משפטים ישרים קלא

חולקים ואין משגיחין אם היתה לו אשה עמה או לא שכיון שנסתלקה נסתלקה כנ"ל פשוט אלא שיש שאומר שינטלו ארבעה חלקים ליורשי האשה ואינו נ"ל: תלג שאלה ראובן מתה אשתו בחייו ובעת מיתתה היו עליו חובות לגוים ואח"כ מתו הגוים וזכה בחוב: תשובה נראה דאע"ג דקי"ל לפי התקנה שיחלוק הבעל כל נכסיו אחר פריעת כל החובות ובשעת מיתת' היו עליו חובות אח"כ כשמתו הגוים פקע החוב ואין לומר שיזכה הבעל לבדו בחוב דזכה בו אחר מיתת אשתו הא ליתא דסלוק החוב הברחת ארי בעלמא וכיון שכל העזבון מחציתו לבעל ומחציתו ליורשי האשה ויש שעבוד חובות על העזבון חוב שנפקע זכו בו שניהם דלאו בחוב זוכים אלא בעזבון וארי דהוה רביע עליה נסתלק ועיין סי' צ"ז סכ"ד וזכו שניהם. אמנם צ"ע קצת באם מת הגוי אחר שחלקו ונטל הבעל מהעזבון כדי החובות אם יזכה הבעל ולכאורה נראה דגם בזה אינו זוכה דהיורש לא נסתלק מהעזבון אלא על דעת שיפרע בו הגוי אבל נראה עיקר שמשעה שחלקו ונטל שיעור החובות מהעזבון נסתלק היורש מהעזבון כיון שלא התנה וזיכה אותו זכיה גמורה וברשות הבעל פרע וזוכה בו הבעל לבדו וכ"ש אם חלקו ונטל הבעל סחורה כדי החובות ואח"כ הוקרה הסחורה דאין לו חזרה דהו"ל בשעת חלוקה כאלו מכר לו הסחורה בדמי החובות שיפרע וברשות הלוקח שהוא הבעל הוקרה אמנם אם לא חלקו והוקרה הסחורה ודאי ברשות שניהם הוקרה כנ"ל ועיין במ"ש בסמוך: תלד שאלה ראובן מתה אשתו והיה בידו הלואה מאחרים לזמן אם יוכל היורש לקחת חציה עד שיגיע הזמן: תשובה נראה דיכול ע"ז דכל נכסי הבעל לפי התקנה הוא והיורש שותפים בגוף הנכסים וכל זמן שלא נטל הב"ח חובו זכות ההמתנה גם כן לאמצע וכן אם היה העזבון כדי החובות יכול היורש לומר תן לי מחצית העזבון ואני אפרע חצי החובות ובלבד שיצא עם הב"ח או יתן משכון ביד הבעל אבל ערב לא דבעי למיקם בדינא ודייני לעת יבואו הב"ח ואם היה קרקע שניהם אוכלים פירות עד יטלוהו בע"ח וכל זמן שלא נטלוהו הבע"ח פירות והשבח לאמצע וזה פשוט. ויש סמך מלשון התקנה שאמרו אחר פריעת כל החובות לא אמרו שינטלו דמי פרעון החובות רק אחר פריעת כל החובות שלא יהיה נגרע ליורש עד שיטלו בע"ח ויפרעו אבל אם עדיין לא נפרעו כגון שלא היו מצויים בעיר או היו לזמן זוכה היורש וכל זה לדעתי פשוט אלא שיש מי שסובר בהיפך: תלה שאלה שלום אדהאן ושותפו קנו אסאקא די טאבא ולכיף מאת יר"ה ואח"כ מכר שווקים שמחוץ לעיר לה"ר יוסף עטייא ושות' בסך כו"כ בכ"ח ע"ס שנה וכתב להם שטר מכירה בכל חוזק ותוקף וגם הם נתחייבו בשטר בכו"כ לחדש בכל תוקף ואחר כך נתקלקלו אותם השווקים שלא מצאו ידיהם ורגליהם למכור הם לבדם כמו שמכר להם שלם הנז' כי הפקיעו אותם השרים השליטים אם הם חייבים דנימא דמזלם גרם או פטורים: תשובה אחר ההתבוננות בשטרי קב"ע שיש ביד קוני האלסאק"א ה"ה יוסף עטייא ושות' נראה שפטורים הם מלפרוע החיוב שח"ע למוכר להם שהוא הנז' ופטורים הם מדמי כל החדשים שלא מצאה לאל ידם לגבות כמו שהיתה ידם שליטה מקודם שבלעדם לא ירים איש את ידו ואת רגלו שהפקיעו אותם השרים השליטים בשווקים שלהם כיון שלא