משפטים ישרים קיט

ונר' לחלק דמצה וחלב אינו נהנה בבליעה וכאן נהנה בבעילה ועיקר הבעילה היא הזריעה ומערה לתוכה וזה דומה למשמשת במוך. נש"ב: שצח שאלה פנויה שאסורה לדעת הרמב"ם אם אינו מיחדה לו והיא בלאו דלא תהי' קדשה אם הקורבה עמה כקורבה דשאר עריות ולוקה גם על כל הנאה או דלמא דוקא בעריות הוא דאסור ולוקה דכתיב לא תקרבו לגלות ערוה ומלשון הרמב"ם שכתב וז"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה משמע דוקא בועל ויש לדחות דעיקר דינא נקט ואנה"נ גם על הקריבה לוקה: תשובה כבר פשוט הוא מדברי ה"ה ריש פ' כ"א מ"ה דאין בקריבה של חייבי לאוין אלא איסור ודוקא בחייבי כריתות ומיתות ב"ד הוא דלוקה על הקריבה. ויהיו מעתה דברי רבינו כפשוטן דבועל דוקא הוא דלוקה ונראה דאיסור זה הוא איסור דרבנן דוקא כדעת הרמב"ן ז"ל בכל העריות ונר' דגם בקדשה אם לא יחדה לו אסורה הקריבה עמה מדרבנן דגם היא להרמב"ם בכלל חייבי לאוין. ואך יש להסתפק בקריבה של גויה שאין אסורה מדברי תורה אלא מדברי קבלה ובפרהסיא וכמעשה שהיה עם שיש לי ספק אחר והוא במה שאמרו הבא על הכותית בלאו דד"ק וקים ליה ביכרת ה' לאיש אשר יעשנה אם הוא דוקא בפרהסיא וכמעשה שהיה דההיא דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו שהעלו בגמ' דהי' בפרהסיא וכמעשה שהיה אם גם קללה דד"ק היא בפרהסיא או לא ומדברי הרמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה נראה דאם לא היה בפרהסיא כשם שאין קנאין פוגעים בו כך אין בו כרת דד"ק שכתב וז"ל לא פגעו בו קנאין ולא הלקוהו הרי עונשו מפו' וכו' אלא שהדבר קשה כחומץ שהרי הכתוב סתם קאמר ובעל בת אל נכר וסיים הרמב"ם עון זה אעפ"י שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל וכו'. והבן מן העכו"ם אינו בנו ומדמייתי ראיה מהבן משמע דכל ביאה אסורה אפילו בצנעה וצ"ע וחיפוש כי הדבר שקול ויש לי ראיה משמשון שאז"ל ויהי טוחן שהביאו לו נשותיהן ואם יש לאו דד"ק איך שמשון שהיה צדיק יעשה כזו וצ"ע ומ"מ הקריבה אסורה מדרבנן וצ"ע גם בזה ונראה דהא תליא בהא דאם הביאה אסורה גם בצנעה גם הקריבה אסורה מדרבנן דהקריבה הרחקה וגזירה ואם הביאה מותרת או לפחות אין בה ד"ק כ"א דרבנן שגזרו עליה משום נשג"ז הקריבה מותרת. סוף דבר מבוכה גדולה יש בדבר ובפרט בדברי הרמב"ם פעם אמר שחיובו מדבריהן ופעם אמר כרת דד"ק וצ"ע: שצט שאלה גרסינן במשנה א"ר זכריה ן' הקצב המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה א"ל אין אדם מעיד על עצמו יש לשאול אם קרה מקרה שנתיחדה עמו במקום שאין שם רואים אם מותר לבא עליה כיון שהוא יודע האמת ואעפ"י שחכמים אסרוה זהו לפי שלא האמינוהו והוא שיודע שרי או נימא שעובר על דברי חכמים וכן עד שהעיד על אשה שמת בעלה שאסורה לינשא לו אם הלך למקום שאין מכירין אותם אם יכול לישא אותה כיון שהוא יודע האמת שמת בעלה: תשובה נראה להקל בכל זה כיון שיודע האמת