משפטים ישרים קל

נשאה ואם יש מי שיעלה בדעתו דמשום הב' נשאה עכ"פ יאמר שלא היו לו בנים ונשא אחת מהצרות דאם היו לו בנים א"א שישא אותה זה נראה ברור לחלק ביניהם ואחר שבגמרא לא נזכר זה ולא שום אחד מהפוסקים המפורסמים נ"ל ברור שכולם חולקים על פסק ההג"ה ואין לנו לגזור מה שלא גזרו בגמ' ולא נז' דאין מדמין גזירות חכמים דבמאי דגזור גזור ובמאי דלא גזור לא גזור ואין לנו לחדש גזירות מדעתנו מה שלא נזכר בש"ס ובאמת אלו היה כאן חשש איסור דאורייתא לא הייתי מקיל בזה אך כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן נ"ל דשומעין למיקל ובפרט שלא לבטל מ"ע מן התורה מספק דרבנן הנלע"ד כתבתי: תכה שאלה נשא אשה אם מברך שהחיינו: תשובה זה לא נתבאר בגמרא ופוסקים ומ"מ נר' דק"ו הוא מבנה בית חדש וקנה כלים חדשים מיהו י"ל דאשה כיון שמתחייב לה בכמה דברים אינה שמחה שלימה ולזה אינו מברך וצ"ע דלפעמים לא איכפת ליה בכל החיובים וכ"ש אם יש לו שמחה בנשואיה ונראה לדמות זה לרואה חבירו אחר ל' יום אם נהנה בראייתו מברך שהחיינו וק"ו לאשה וצ"ע שלא זכרו זה הפוסקים: תכו שאלה איש אחד שהיה נשוי עם אשה והיו עליו בע"ח הרבה והוא עני מרוד ולא היו לו כ"א קצת מטלטלין ובית אחת ממושכנת ביד אחד מבע"ח הנז' ודחקוהו הבע"ח הנז' להחליט הבית בידם וליטול המטלטלין שיש לו מה עשה נתיעץ עם אשתו לגרשה והיא תטול הבית והמטלטלין הנז' בכתובתה שהיא קדומה למשכונה הנז' ולחובות הנז' וכן עשו שגרשה בג"כ ושהתה כמו ח' ימים ובאה לב"ד להורידה בכתובתה להבית הנז' וקצת מביד"צ הצריכוה שבועה והרב ז"ל השיב על דבריהם וז"ל: תשובה הטעם הזה פשוט מהא דכתב מר"ן סי' קי"ד וז"ל ואם הוא תוך זמן טורף בלא שבועה והכא נמי האשה שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים קודם גירושין הו"ל תוך הזמן ואם מפני שעברו ח' ימים אחר הגירושין וכן דקדקת שתשבע שלא נפרעה אחר הגירושין גם בזה נראה פשוט שאינה צריכה לישבע דהלא יש לדקדק בהא דסי' קי"ד דאם הוא תוך זמן וכו' וק' טובא דתוך זמן איך יכול לטרוף כל עיקר והלא עדיין לא הגיע זמנו ומוכרח דה"ק דאם בא לב"ד תוך זמנו לטרוף כשיגיע זמנו אינו צריך שבועה דלא חיישינן דכשיגיע זמנו יפרענו דאחר דעכ"פ לא בא לטרוף אלא שלא נר' לו ממון ללוה והוא עני מרוד לא חיישינן שמא העשיר ופרע דהוא מילתא דלא שכיחא כלל ועוד את"ל מנה קבור יש לו עד שיתנו למלוה שלו ויגזול הלוקח יניחנו לעצמו ויגזול הלוקח אלא ודאי דלא חיישינן אלא דוקא כשבא לגבות אחר זמנו דאז חיישינן שמא כשעבר זמנו היה לו ממון ופרע למלוה שלו ועכשיו הוא עני ורוצה לטרוף מהלוקח ויחלוק עם המלוה. ומעתה מוכרח דהא דאיתא בטא"ה סי' פ"ו סעיף ט' דגרושה הבאה לטרוף צריכה שבועה איירי בשלא באה לגבות אלא אחר גירושין אז כשלא מצאה לגבות מבעלה עמדה בב"ד לגבות מהלקוחות אבל אם בעודה תחת בעלה עמדה לטרוף מהלקוחות כשראתה