משפטים ישרים קכג

אינה מעידה על הנקב וסברא זו שחדש מרן לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דסוגיין ומנהגינו כותיה לא היתה ולא נבראת גם הר"ן ז"ל לא אמרה אלא לדעת התוס' לישב דברי הש"ס אליבייהו ולעולם לפי המנהג ולדעת מי שיסדוהו אין חילוק בסי' בין באה ממ"א ונקלטה בריאה בין נהייתה מכח הריאה דאין לנו לחדש מדעתינו שלא נזכר בגמ' ויוצא לנו דבסי' שלא כסדרן או בקמט אף אם באה מן המכה מ"מ חיישינן לפירוק וטריפה ולהיות שהורגלנו בשיטה זו מעשים בכל יום שחשש הסירכא מקום נקב וכשיש מכה תלי' שהסי' מן המכה שאין כאן נקב כתבתי בפשיטות בכתב הנז' דלא שייך להתיר בנד"ז משום מכה וכו' הם דברים שאינם ר"ל לפי שיטת המנהג ולפי שיטת הרמב"ם ור"ת ז"ל שעל פיהם הוקבע המנהג. ושאלה קטנה יש לי לשאול מהסכם נר"ו שרצה להתיר מטעם זה אם לא היתה סרוכה למכה או היתה סרוכה לגרגרת או לאיזה מקום מה ידון בקמט זה בפשיטות נראה מדבריו שהיה מטריף דלא אתי עלה אלא מטעם מכה ותיקשי ליה והלא בכל סירכא דעלמא לשיטת התוס' והר"ן שכן מוכרח למנהגינו אם נתפוס שיטת התוס' וכ"פ כר"ת בדרב נחמיה וא"כ הי"ל להתיר אלא ודאי שכל זה אינו אלא דלעולם בסי' שלא כסדרן או בקמט טריפה היא לפי מנהגינו כאמור ואף לפי שיטת התוס' והר"ן י"ל דסי' שלא כסדרן וקמט לא מהני רק טעמא דממקום אחר ונקלטה בריאה דלא אמרה הר"ן ז"ל אלא בסי' לדופן ופירוק שלא כסדרן חמור מאד שכל העולם מודיינו גם לשיטת הרשב"א שהביא החכם נראה אינו מסכים לדברי הר"ן ובאמת שהיה צריך לישב שיטת הגמ' לדעת הרשב"א וי"ל אלא שאין להאריך ומה שרצה החכם לומר דהרמב"ן קאי בשיטת הר"ן אינו מוכרח של' הרמב"ן יוכל להתפרש בשיטת רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל אלא דלא נ"מ מידי בזה אחר שלשיטת רש"י והרמב"ן והמנהג טריפה גמורה היא אין לנו להביא ראיה מישובים שהמציאום לישב שטת זולתם ולא יש בנד"ז מקום להתיר אלא מתרי טעמי או כשהיתה הסירכא דקא נפסקת בנענוע כל דהו בזריזות שאנו נוהגים להתיר דלא עדיף קמט מסי' שלא כסדרן וורדה לריאה או אם כח הסי' נוטה לדופן בזה יש להתיר בקמט שלא נזכר טרפותו בש"ס וזה אפילו בלא מכה דמכה בנד"ז אינה מעלה ואינה מורדת זהו הנר' פשוט וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר תמוז מ"ט לפמ"ה: תיד שאלה מעשה שהיה כך היה ביום ב' שנת ותק"ם בעוד לילה ותתן טרף לפ"ק בס' טרפה לא הבאתי אליך הביאו לפני ריאה אחת שהיתה נקובה נקב עמוק וסביב הנקב היה הבשר לקוי ושחור והבודק פתח הנקב ההוא עד מקום הגומא והבשר שבתוך הגומא ובצדדיה היה ג"כ בשר רע ולקוי ומלובן ואפשר ג"כ שהיתה ליחה רעה ונקרשה ובדקה הבודק הנז' ולא בצבצה ורצה הבודק להתיר ועל זה גערתי בו דמה בכך שלא בצבצה והרי הריאה נקובה לפנינו ומה שלא בצבצה הוא מחמת שהבשר נהיה ונחלה ונתקשה ואין הרוח נכנס בו וכ"ש אם הליחה נקרשה ונתקשית ונעשית כדמות בשר רע ודאי שהיא מעכבת הבצבוץ מלצאת באופן שאין בדיקת המים מעלה ומורידה בנקב פתוח ועמוק. והנה בסי' לחוד בלתי שום נקב כבר נודע מחלוקת הפוסקים דלמ"ד אין סירכא בלא נקב לא מהניא לה בדיקה כלל ואעפ"י שהריאה שלימה ובריאה אשר אין בה מום וטעמייהו משום דודאי נקובה היתה ונסתם הנקב וקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא ולדידן דבדקינן לאו היינו משום דקימ"ל כמ"ד יש סירכא בלא נקב ומשום הכי מהניא בדיקה דאימור סירכא זו לא באה מחמת נקב אבל בנקב גמור ועמוק כנ"ד מה מקום לבדיקה דאטו לא יהיה נקב עמוק ונר' לדידן בסי' לחוד לדידהו אתמיהא מילתא: ושוב הלך הבודק מלפני והקהיל את החכמים יצ"ו כדי להעמיד סברתו שהיה רוצה להכשיר בבדיקה ולא מצא לו חבר ואז נועצו לב יחדיו לקלוף כל הבשר הרע שבקרקעית הגומא וצדדיה ונמצא קרום שלא כמראה ריאה והכשירו ודימו אותה לדין בועה וסי' הנז' בספר המנהגים שיורדים לקרקעיתה ואומרים הבועה באה בין שני הקרומות ומה לי סירכא ובועה מה לי נקב גמור כנ"ד דא ודא אחת היא והוכשרה הבהמה וכאשר שמעתי אני הצעיר את הענין לפום ריהטא ישרו בעיני הדברים כאשר לא נעשתה עצתו של הבודק להכשיר נקב גמור ע"י בדיקת המים והוא חילול ה' ב"מ להתיר טריפה ודאית בבדיקת המים ומוטב לבחור הרע במיעוטו: ומעתה באתי לכתוב מה שנראה לע"ד בעיקר הדין כפי מ"ש בספרי הפוסקים ובדברי המנהגים ורבנן קשישאי אשר אנו מתלמידי תלמידיהם ושותין בצמא את דבריהם: ואומר דנראה פשוט שאין דין זה דומה לדין סירכא ובועה כלל ושניין דא מן דא דהתם בסירכא ובועה הריאה שלימה לפנינו ולא דיינינן לה נקובה ודאית רק שחוששין לה שמא נקובה היא משום הכי אנו מכשירין וסומכין על הבדיקות שהוזכרו בדברי רבותינו בעלי המנהגים אבל כשהריאה נקובה לפנינו נקב פתוח ועמוק כנ"ד אזי היא טריפה באין אומר ואין דברים ולא מהנייא לה שום בדיקה דאפי' בדקינן לקרקעית הנקב ומשתכח שלם ובריא אימור שנתרקם עור חדש על פניה ולאו כלום הוא דקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא וכן כתב מרן י"ד סי' ל"ו ס"ז וז"ל ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה עכ"ל. ולכאורה הרי מבואר להדיא דכשיש נקב פתוח לפנינו הרי היא טריפה ודאית אעפ"י שאנו רואים הקרום שבתוך הנקב שלם וחזק אעפ"כ חשבינן ליה קרום שעלה מחמת מכה והא ליכא למימר שהקרום שבתוך הנקב הוא משונה ממראית הריאה ומש"ה חשבינן ליה קרום שעלה מחמת מכה אבל אי חזינן תוך גומת הנקב קרום כמראה ריאה אנה"נ דכשירה דליתא שהרי דין זה דניקבה ועלה בו קרום וכו' הוא לקוח מהא דאמרינן בגמ' חולין מ"ז אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה לאו קרום ופי' רש"י דכל סירכא דריאה קרום שעלה מחמת מכה היא הלכך אע"ג דלא נפיק זיקא טריפה עכ"ל. ומינה דכי היכי דלגבי סירכא אע"ג שנשאר בשר הריאה והקרום שלם ויפה בלתי שום שינוי אעפ"כ טריפה משום דאמרי' דסירכא מעידה על הנקב והאי דלא מבצבץ קרום שעלה מחמת מכה הוא ה"נ בנקב גמור דקיימינן ביה אע"פ שהקרום שלם ויפה כשאר הריאה הרי היא טריפה ודאית ואדרבא הא עדיפא וכ"ש הוא כיון שפתח הנקב הוא פתוח לפנינו ודאי דטריפה היא דאטו יציבא בארעא וכו' שאם החמירו בסי' לחודא למ"ד אין סירכא בלא נקב כ"ש בנקב עמוק וכדכתיבנא: ועוד אם איתא דהאי ריאה שניקבה ועלה בה קרום מיירי שהקרום ההוא שבתוך גומת הנקב הוא לקוי ומשונה ממראה הריאה אבל אם היא דומה למראה ריאה ממש כשירה מאחר שקרקעית הנקב קיים ומדמית לה לדין בועה וסירכא שיורדין לקרקעיתה א"כ לסברת קצת מהרבנין הראשונים שסוברין שבקרקעית הבועה אין להשגיח אם הוא דומה למראה ריאה או לא ומה