ודינו לשמים הרי גם מן השמים יודעין עיין אה"ע סי' י"ז סמ"ב: ת שאלה כהן שנשא גרושה דקי"ל שהוא מחולל בה בעודה עמו אם מדאורייתא חלל או מדרבנן: תשובה נראה שאינו חלל אלא מדרבנן דהא קי"ל נודר ועובר יורד ומגרש הרי שאין פיסול בגופו ממש ואיך יהיה חלל אלא ודאי קנסא בעלמא קנסוהו ורש"י שכתב שמחולל בה היינו שבניו ממנה חללים ונראה דבניו מאשה אחרת כשרים דלו קנסו ולא לבניו אף שנולדו אחר שנתחלל. וחפשתי ברמב"ם ולא זכר זה כלל ומריהטא גמ' נדה דמ"ב ע"ב הב"ע בכהן שיש לו שתי נשים משמע כמ"ש: תא שאלה אשה שנתגרשה ע"י שליח ובטל הגט אם יכול לישא אותה כהן או לא: תשובה נראה דלא גרע מריח הגט דפוסל בכהונה ומדרבנן אסורה וזרעו נראה שהוא כשר וגם בריח הגט נ"ל כן שאין איסורה אלא מדרבנן וצ"ע: תב שאלה אשה שטוענה על בעלה שאין לו גבורת אנשים דקי"ל דנאמנת וכופין אותו להוציא וכן היה שגירשה בע"כ כי היה מכחישה ונשאת לאחר וילדה יש להסתפק אם הולד ממזר לגבי דידיה כיון שיודע שיש לו ג"א והגט מעושה ואסור להתחבר עם זרעה או"ד כיון שהותרה לכל אדם שאנו מאמינים אותה שאינה משקרת הותרה נמי לדידיה וכן בטוענת שאינו יורה כחץ והוא מכחישה וגירשה אם ילדה אח"כ אם הולד ממזר: תשובה נראה לכאורה דכיון שגירשה בכפיה בדין תורה הגט גט דלא ניתנה תורה למה"ש אך צ"ע בטוענת שאינו יורה כחץ אמאי לא אמרינן שנבדוק אותו באשה אחרת ואם ילדה אין כופין אותו להוציא שהרי יכול לברר וצ"ע. ושמא י"ל דכיון דאם לא תלד גם השניה נשאר הספק לא נעגן הא' אחר שיש לה חזקה דהיא קים לה ביורה כחץ ושורפין וסוקלין על החזקות ומזה נראה דאע"ג דילדה אח"כ אין הולד ממזר לגבי דידיה דס"ס הכפיה להוציא היתה בד"ת וכדין היתה והגט גט: תג שאלה שנים שותפין בשטר ופייס א' לחבירו שימחול לו השות' ומסר מודעה בלא הכרת אונס מהני או לא: תשובה נראה דזה הוי כפשרה ובעי הכרת אונס דהשות' משועבדים זה לזה והו"ל כמכר שזה מוחל וזה מוחל שכל א' משועבד לחבירו וכיון שאין הכרת אונס המודעה בטילה: תד שאלה דבק שעושים מעורות ועשו אותו הגוים מבהמות טמאות ונבלות וחממו ישראל בקדירה של היתר מותרת הקדרה או אסורה: תשובה מדברי הרמב"ם פ"ד ה' י"ח שהעורות אסורין כבשר אלא שאינו לוקה עליו ומ"מ נר' דלא עדיף עור מגידין דקי"ל אין בגידין בנ"ט והרמב"ם ז"ל שם מנהו בהדי גידין שגם הגידין אסורין ואין לוקה עליהם ופשוט הוא בגידין שאעפ"י שהן אסורין אין אוסרין דאין בהם בנ"ט. ונראה דג"כ העור אע"פ שאסור בעצמו אין בו בנ"ט דחומר הגיד יותר חשיב מהעור והגידין הרכין נמנין עליהם בפסח כדאיתא בפסחים דף כ"ד והעור אפילו של ראש של עגל הרך משמע מהתם דאין נמנין עליו בפסח דהוי כגידין שסופן להתקשות יעו"ש. לכן נראה מסברא דלא עדיף עור מגידין וכי היכי דגידין אין בהם בנ"ט כן העור אין בו בנ"ט ואע"פ שהוא אסור וצ"ע קצת: תה שאלה ראובן ושמעון נשתתפו והטיל ראובן לכיס השותפות אוקיא ושמעון מאה