בעלה רוצה לגרשה ואין לו כלום אז חשבינן לה כאלו טרפה בעודה תחת בעלה. כללא דמילתא דלא חיישינן אלא לפרעון שבשעתו לא היתה בו שום קנוניא אלא שאח"כ רוצה לעשות קנוניא אבל שנחוש שיפרע כדי לעשות קנוניא אינה חששא כלל מטעם שכתבנו דאם רוצה לגזול יניח מעותיו אצלו ויגזול וזה נראה פשוט: תכז שאלה ראובן לקח מקח משמעון והיה בו אונאה ולא משך ולא נתן דמים וטען ראובן מדין אונאה לחושבו שהמקח קיים והיה המקח בטל באיזה אופן אם מותר לדיין לומר לו ולגלות לו הדבר שהמקח בטל: תשובה כתב מור"ם סוף סי' י"ז כעין זה מההיא דרונייא אקפיה רבינא [ע"כ נמ"ך וחב"ד]: תכח שאלה גוי א' נתן לשליח סחורה להוליכה לראובן וראובן קיבלה והיה בה הפסד וגם כי אמר ראובן שהגוי נתן לו ברבית כמה פעמים ואיך שיהיה כפר לגוי ונשבע לו כעין שבועה ובזה לא נשאר לגוי עליו דין ודברים והן עתה תובע הגוי לשליח באמור לו שראובן נשבע שלא נתתי לו כלום ונתחייב בדיניהם: תשובה נראה שהדבר תלוי במחלוקת שהביא הג"ה בסי' נ"ח באם השליח מחויב שיאמר לו אתה הגורם לי היזק בתפיסתך ע"כ נמ"כ: תכט שאלה ראובן השכיר בית בחצר והשכנים מעכבים עליו לשוכרו לעצמן: תשובה מנהג פשוט שאף שכתב בש"ע בסוף סי' קע"ה שאין בשכירות דין מצרנות המנהג משום שלום השכנים שהמשכיר א' מן החצר ביתו לזולת בני הבית מעכבין עליו לשוכרו לעצמם. ומ"כ משם תשו' הרא"ש דמשותפותם בחצר הוא שותף ויכול לסלק השוכר ואף שכתב מר"ן דבשכירות אין בה דין מצרנות היינו מצרנות ולא שותף: תל שאלה ראובן נתחייב לתת בתו לפלוני לזמן פ' בקנס כו"כ ובאופן שאין בו א"ס ועכשיו מת והבת מעכבת: תשובה כתב מור"ם בא"ה סי' נ' בשם הרשב"א דאם אינה רוצה הוי אונס וכו' ומ"ש דזה הוי כפסיקה בעלמא אבל אם יש שטר פי' דבריו כמ"ש בש"ע בחכמי ספרד שנותנין ש"ח סתם אבל אם החיוב אם לא יקיים אפילו יהיה בשטר לא מהני וטענת אונס טענה גדולה ואין הפנאי מסכים להאריך עיין בח"מ ס"ק ט"ו שכתב כן להדיא ולאפוקי ממי ששגג בזה וגם אם מת לא מהני שבועה לבטל הא"ס תלא שאלה ראובן שלח גט לאשתו ומינה שליח ע"י הכתב במ"א ובהגיע הגט ליד השליח לא רצה להיות שליח ואח"כ פייסוהו ונתפייס מי אמרינן ביטל שליחותו ולא יוכל עוד להיות שליח עד יאמר הבעל פעם אחרת או לא: תשובה נראה דאין כאן בית מיחוש דאחר שחזר ונתרצה להיות שליח הוי כאלו זה תחלת קבלת השליחות וכל מה שדיבר קודם זה הם דברים בעלמא: תלב שאלה ראובן נשוי שתי נשים ומתה הב' ואח"כ מתה הא' היאך חלוקתם: תשובה נראה שינטל ג' חלקים מעשרה מכל הממון ליורשי הב' והשבעה חלקים הנשארים יתחלקו בין הבעל ויורשי הא' שאע"ג שאם מתה הא' בחיי השניה נוטלין יורשי הא' ארבעה חלקים וכן אם מת בחייהן מ"מ כיון שמתה השניה ונסתלקה בג"ח נשאר הוא עם האשה הא' וחולקים שוה בשוה והו"ל כאלו גירש הב' בחיי הראשונה ולעולם כך היא התקנה שכל שאין שם כ"א הבעל והאשה בשעת מיתת א' מהם