משפטים ישרים קלג

ב"ד על המשכונה הנז' וזה היה בחשון ע"ח ושוב הלכה לעירו למראכי"ש וארכו הימים והוצרכה עוד למזונות ועמדה בב"ד שלשם ותבעה ליפרע בכתובתה מנכסי הבעל שבמחז"ק כי הבעל הרחיק נדוד הרבה והניחה עזובה ושכוחה ושלחו דבריהם שכתבו לאשה ע"ז לב"ד שבמחז"ק וזה מה שהשיב הרב המחבר זלה"ה שנמ"כ בשטר המשכונה הנז': אחר הדברים האלה ואחר שקבלה האשה הנ"ל הסך הנ"ל עוד רבו הימים ובעלה הנז' לא פקד אותה והנה הוא הולך מעיר לעיר וממקום למקום ולא עוד אלא שהוגד לנו כי בעלה הגיע עד עיר תונ"ס ונשא שם אשה ועבר על שבועת אלדים שלא ישא אחרת והיא כאשר צר לה במחנינו זה גלתה למתא מראכ"ש למקום אבותיה וגם שם לא מצאה מנוח לכף רגלה והיא ברעב ובצמא וכו' וחכמי מראכ"ש כתבו לה מעשה בדי"צ לשולחו למתא תונס לב"ד שלשם להוכיח לאיש הזה על אשר עזב אשתו ובניו ועל עוברו על שבועת אלדים שלא לישא אשה אחרת ושהאשה עמדה לפניהם ותובעת גיטה וכתובתה כמו שראינו מעשה ב"ד הנז' כו"ח. בכן עמדו לפנינו מדברי בעד האשה לכתוב להם מה שיחייב הדין לבעל הנז' ולכן אנחנו אומרים שמשני צדדים מחויב הבעל לגרש אשתו הנז' ולפרוע כתובתה הן מצד שנשא אחרת ומספר כתובתה נלמוד שאם ישא אשה אחרת עליה שיפרע לה כ"מ שהחזיק לה על עצמו ויפטור אותה בג"כ וכו' ואפילו אם לא נשא אחרת מצד שברח עליה והניחה עזובה בלא שאר כסות ועונה חייב לגרש ולפרוע כתובה וכמ"ש באה"ט קנ"ד סק"ח וז"ל וכתב מהר"י מטראני ח"א סי' נ"ט אין לך אינו רוצה גדול מזה שיש כמה שנים שנפרד ממנה ולא רצה לשלוח ולא קרב אליה והולך ובורח ממקום למקום עי"ש עכ"ל. וכן הוא נדון זה ממש וכתב בס"ק א' כל היכא דכופין להוציא וליתן כתובה אם לא יכפוהו לגרש כגון דליתיה קמן והאשה תובעת כתובה ב"ד יורדין לנכסיו ומגבין לה כתובתה הרד"ך וכו' עכ"ל ולכן דינא הוא באשה זו שכתובתה קמא עליה ויורדין לנכסיו והיא קודמת לכל בע"ח המאוחרין לה וגם יצחק הממשכן הנ"ב שבא מכחה קודם לכל בעלי חובות המאוחרין לכתובתה ואין לשום בע"ח המאוחר לכתוב' טורף ממנו המשכונה הנ"ל ולראיה ח"פ בכסלו פש"ר לפ"ק וקיים רפאל בירדוגו ס"ט: וסמוך לו נמ"כ הדין דין אמת כמ"ש הרב ישצ"ו שהדין הוא שכל בעלי חובות המאוחרים לכתובת האשה הנ"ב אעפ"י שהם מוקדמים לשטר משכונת יצחק הנ"ב אינם יכולים לטרוף מידו שאעפ"י שפסק מרן בסי' צ"ז סכ"ד וז"ל אין צריך לומר שלא תטול ממזונותיה להבא וכו' ואפילו הלך בעלה למדינה אחרת ולוותה בשטר ואכלה אעפ"י שקדמה הלואת מזונותיה בשטר להלואתו של בעל השטר אין הלואת המזונות נגבית עד שיפרע בעל השטר תחלה וכו' והטעם כמ"ש הסמ"ע ס"ק נ"ז וז"ל עפ"ר שם כתבתי והוכחתי וכו' וסיים ואף שלותה בשטר על מזונותיה ואותו שטר הוא מוקדם לשטר שלוה בו הבעל מ"מ המלוה שלוה לה אין לו שום שעבוד על הבעל כ"א עליה ואף על פי שהיא באה לגבות מהבעל והבעל חייב ליתן לה מזונות מדרבנן וכו' מ"מ כיון שבשעה שבאה לגבות כבר לוה הבעל מבעל חובו ונתחייב לו בשטר משום הכי הוא מוקדם וכו' עד כאן וא"כ בנדון זה שהלותה האשה ומשכנה קרקעות בעלה הנז' לצורך מזונותיה ה"נ נאמר שאפילו החובות שעל בעלה המאוחרים למשכונה הנז' יטרפו מיד יצחק הנז' מהטעם הנז' שכתב הסמ"ע דשאני ההיא