משפטים ישרים קיח

אליבא דכ"ע ואפי' לדברי החכם הפוסק נ"י ניזונין הבנים מחלק ירושתם ואינם נוגעים כלל בכתובת האל' כן בנ"ד לפי התקנה לא יאכלו מחלק הנוגע לאלמנה ויאכלו מחלקם: ועוד אפי' אם היה דמיון לזה עם דינא דש"ס הנה לסברא קמייתא שהביא מר"ן אפילו בנכסים מועטים הבנים ישאלו והאלמנה ניזונית ומרגלא בפומייהו של יושבי על מדין לפסוק כסתמא דדינא: ועוד אפילו לסברא ב' הנה בהיות בת ובן אחר שיש דין מיעוט האלמנה ניזונית וכולם ישאלו ובנ"ד לפי הצעת השאלה הניח בת בין הבנים כ"ז לרווחא דלקושטא דמלתא לא דמי כלל דינא דתקנתא לדינא דש"ס ודינא הוא שכל מה שאכל הבן מנכסי אביו יתנכה מחלקו בין מה שאכל הוא בין מה שאכלו ב"ב ומן הדין הגמור אפי' הבנים הקטנים יזונו מחלקם אלא שפשט המנהג לזון הבנים הקטנים הסמוכים על שלחן אביהם וטעמא דמסתמא האלמנה מוחלת כיון שכולם ניזונים ביחד ושרויים אצלה לא בבן שהוא וב"ב שרויים במ"א וכבר החכם הפוסק נ"י אזיל ומודה שמזונות בני ביתו לא ינטלו מן האמצע ולא שייך בזה מחי' וכמו שהרחיב הדברים אלא שהוא פסק שיזון הבן מההיא דסי' צ"ג וכבר כתבנו דלדעתנו לא דמי אלא הוא ובני ביתו שוין וכי היכי דלגבי ב"ב לא שייכא מחי' כן לגבי דידיה והיה מקום להאריך ולישא וליתן בדברי החכם הפוסק נ"י אלא שאין הפנאי מסכים מצורף דבנ"ד לא נ"מ מידי בכל אותו המשא ומתן וכבר במ"א כתבנו בזה ליישב לשון מר"ן דסי' רפ"ו עם דברי הפ' וה"ה בדעת הרשב"א ז"ל דמחלפא שיטתייהו וכאן א"צ להאריך זה לענין מזונות הבן: שצד שאלה תרנגולת שנמצא גף שלה שבור והיו תמיד אוכלין הביצים שלה אם יש לחוש לכלים: תשובה כתב בש"ע סימן פ"א דאם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרין הגבינות וכו' דהו"ל ס"ס כן בנ"ד שטרפות הגף הוא ספק שמא ניקבה הריאה ספק ניקבה ספק לא ניקבה ואת"ל ניקבה שמא קודם שנטרפה ילדה מיהו אם אחר שנשבר הגף ילדה נראה שאסורים דאין כאן ס"ס אלא ספק א' שמא ניקבה בעת שבירתה שמא לא ניקבה ודו"ק [מ"מ כיון דאין טרפותה אלא מחמת ספק יכול להשהות הכלים מע"ל ולהשתמש בהם וכמ"ש הרב מהר"ש עמאר בכל טרפות שמחמת ספק וכ"ש דלס' מר"ן אם נשבר הגף לא חיישי' לנקב הריאה ואינו אוסר אלא בנטרף והרב ז"ל כתב בי"ד שאם כבר נתבשל מותר כדברי מר"ן וא"כ גם בנד"ז יש להתיר הכלים בפשיטות ע"י שהייה. מבי"ן]: דעתי בכל עוף שיש בו ספק טרפות אם פסקה התרנגולת מלדת ועשתה כדרך התרנגולת שקורין בלשון ערבי קור"ק אם חזרה וילדה הותרה ולא בעינן כ"א יום והארכתי בזה בטור י"ד יעו"ש ובטרפות דגף לא מהני דכל שעה ושעה שמא עכשיו ניקבה: שצה שאלה ראובן עשה מחי' כללית לשמעון וקודם המחילה מסר ראובן איזה שטרות נגד שמעון לזולת אם נכללין בכלל המחילה או לא: תשובה נראה דנכללין ודמי קצת להא דסי' ס' ס"י וסי' ס"ו סכ"ג בהגה עי"ש ועי' סי' מ"ג סכ"ז דמספיקא וכו'. ומ"מ צריך להיות לשון המחילה מבורר דהיינו שמחל לו כל שטר שיש לו נגדו אבל מחל לו כל תביעה