משפטים ישרים קכט

כלום דאין לה אלא שכירות מקום כמו שפסקו הרבנים שלפנינו ואם היא מבית אב אחד כגון שני אחים שזכו בבה"כ גוף ושררה מצד עצמם ואחד שהניח בן ואחד שהניח בת נראה דהבת זוכה בשררה כאלו היתה לבדה אחר שאין יורש זכר עמה בחלקה ואם האחים יורשים מזקנם אין לבת כלום כ"ז בבה"כ של יחיד אבל בבה"כ של צבור דאין להם זכות בשררה אלא מצד הקהל שמחויבים לקיים מקרא שכתוב והכהן המשיח תחתיו פשיטא ופשיטא שאין לבן הבת שום זכות בשררה דמבניו כתיב ולא מבנותיו ואע"ג דקי"ל בני בנים הרי הם כבנים לענין שררה אין לה שום זכות דעכ"פ קרא דכתיב בכהן אינו אלא בניו דבני בנותיו אפשר יהיו ישראלים ועכ"פ לא אמרה תורה אלא בניו הזכרים ומזה יש ללמוד לכל שאר השררות שאין לזרע הבת שום שררה. וקצת מהחכמים שתקעו עצמן לומר דגם זרע הבת יש לו שררת זקינו הביאו ראיה לזה מרבי ע"ה שאמרו עליו בירושלמי דאתי מנוקביא ועם היות שדברי הש"ס שלנו מוכרחים הפך זה שאמרו במס' כתובות דר' אתי משפטיה בן אביטל ור' חייא משמעי אחי דוד ופירש"י שלכך לא עלה זיוגם יפה שגדלה מעלת רבי שהוא מזרע המלוכה ואם נדחוק דאומרו משפטיה בן אביטל היינו מנקבה יש תימה גדול איך גדל כח נקבה של בית דוד על זרע הזכר של משפחת בית אביו ואף במ"ר פ' ויחי נמנו ואמרו הלל משל מי אמר ר"ל מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מדוד ר' חייא רבה משפטיה בן אביטל וכו'. שטחיות הלשון מורה דהיינו מזרע הזכרים שכן דרך ליחס ולכתוב מגילת יוחסין זרע הזכרים ועם שדברי המ"ר היפך מש"ס שלנו ר' חייא משמעי אחי דוד ורבי הוא משפטיה וכו' מ"מ הצד השוה שבהן דר' אתי מזרע דוד הזכרים. וגם הדרשה של ומחוקק מבין רגליו אלו הנשיאים שבא"י פשטה תורה שהנשיאים שבא"י משבט יהודה היו כמו הראשי גליות שנרמזו במ"א לא יסור שבט מיהודה וכן המון כל המדרשים מכנים רבינו הקדוש והלל זקנו מזרע דוד עד שמקצת כתבו כי נעריה הנז' בדברי הימים בזרע דוד ע"ה הוא הלל ע"ה עם שיש לו סתירה לפי הזמן הנז' במס' שבת שהלל ושמעון וכו' נהגו נשיאותם לפני הבית מאה שנה והרב החבר למלך כוזר כתב בפשיטות בספרו המופלא והנכבד שרבינו הקדוש מזרע דוד יעו"ש. ומי גדול ממנו בכל חכמה ובכל יחוס ויש להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים ולשון הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפי' המשניות והלל זה מבני שפטיה ן' אביטל בן דוד וכבר התבאר שאלו הז' חכמים מזרע דוד עכ"ל. והז' הם הלל ושמעון גמליאל ושמעון גמליאל ושמעון ורבי ולשון רבינו שם יש בו חסרון הניכר יעו"ש. משמע להדיא דר' מזרע דוד הזכרים וכן נראה מפירש"י בסוף סנהדרין גבי א' מן חייא הוא כגון רבי פירש"י בפי' א' שהוא רבינו הקדוש וכן בהדיא בשלשלת הקבלה להראב"ד ז"ל יחסו עד דהע"ה דור אחר דור פב"פ ומיהו בספר יוחסין רוב דבריו מסכים שהוא מן הנקבות ובפ' ויזכור אלדים את נח במ"ר כסברת הירושלמי וצ"ע. וצ"ל שהדבר במחלוקת יעו"ש: ואיך שיהיה אפילו לדעת הירושלמי דרבי אתי מנוקביא אין ראיה משם לשיהיה שום שררה לזרע הבת דר' ע"ה לא היתה גדולתו מצד היותו מזרע דוד לבד אך מצד גדולתו ומצד גדולת אבותיו בתורה ובמעשים מכל המון חכמי דורו היא שעמדה לו ותחלת נשיאות הלל ע"ה היתה ע"י מעשה שגבר