דהתם מהכא דההיא דסי' צ"ז שהלואת האשה לצורך מזונותיה היא בלא הרשאת הבעל אבל בנדון זה שהאשה משכנה בכח הרשאת הבעל כנ"ד הוי כאלו בעלה משכן ביד יצחק הנז' ושטר משכונה זו כשאר שט"ח שעל בעלה והדין הוא שכל שטרי חובות שעל הבעל המאוחרים לשטר כתובתה של האשה הנז' אע"פ שהם מוקדמים למשכונת יצחק הנז' לא יוכלו לטרוף מידו משני צדדים כמ"ש הרב הן מצד שעבר בעלה על התנאי ונשא עליה אשה אחרת שלא עפו"ר הוא מחויב לפרוע לה כתובתה מיד אעפ"י שלא כתב לה גט דמספר כתובתה נלמוד שכתוב בה ואם ישא א"א עליה שלא עפו"ר שיפרע לה כל מה שהחזיק לה על עצמו וכו' וז"ל הרב כמוהה"ר שמואל ן' דואן זלה"ה וכן נהגו החכמים השלמים ע"פ שאלת הריב"ש ז"ל בסי' ק"ח שהאשה שעבר בעלה ונשא עליה אשה אחרת במדינה אחרת ועבר על תנאי שלא ישא א"א וכו' ובאה לגבות סך שטר כתובתה שתגבה ע"פ שבועה ואף אם לא נתן גט עדיין יכולה לגבות סך כתובתה ולעשות ממנה חפצה ורצונה ולתת הסך הנז' לכל מי שתרצה אף אם לא נתן לה גט שכך הוא הכתוב בכתובה שאם עבר ונשא א"א וכו' יפרע לה כ"מ שהחזיק לה על עצמו ויפטור אותה בג"כ לאלתר וכן ראיתי בפסקי דינים לראשונים ז"ל עכ"ל. והן מצד שהרחיק נדוד והניחה עזובה בלי שאר כסות ועונה אעפ"י שלא נשא א"א עליה מחויב לפרוע לה כתובתה ולגרשה וכמו שהביא הרב מבאה"ט כנ"ב וכ"ש באשה זו שיש בה שני הצדדים הנז' שדינא הוא שתגבה כתובה אעפ"י שלא נתגרשה וב"ד יורדין לנכסיו ומגבין לה כתובה והיא קודמת לכל בע"ח המאוחרים לכתובתה וג"כ יצחק בעל המשכונה שבא מכחה יקדים לבעלי חובות המאוחרים לכתובתה שכל זכות שיש לאשה הנז' מפאת שטר כתובתה יש גם כן ליצחק הבא מכחה ולכן הוא קודם לכל בעלי חובות המאוחרים לכתובתה ואין לשום בעל חוב המאוחר לכתובתה לטרוף ממנו המשכונא הנ"ב זה מה שנראה לענ"ד וצור ישראל יהי' מגיננו ולראיה ח"פ וקיים משה טובי: תלז כן מבואר בשט"ע שכאשר נפרדה חבילות שותפותם לא נטל מכלוף הנז' כי אם החובות שעל הגוים שנושים בהם באופן שלא נשאר בידו כלל במה לישא וליתן וג"כ העידו העדים הנ"ל ואין לעיס' הנ"ל על מה לחול וכמו שהמנהג פשוט אצלינו שכאשר המתע' יסדר נכסיו העיס' בטילה ונעשית חוב בעלמא ובנדון זה הרי העידו העדים שלא נשאר אצלו שום דבר והו"ל כאלו עשה שוה"ד דלאו שמא גרים אלא העוני גרים וכיון שהעידו העדים שלא היה לו כלום אף שצריך שבועה זהו להפיס דעת המלוה שחושש שמא יש לו מעות טמונים אבל לגבי ביטול העיס' אין צריך לשבועה אלא שכל שנר' לרוב בני אדם שאין כל מאומה בידו מתבטלת העיס' כיון שאין לה על מה לחול וכל ריוח שיתן הוא רבית ולכן בנדון זה כל הריוח שנתן זה מכלוף לראובן הוא רבית ובעמוד והחזר קאי כיון שכל מעות העיס' נעשו חובות אצל הגוים וצריך נגר ובר נגר דליפרקינהו והחובות אצל הגוים הם בחזקת אבודים והו"ל זה כמ"ש מרן בסי' ק"ס סכ"ג המלוה לחבירו על מנת שכל מלאכה שתבוא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור וסיים בהג"ה ולמ"ד טובת הנאה הוי ממון מיקרי רבית קצוצה עכ"ל. ובנדון זה שאומר לו שכל מה שירויח יתן ממנו הוי ר"ק הגם דאפשר שלא ירויח מ"מ מיקרי ר"ק והרבה יש להאריך בזה. כללא דמילתא דנראה פשוט דכל הנותן ריוח על עיס'