משפטים ישרים קכא

להוציא מידו בזה גם הטור מודה עכ"ד. וכ"כ הטו"ז ז"ל וז"ל נראה לי דלא הכריע כן אלא לענין וכו' אבל לא לענין שהמלוה יסלק הלוקח כיון שיש הרבה גדולים בחכמה ובמנין נגד זה עכ"ל וסוף דבריו ז"ל צ"ע שכ' ומ"מ לענין השותף וכו' ולמה שיכול להוציאו והוא תמוה דהא בשדה הסמוכה עצמו אינו יכול לסלק הלוקח אלא אם קדם הוא כמ"ש הוא עצמו והוא עצמו לעיל בדין מרתף כתב דבצדו ותחתיו שוין הם ולקוצ"ד שדבריו ז"ל כתבם לפום ריהטא ובשגגה שיצאה ומוכרח לחלק על ההיא דסנ"ז שפסקו כתקנות כמ"ש וזה ברור. אך יש להסתפק מחמת שהוא שותף ואינו מצרן לחוד וכתב בסס"א שנים ששכרו שדה בשותפות והאחר רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו כיון שהוא שותף בה הרי דאע"ג דהמשכיר אין לו מצרנות בשדה הסמוכה מ"מ במה שהוא שותף יש לו מצרנות ונראה קצת דאף אם א' השכיר מחצית שדה והמחצית האחר לבעליו ורוצה למוכרו לאחר השוכר קודם לקנות כיון שהוא שותף ומאי דנקט בשני שוכרים הוא מעשה שהיה כך היה אלא שיש לדקדק שהנה כתב מרן לעיל סנ"ז דאם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו והשתא קשה טובא אם באותה שדה שממושכנת בידו עצמה אם מכרה לאחר אין הממשכן יכול לסלקו איך יכול לסלקו בחלק האחר ואם זכה בממשכן מכ"ש בשוכר. ובנקל יש ליישב דההיא דסס"א דשנים ששכרו שדה וכו' הוא אם עדיין לא לקח הלוקח ודאי הוא קודם כיון שהוא שותף וזהו החלוק שבין השותף לשאינו שותף דאם אינו שותף כ"א מצרן כתב לעיל בס"ס מי שיש לו בית בשכירות וכו' ובית שאצלו נמכר אינו יכול וכו' משמע אפי' לכתחלה יוכל למוכרו לאחר וכ"ש אם כבר מכרו לאחר אין השוכר מסלקו וכמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ג עי"ש ואם השוכר שותף נהי דאם כבר מכרו לאחר אין השוכר השותף מסלקו במכ"ש דאם מכר אותו חלק עצמו שבידו אינו יכול לסלקו כמ"ש לעיל סנ"ז מ"מ לכתחלה כיון שהוא שותף הוא קודם לאחר וכן נמי בממשכן לכתחלה הוא קודם ללוקח וזה מוכח להדיא מדברי הסמ"ע ס"ק קי"ד שכתב דלהי"א א"צ לטעם דשותף וכו' והמחבר כ"כ לשטתו עכ"ל. ולהי"א כתב לעיל הסמ"ע בס"ק ק"י דאם קדם הלוקח וקנאו אין המלוה מסלקו ולא מחשיב המלוה מצרן אלא לענין שאם קדם הוא וקנה שדה הסמוכה אין המצרן מסלקו וכ"כ ג"כ כאן ס"ק קי"ד. ומשטחיות דבריו מוכח להדיא דהדין היוצא מדברי המחבר מטעם שהוא שותף הוא עצמו היוצא מטעם הג"ה ולזה קא' דהמחבר לא צריך לכתוב כיון שהוא שותף אלא לשטתו ואם הטעם שהוא שותף מוסיף דגם אם קדם הלוקח המלוה מסלקו א"כ גם מור"ם צריך לטעם דשותף ולכל השיטות צריך לטעם שהוא שותף אלא ודאי דדין א' להם דגם השיתוף אינו מועיל אלא לענין שהמלוה קודם לכתחלה אבל אם הלוקח קדם אין המלוה מסלקו וגם שביארנו דגם לדעת מור"ם שהמלוה מסלק הלוקח דוקא באותה שדה עצמה שממושכנת בידו ולא אותה הסמוכה לה כמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ב ה"ה אם היה שותף אינו מועיל אלא לאותו חלק שבידו דוקא דלא אשכחן מור"ם דפליג על מרן בזה ומנין לנו לחלק ולא נוכל לפסוק כדברי מור"ם אלא במה שנתבאר בדבריו דוקא דהיינו שהחלק