משפטים ישרים קכח

תשובה נראה דשרי דהו"ל ראובן כמוכר חובו בפחות לאחר דשרי וזה הוי כמוכר חובו מושלם ומתנה עם הלוקח שהוא יחזיר לו בכ"ח ממה שנתן סך כו"כ עד יפרע הלוה. ומיהו נראה דהיינו דוקא לפרוע הרבית עד כדי החוב אבל יותר מכדי החוב אסור דהו"ל כההיא דסי' ק"ס סי"ג עי"ש ובט"ז ונראה דאם עשו זמן קצוב שעד זמן פ' יפרע רבית הישראל בעד הגוי ומשם ואילך לישתעי בהדי הגוי שרי אפילו באותו נדון של הט"ז וזה פשוט מט' שנתן ע"ע צ"ע מה איסור יש בזה דהו"ל כאומר הלוה לפ' מנה ואני אתן לך רבית כו"כ בכ"ח כ"ז שלא פרע אותה דמותר דלא אסרה תורה רק רבית הבאה מיד לוה למלוה וצ"ע [לסברת הט"ז בשם בעה"ת דוקא תן מנה לפלוני אבל כך וכך בכל חדש אז מתחייב גם בקרן ואסור ע"כ נמ"כ]. תכב שאלה על בה"כ של התושבים שבפא"ס יע"א אם היא של הקהל או של השלוחים המחזיקים בה לפי שנחלקו החכמים בזה ואם יש לבנות חלק ונחלה בשררת בה"כ: תשובה נדרשנו לחות דעתינו בפס"ד הנז' ואחר ההתבוננות בדבריהם וגם הובא אלינו פס"ד מקצת ביד"צ היפך מה שפסקו החכמים הנ"ל. ואחר ההתבוננות בכולם נראה לנו שהדין דין אמת כמ"ש החכמים למעלה וקודם כל דבר ראינו לתת לב לספק העצום שנפל בנדון זה אם גוף הבה"ך הנ"ל הוא של הקהל או של אבותיהם של השלוחים בב"ה היא ונאמר כן עם היות שכבר הרבנים האחרונים זלה"ה סגרו הפתח לאמר שהוא ספק כי לשון השטר נר' לדעתם ז"ל שהוא מסופק ויש צדדין לכאן ולכאן ומי זה יבוא אחריהם לפשוט את אשר נסתפקו מ"מ כבר מלתייהו אמורה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא עדיפי מפסק דרבא ע"ד דאמר כי אתי פסקא דידי וכו' לא מיגמר גמירי מיניה דאין לדיין אלא וכו'. ומה גם דבנד"ז מאי דאיבעיא להו לרבנים שבפאס יע"א פשיטא להו להרבנים שלפנינו שבמחנינו זה קדוש כנז"ל העתקת דבריהם שהחליטו שהיא של הקהל בלי שום ספק ובכל דוכתא אמרינן לא דחינן פשיטותי' דר"פ מקמי ספיקו של ר"פ שכנגדו ושקול כמותו. וגם אנחנו נאמר שהדין דין אמת שהיא של הקהל וזה כי כל צדדי הספק שבלשון שטר קניות הוא שכתוב בעד כו"ך מנכסי בני קהלות גמר וזיכה לפ' וכלשון הזה עצמו הובא בשו"ת הרא"ש והביאו מר"ן ס' ס' סעיף ט' שטר שהיה כתוב ע"ש ראובן וכתוב בסופו קודם חתימת העדים ואלו המעות הם מחכירות הקהל וטוען ראובן כיון שכתובים על שמו שלו הם שהקהל נתנו לו שטר זה והקהל מכחישין אותו הדין עם הקהל עכ"ל. הרי לך דאע"ג שהחיוב לזכות ראובן מ"מ כיון שגלה שהמעות של הקהל עדיין השטר לזכות הקהל ואם כי לא יבצר מי שירצה לדחות ולחלק ובפרט כדי להעמיד דברי הרבנים זלה"ה שהניחו הדבר בספק מ"מ יותר יש לנו לסמוך על דברי הרבנים הגדולים שלפניהם מהר"ר מנחם זלה"ה ומהר"ר וידאל זלה"ה ובית דינו דפשטו ליהו מיפשט שהיא של הקהל בלי שום ספק ובלי שום הראות פנים לדבריהם רק כמודיע דבר שהוא פשוט ומפורסם להם שהיא של הקהל והמה העדים והמה הדיינים ועכ"פ המה ראו שטר המכירה וכן נראה גם מלשון התובע היורש שהיה לפניהם שטוען שיתנו לו חלקו בקרקע ב"ה ואחר שהדבר מפורסם שתחלתה היתה של הקהל שע"י הגזבר נעשו כל המשכונות כנז' בכתבי זכיות ב"ה ואם השטר מכי' לא נר' בפניהם כמו שיש רוצים לומר כן מה זו טענה של הבל שיתנו לו