יעו"ש אמנם מה שטען ראובן שידקדק חשבונו מיום הודאת העיסקא אינו כלום דכל חדש וחדש שפרע חוקו כבר נמחל ואין עליו לדקדק כ"א מזמן שלא פרע חקו שהתנה עמו זולת אם התנה עמו כן בפי' ואפי' אם התנה עמו כן בפי' אם טען המת"ע שלא דקדק חשבונו בכל החדשים שעברו ואינו יודע אם היה שם יותר ריוח ישבע שאינו יודע ופטור דדמי לאינו יודע אם הלויתני. ובזה נ"ל לדון במי שמשכן בית לחבירו והתנה עמו שיהנה בכ"ח סך כו"כ והבית שוה יותר ובאיזה חדשים לא נמצא שוכר לבית וטען המלוה שיצרף כל החדשים ויטול מה שקצב עמו נראה שאין הדין כן אלא כל חדש וחדש תנאי בפ"ע ולא ישלם מזה על זה זולת אם התנה כן בפי' ועי' סי' מ"ב דמוכח כוליה סי' דבכל לשון מסופק אמרי' יד בעל השטר על התחתונה שהוא בא בא להוציא ואף שכתב שם דהרבה מהמפ' כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאס' ודלא כט"ד אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה עכ"ל. נראה פשוט דהיינו בעיקר החיוב שבשטר דהיינו סך ההלואה בכל דבריו שכתב באותו סי' מלמעלה שכל וכו' אבל בכל התנאים שבשטר ויש לשון מסופק ודאי דאמרינן המע"ה ומה גם דזו עצמה שכתב מר"ן הוי הלכתא בלא טעמא וכופפין אנחנו ראשנו לה מפני היראה ומפני הכבוד דמה בכך שכתב דלא כאס' וכו' זה יועיל אם היה שום דבר הדומה לאס' או אם יש לחוש שכתב זה בשטר מפני העתק השטרות וכיוצא ואולי שהם ז"ל סוברים שאו' דלא כאס' ר"ל שלא יהי' נדון כשאר השטרות שיד בעל השטר על התחתונה אלא דאכתי יש לפקפק. ומ"מ מה שחלקנו נראה ברור ופשוט וכ"ש בנד"ז שקרוב לשמוע כי כן פירוש הדברים כמ"ש שבכל חדש אם יתן כו"כ פטור מהשאר: ז שאלה אשה א' המירה מה יהיה משפט נכסיה: תשובה נראה דהויא כמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה דכל שלא תפסה מנכסיה אין נותנין לה והקרקע של צ"ב וכ"ש נ"מ היא נוטלתן כנז' בסי' ע"ז ס"ג ואם יש לה בן הוא זוכה בנכסיה כנז' בקרקע שלה כ"ז בח"מ סי' רפ"ג: ח שאלה ראובן הוציא שטר על שמעון ושמעון הי' שותף עם לוי וכשדחאו לפרוע נקש"מ לוי לפרוע כו"כ לראובן בכל שבוע מפאת שמעון כ"ע שהוא שותף עמו דהיינו שיקח מחלק שמעון הסך הנז' והוא ע"ק בדבר ועכשיו רוצה לוי ליפרד משמעון כי אמר שאינו רוצה להיות מחויב לראובן כי אין לשמעון ריוח כ"כ שיותיר לו הסך שנתחייב לראובן ומכיסו אין לו ליתן ושמעון רוצה לסדר נכסיו וטוען שחייו תלוים בלוי ומפייסו שישאר שותף עמו: תשובה נראה פשוט שכיון שאין לראובן נזק בשות' שמעון עם לוי ולא הנאה בהפרדו ממנו ואדרבא יש לו הנאה בשותפות שמעון ולוי ודאי מה שח"ע לוי לפרוע בעד שמעון אינה אלא הצלה בעלמא לשמעון שלא יעשה שוה"ד וכאו' לו שכל זמן שארצה להיות שותף עמו לא תקח כ"א סך קצוב בכל שבוע ולא תדחקנו לפרוע הכל בב"א אבל אנה"נ אם ירצה יאמר לו הנה בעל חובך לפניך עשה לו מה שהד"ן ובנ"ד הוא כאומר לו שכל זמן שאהיה שותף עמו לא תקח ממנו כ"א הסך הנז' אבל כל שג"ד ואמר לו הנה בעל חובך לפניך אין עליו כלום זה נראה פשוט: ט שאלה ראובן מכר שטר ללוי בכתי' ומסי' על שמעון ושמעון היה לו קרקע ואח"כ עמדו בע"ח מוקדמים וטרפו הקרקע ושמעון עני מרוד ורוצה לוי לחזור על ראובן מכח האחריות