הממושכן בעצמו נמכר אבל לא החלק הסמוך אף על פי שהוא שותף דבזה יש לפסוק כדברי מרן כן נראה לפי עניות דעתי: תי שאלה ראובן מכר בית לשמעון ונתפרסם המכר ואחר ד' או ה' ימים עמד לערער המצרן וטען שלא ידע שיש לו זכות במצרנות עד עתה ששאל חכם א' וא"ל כן טענתו טענה או לא: תשובה נראה דאין בדבריו כלום דכל שנתפרסם המכר לבני העיר והחזיק הלוקח במקחו אבד זכותו דכל הרוצה בקנייה עכ"פ שואל לבני אדם ואם שתק ולא שאל מחל ודוקא אם שתק מכח טעות מבורר כי הא דכתב מהר"ם בס' ל"ב כגון שהיה סבור שדמי המכירה יגיעו לו שהרי ראינו שהיה מערער ואומר שהוא יטול דמי המכירה אבל כל שלא נתברר הטעות ואנחנו מסופקים אם ידע ושתק ומחל או לא חזקה שידע ומחל כיון שנתפרסם המקח כמה ימים ששתק ואפי' יהיה הדבר ספק כבר כללו לנו הפוסקים דכל שיש ספק אין מוציאין מהלוקח אלא בראיה ברורה וכמ"ש בסמ"ה אפי' יהיה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וזה פשוט ועי"ל שאלה ש"מ: תיא שאלה חצר של שותפין בבתים חלוקים א' גדולה וא' קטנה וא' מכר ביתו הקטנה לגוי והערכאות במקום שיכתבו הבית השמאלית הקטנה כתבו הבית הימנית הגדולה בשגגה וטעות ועברו ימים ובא הגוי והוציא האלעקד ורוצה להחזיק בבית וזכה בדיניהם וישראל צוח ככרוכיא אני לא מכרתי כ"א ביתי ולא הועיל אם יש לישראל שותפו שום טענה על שותפו או לא: תשובה לכאורה נראה דדמי לנתפס על חבירו שאין חבירו חייב לשלם שיאמר לו מזלך גרם ומ"מ נראה שנוטל הבית הקטן של חבירו כיון דע"י ביתו של זה נשתחררה וכמו שהוכחתי במ"א דאף בנתפס על חבירו אם נהנה זה בתפיסתו של זה משלם כפי מה שנהנה וכדקי"ל בנפלה לגינה ונהנת משלמת מה שנהנית ה"נ נשער כמה היה נוטל הגוי מבית הקטן ונוטלו הישראל שהוזק והשאר לבעל הבית המזיק והחזקה של ביתו הגדולה הוא יטלנה כנלע"ד פשוט לפום ריהטא ועדיין צריך ישוב: תיב שאלה מי שקיבל עיסקא מחברו ונתמוטט וכלה קרן העיסקא ועברו ימים ובא לתובעו בריוח וזה טוען שזה שנה משכלה קרן העיסקא ומה שמרויח לעצמו: תשובה כבר כתבו זה בתי דינין שלפנינו שכ"ע שלא עשה שורת הדין העיסקא קיימת ולקוצ"ד נר' שאם ידוע מענינו שנתמוטט זה כמה ימים יכול לישבע עכשיו שמזמן פלוני כלתה העי' ופטור מן הריוח: תיג שאלה מעשה שהיה כך היה ריאה א' שנמצאת סירכא באומה מינה ובה ובשר שתחתיה היה מקמיט ובאמצע הסירכא ההיא היתה יוצאה סירכא ונאחזה לדופן וכשהסיר הטבח ראש הסירכא מן הדופן נמצאת מכה בדופן במקום הסירכא ויש להסתפק אי אמרינן גם באופן זה שהסירכא באה מן המכה ואין לה כל כך אחיזה בגוף הריאה שאף אם תתפרק מן הריאה לא תעשה נקב או דלמא כיון שנתכסה הסירכא עד שנאחזה בב' מקומות בריאה ונקמט הבשר חיישינן שמא כשתתפרק תעשה שום נקב ויש מי שרצה להכשיר מטעמא אחרינא לפי שהסירכא דמינה ובה היו נאחזים ב' ראשיה בב' חודי הריאה וסמך על מה שכתב הרב מוהר"ם אדהאן ז"ל דלא מטריפינן בנקמט אלא אם ישאר בשר מועט אחר הסירכא דאמרינן כח הבשר ההוא מושך הסירכא ועתידה להתפרק אבל אם לא נשאר בשר למעלה דהיינו מחוד לרחב הסירכא ההיא אין לה מניע ואינה עתידה להתפרק וא"כ גם בנ"ד