מצאו ידיהם למכור הם לבדם כמו שמכר להם שזהו עיקר הקנין שתהיה ידם שליטה למכור הם לבדם וכיון שלא נתקיים המכר בידם על התנאי הנז' גם החיוב שלהם בטל והגם שאין זה בכלל האחריות שהאחריות הוא אם ימצא שהמכר מכר מה שאינו שלו או אם ימצא שום בע"ח מוקדם וכיוצא אבל זה שאין על המכר שום עורר וטוען על הדרכים הנז' אין זה בכלל האחריות וכמ"ש הריב"ש סי' תכ"ו על יחידים שקנו העזר וקבלו הקהל אחריות כל עו"ט ואירע שגזר המלך שיצא מן העיר כל מי שאינו תושב ובשביל זה נתמעט גביית העיר וכתב הרב שם והאריך שאין זה בכלל האחריות עי"ש מ"מ אף שאין זה בכלל האחריות הוא מום והפסד שנתחדש אחר הקנייה: וקודם כל דבר צריך להודיע שמכר אלו הדברים העזר והאלסאק"א אינו מעיקר הדין כי הוא דבר שלא בא לעולם ועיקר יסודו הוא מנהג בעלמא כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל י"ג סי' כ"ה עי"ש. וכיון שאין כאן דבר שיחול המכר אין דינו כמכר דכל קלקול או מום שיארע בו שיהיה על הלוקח אך דינו כמוכר בעלמא וכמו שכן מצינו להרא"ש בתשובה קורא אותה חכירות למעאוונ"א וטעמא שכל דבר שחוזר עיקרו לבעליו אינו נקרא כי אם בשם חכירות והכא נמי בעזר כיון שהעזר חוזר לקהל אף כל זמן שהוא ביד הקונה מיקרי חכירות ולכן נראה דיותר ידמה לחוכר שדה מחבירו והנה בחוכר שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה פסק מר"ן סי' שכ"א וסי' שכ"ב ואם היא מכת מדינה מנכה לו מחיכורו וההפסד על המשכיר וסיים מור"ם ז"ל דכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או להבא דלא כמהר"ם פדאווא: וכבר כתובה על ספר מחלוקת הסמ"ע והש"ך בפסק הלכה זו אם כמור"ם ז"ל אם כמהר"ם פדאווא ז"ל: ותחלה נציע מחלוקתם בקצרה בתוס' ביאור ואחר כך נבוא לנ"ד דלסברת מור"ם ז"ל בשוכר וחוכר שדה אף אם בא לחזור אינו יכול לחזור וכל העיקר תלוי באם הוא מכת מדינה או לא דאם הוא מכת מדינה ההפסד על המשכיר ואם אינה מכת מדינה ההפסד על השוכר ואף בלהבא הדין כן המשל בנדון מהרמ"פ ז"ל שהשכיר חנות למשך ז' שנים להלוות ברבית ואח"כ נפסק העסק ההלואה על ידי המלך אלא שאיזה חדשים שתק השוכר ולא תבע ופסק מהרמ"פ ז"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי וכיון שלא חזר מחל. ויוצא לנו לסברתו ז"ל שני דינין קולא וחומרא קולא לגבי החדשים תשלום הז' שנים שיכול לחזור בו אף אם היתה מכה פרטית כדין חמור ונשברה ואינה ראויה למלאכה. וחומרא לגבי החדשים שעברו דמאחר שהיה יכול לחזור ולא חזר מחל זהו תמצית דברי מהרמ"פ ז"ל: ומור"ם ז"ל פליג וסובר דאינו יכול לחזור ולא דמי לחמור וממילא יוצא לנו קולא וחומרא קולא דאף במה שעבר יכול לנכות לו וליכא למימר דמדלא חזר מחל דהוא סובר דלא היה יכול לחזור אלא שמנכה לו כדין אכלה חגב או נשדפה דהיינו אם היתה מכת מדינה. וחומרא לגבי החדשים שמכאן ולהבא אם היתה מכה פרטית דלסברת מהרמ"פ יכול לחזור ולסברת מור"ם ז"ל אינו יכול לחזור זהו תמצית דבריהם למתבונן בהם: מעתה נבוא לנד"ד לפי מה שהקדמנו דנ"ד מיקרי חכירות בעלמא דנאמר דכל אפי שוין בין