שיש לו עליו בשטר נראה דאין זה בכלל דלא מחל לו אלא מה שהוא יכול לתבוע לו ושטר זה שכבר מסרו אינו יכול לתבוע. שוב מצאתי במהריק"ש סי' ס"ו סכ"ט שכ"כ מטעם שכתבנו ועוד טעמים אחרים עי"ש: שצו שאלה מי שנולד כבן סירא שאומרים שאמו באמבטי עברה אם יקרא ממזר אם היה מאשת איש ומחייבי כריתות ואם הוא בנו לכל דבר לפו"ר ולחליצה וליבום: תשובה ימים רבים נסתפקתי בזה ועכשיו ראיתי שלענין פו"ר ואם הוא בנו לכל דבר כבר נסתפק בה הרב בח"מ סי' א' ופשיטא ליה להרב ב"ש מהא דאיתא בהגהות סמ"ק שאין לאשה לשכב בסדין ששכב עליו אחר שמא תתעבר מש"ז של אחר ונמצא אפשר נושא אחותו מאביו עי"ש. וכתב הרב דמשמע שהוא בנו לכל דבר ועכשיו ראיתי מה שדחה בזה הרב בס' ברכי יוסף וכל דחיותיו בנקל דחוים ובב"י כתבתי בצד ספרו וא"צ להעתיק כאן: אכן עדיין אני מסתפק בספק ממזרות די"ל דהממזרות תליא בחיוב כרת וכל שאין שם ביאה של חיוב אינו ממזר וצ"ע. ויש לפשוט קצת מבן סירא שהיה בן ירמיהו ע"ה מבתו כמו שספרו נכנסה למרחץ ונתעברה מש"ז של אביה כי ירמיהו ע"ה הטיל באונס ש"ז במרחץ ורחוק הוא שהיה ממזר חלילה. שוב ראיתי בט"ז סי' קס"ה בטי"ד הביא מסמ"ק הטעם בפי' שכשר לגמרי והביא ראיה מבן סירא כמ"ש ממש יעו"ש: את"ל זה אינו ממזר אני מסופק בבא על אשת איש ולא הערה בה כלל רק בנשיקת אבר שאינו חייב עליה כרת רק מלקות לדעת הרמב"ם משום קריבה של גילוי עריות אם הולד הנולד ממזר או לא כיון שאין חיוב כרת: את"ל זה אינו ממזר יש להסתפק בנאנס הבעל והאשה הבעל חשב שהיא אשתו והאשה חשבה שהוא בעלה ובא עליה אם הולד ממזר כיון שיש ביאה גמורה וכ"ז צריך עיון עד יבא מורה צדק. ויש להסתפק כל הספיקות באם ש"ז של כהן אם הולד כהן את"ל שהוא כהן אם היתה מקבלת הזרע גרושה אם הולד חלל או לא וצ"ע. בכל הספיקות שנסתפקנו בממזר אם היה זה בחלל מה דינו והספק האחרון נפשט ממתני' סוף פ"ג דיבמות שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו זה לזה ומפרישין אותם ומפרש בגמרא משום חשש ממזרות הרי היכא שהם אנוסים גמורים והאשה מותרת לבעלה אפ"ה הולד מהבועל ממזר גמור וצ"ל דכל שיש ביאה של איסור כרת בעלמא אף דבאותו נדון לא היה שם חיוב אפ"ה ממזר: שצז שאלה מי שכרך סמרטוט על אמתו ובא על א"א אם חייב או פטור ואם נאסרת או לא ואם הולד ממזר או לא ושורש הספק דאמרינן לגבי אכילת מצה כרך בסיב מצה ובלעה לא יצא וראיתי להרב משנה למלך פי"ד מה' מאכלות אסורות שנסתפק בחלב שכרכו בסיב ובלעו אם נאמר כדין מצה או לא ולכאורה הדין שוה והאריך בירושלמי וסיים שהדבר צריך תלמוד. אני מסתפק את"ל שהדין שוה את"ל שהדין איננו שוה אפשר דלא מקריא ביאה אלא שלא יהיה דבר חוצץ הא לא"ה הו"ל כדרך אברים או י"ל דס"ס הרי בא עליה ובגמ' לענין בכור איבעיא לן אם כרך על הבכור סדין אם מיקרי פטר רחם כיון שלא נגע בדופני הרחם או לא ולא איפשיטא וצ"ע אם הוא דכוותיה או פשוט דלא מיקרייא ביאה או פשוט דמיקרייא ביאה וצ"ע