בחכמתו על בני בתירא ע"ה כנז' במס' פסחים תדע שקודם הלל היו הזוגות יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שמעיה ואבטליון ולא נזכר בא' מהם שהיה מזרע דוד לא מן הזכרים ולא מן הנקבות ומוכרח שמה שאמרו ר' אתי מנוקביא ע"ד אי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי אבל לא היתה גדולתו בחיוב מצד אבותיו כי אין חיוב על ישראל לעשות כל השררות מבית דוד כ"א שררת המלוכה דוקא ובפרט שררה שיש לה עסק בחכמה ובתורה כשררת הנשיאות של רבי ואבותיו אינה תלויה בזרע בית דוד כ"א בחכם ימלל גבורות ה' וישמיע כל תהלתו ועל מס' עוקצין בקשו להסיר הנשיאות מרשב"ג אביו של רבי הנז' בסוף הוריות אלא ודאי שאין החיוב לתת השררה לבית דוד כ"א המלוכה דוקא שאינה תלויה בחכמה ודוגמת זה שררת הריש גלותא שלא היה מוכרח להיותו חכם והרבה ריש גלותא שלא היו בני תורה משא"כ הנשיאים שהיו מוכרחים להיות גדולי הדור בתורה מכל בני דורם וא"כ אין ראיה כלל משררת רבי ע"ה דאתי מנוקביא לס' הירושלמי וגם מדברי רבי עצמו יש ללמוד כן שאמר שאם יבא ריש גלותא יושיבנו למעלה ממנו דהוא מן דוכריא וכו' משמע שאין שררה לבא מן הבנות שאלו היתה לו שררה למה יכפוף ראשו אליו אלא ודאי דהכי קאמר שהוא מן הזכרים שיש להם שררה מן הדין ואנא מנוקביא שאין להם שררה מן הדין כלל אלא ריח שררה בעלמא כאמור ושוב מצאתי בס' יוחסין ביחוס שמעיה ואבטליון וז"ל וכתב רבינו חננאל אין שם נשיאות מסוגל לבית דוד שהרי יוסי בן יועזר וכו' נשיא היה והיה כהן עכ"ל מוכח כמ"ש: תכג שאלה מי שתבע חבירו בגא"א ולקח חבירו בהמתנת זמן ל' יום כמו שהוא הדין ותבע המוכר שיקנה לו מעכשיו אם לא הביא לו לזמן הנז' והאחר משיב לא כי אתחייב לך סתם הדין עם מי: תשובה נראה שהדין עם המוכר שכיון שהדין או לקנות או למכור צריך שיגמר הענין לגמרי או יביא לל' יום ואם לא יביא חזר הדין שהאחר יטול ולכן צריך שיתחייב לו כן אם תבע המוכר וכן המנהג פשוט: תכד שאלה ראובן ושמעון היו נשואים ב' נשים ויש להם בנים ונפלה להם יבמה ושוב מת אחד מן האחים יכול האחד ליבם או לא: תשובה בהג"ה סי' קע"ה ס"ח אסר משום דמדמי לה להא דכתב בש"ע סעיף הנז' דאם היתה זקוקה לאחיו שהיה נשוי אחות אשתו ומת אינו יכול הוא ליבם דהו"ל צרת ערוה בזיקה יעו"ש. ולקוצ"ד אף אם איני כדאי לחלוק נראה דשרי דאלו הוה כך מילתא לא הוה שתיק ש"ס מינה דהיא מילתא דשכיחא יותר ויותר מהא דצרת אחות אשתו בזיקה: אלא נראה דחילוק רב ביניהם דלא תקנו רבנן אלא בצרת אחות אשתו בזיקה דאז חיישינן דהרואה יראה שנשא צרת אחות אשתו בזיקה יבא להתיר צרת אחות אשתו בנשואין כי יש לו במה לתלות שיאמר שצרת אחות אשתו מותרת במקום מצות יבום דאע"ג דאחות אשתו אסורה עליו צרתה מותרת כדי לקיים מצות יבום דאיסורה הוא מילתא דתמיהא וחיישינן שמא בנקל יפרצו גדר כיון שהסברא מסייעת להתיר ולזה בחיי אחיו מותר לא' מהם לישא אותה כי הכל יודעים כי מחמת אחיהם הא' נשאה ולא אסרינן אלא אחר מיתת השני כי יטעו שמחמת הב' נשאה וכמ"ש בב"ש ס"ק ט' אבל בצרת אשת אחיו שיש לו בנים למאי ניחוש לה האם יעלה על הדעת שיאמר צרת אשת אחיו שיש לו בנים מותרת מי פתי יסור הנה להתיר מה, שאסרה תורה בהדיא ובודאי שיאמרו דמשום אחיו הא' שאין לו בנים