חלקו בקרקע ב"ה ואם נניח שהיה התובע כ"כ טועה למה לא טען בפשיטות שיתנו לו חלקו בבה"כ סתם מה זה קרקע ב"ה אלא ודאי שהיה גלוי וידוע לפני הרבנים זלה"ה ושטר המכירה לפניהם היה ומכחו טען הטוען שיתנו לו מיהת חלקו בקרקע בבה"כ כי פשוט היה לו שהבנינים הם של הקהל שהקהל הם חדשוה ולא בא לתבוע כ"א בקרקע מכח שטר המכירה ובזה טענתו יש בה קצת ממשות וכשהשיבו לו הב"ד זלה"ה ודחאוהו באמת הבנין בלי שום ספק שהבה"כ של הקהל מטעם שכתבנו או מטעם אחר ויהיה מה או שנאמר שהיה הדבר מפורסם אצלם שהיא של הקהל ובתורת עדות קאמרי לה ואפשר שכן היה מודה לפניהם מהר"ר סעדיה זלה"ה שהרי מבני גילם ומבני דורם היה ושכיחי גבי' ושכיח גביהון שהרי שטר המכירה זמנו בשנת והבי"ת ליצירה שהיא שנת תי"ח לפ"ק כמו שראינו כתוב וחתום והקטן שבב"ד שפסקו והעידו כן הוא כמוהר"ר מיטון אפלאלו ז"ל שנמצאו אגרות אצלנו כתובים בכתב ידו משנת אמ"ת לפ"ק וא"כ יהיה הגדול שבב"ד שהוא מהרמ"ס זלה"ה מבני גילו של מה"ר סעדיה ז"ל ובודאי שלא כתבו כן הב"ד זלה"ה אלא אם הודה לפניהם מה"ר סעדיה ז"ל או מה"ר שאול בנו שהשטר נכתב באמנה ושל הקהל היתה או שהיתה תחי' שלו וקרה איזה מקרה וחזר וזיכה הכל לקהל ולזה השיבו לתובע בפשיטות שהיא של הקהל ואיך שיהיה עכ"פ פסקו על שטר מכירה כי אין בו כדאי לזכות היורשים ומה שפסקו פסקו ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי וז"ל הרמב"ם לעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אחרים אלא מחזיקים אותם בחזקת בקיאים ולא טעו עכ"ל דאין לבטל פסק הב"ד אם לא בראיה ברורה וכאשר כתבו רוב האחרונים והביא דבריהם הרב המאסף סי' כ"ו אות ו' ואות ז' ואות כ"ה יעו"ש. ודברי הבל המה לומר שלא ראו שטר המכירה דמנא ליהו לומר כן ולהחזיק דינם בטעות וחז"ל אמרו עדים מפקי לקלא ובסי' ל"ט ס"י בהג"ה אם שכחו אם אמרו לו וכו' חזקה שבדין עשו הרי שאפילו הם עצמם אם נסתפקו מחזיקינן שבדין עשו ומכ"ש בנדון זה. ומעתה כיון שעדות הב"ד הוא מאוחר לשטר המכירה אחר אחרון אני בא כמ"ש מר"ן סי' קמ"ו סכ"ב והיא השנים שהעידו הם אלו וכתב הסמ"ע דאלו זה אחר זה נותנן למי שהחזיק ג"ש האחרונים וכזה הוא פסק הרבנים ב"ד שלפנינו במח"ז קדושים אשר בארץ המה שהעלו שהיא של הקהל ואפילו לדעת הרבנים ז"ל שהחזיקוה בספק דינא הוא כל דאלים גבר ומחזיקינן לה ביד השלוחים שמוחזקים בה כעת וכ"ש שכבר כתבנו שהיא של הקהל בלי ספק וכן נראה עוד ממה ששקדו אבותיהם להשתדל עם הקהל שיסכימו שלא להשתרר בבה"כ הנז' כ"א מזרע מהר"ס אבן דאנאן זלה"ה ואם היתה שלהם לגמרי לא היה צריכים לכל זה ככל שאר הבה"כ שהם קנוים לבעליהן שאין איש שם על לב לומר לקהל שיסכימו עמו שלא לתת השררה לאיש נכרי ויראו הבעלים שורם טבוח לעיניהם זה לא עלה על לב אם לא שנאמר שההסכמה היתה קודם לזכיה וצריך חקירה בזה. ומ"מ עדות הרבנים הא' תספיק ואין אחריה כלום: ומעתה נבא לנד"ד ונאמר שאחר שהיא של הקהל פשיטא שאין לזרע הבנות שום חלק ונחלה בשררת הבה"כ ונהי דכשבה"כ קנוי לבעליו קנין הגוף יש לחלק בין היכא שהיא בין הבנים היורשים להיכא שהיא לבדה מבית אב אחד דכשהיא בין הבנים מאב אחד הגם שיש לה חלק בגוף הבה"כ אין לה בשררה