משפטים ישרים קיד

והביאו עוד חבילות פסקים מדורות האחרונים שלפנינו שפסקו כן. אחר כך השיאו קצת מהחכמים החולקים הדבר לענין מנהג שאומרים שנהגו כך וטעו בדבר המנהג ועיין מ"ש בשם כמה פוסקים בסוף שאלת המיאון: ויש שרצה להביא ראי' מסי' נ"ג בפוסק מעות לבנו ומת בנו יעו"ש ואין משם ראיה של כלום חדא דיש לומר דאנה"נ אם כבר כנס והיתה מלוה לא ירש דמסתמא אם כבר כנס נתן לו. ועי"ל דלגבי האב האח יורש הכל אפילו מלוה ולא נחלקו הפוסקים אלא לגבי האחין משום דהא דבכור קרייה רחמנא הוא לגבי האחים אבל לגבי האב לא שייך לקרותו בכור כי אם סתם יקום על שם אחיו המת. וזו תשובה למביאין ראיה מדברי הריב"ש סי' שס"ג ועי"ל דבפוסק מעות על דעת לכנס וכנס אחר שהסך נתחייב בו לכל מי שיכנוס אפילו לא היה האח יורש נכסי אחיו כיון שהחיוב היה בשביל הנישואין חייב ליתן למי שיכנוס ולא דמי למלוה דאח דעלמא וזה פשוט: ובמ"א כתב הרב על ענין זה וז"ל מרוב כעסי ושיחי על פסקא דהאי דינא לא נתנני רוחי להשיב על פרט זה מצורף כי בא הכתב על יד מבעלי דבר וכי מגואליו וקרוביו אלא שהאמת שהוא אהוב יותר ואולי יחשבו כי חפצנו להפוך בחובתם כי לקוצ"ד לא נעלב שום דין בדין זה ומעולם לא חשבתי שיהיה שום מעיין מהמעיינים הרשומים וידועים אצלי שיסתפק בדין זה וכמו שכן היו החכמים הרשומים הסכימו למה שהוא פשוט ונגלה בדברי מור"ם זולת כת"ר שגם הוא מהמנויים אלא שבתחלה הדבר בספק וידעתי שעל צד ה חק ולהפוך בזכות הכת א' מהכתות כתבת כן כי מעולם לא שמענו קים לי בכל ערי המערב וכמפורסם בכל האחרונים שאחר פסק הש"ע או מר"ן או מור"ם אין לומר קים לי נגדם וכמ"ש הרב בכנה"ג סי' כ"ה אות ל' יעו"ש. ובמקום אחר ראיתיך כותב שזה כמו עתות רחוקות ואנכי הקטן לא כיונתי אלא היכא שמוכח הרבה דהרב ז"ל חוץ מכבודו שגג בהבנת הפוסק שממנו העתיק דבריו ואין שום חכם שעליו יסמוך באותו הפסק מעין מה שכתב הש"ך איזה מקומות כגון ההיא דס"ח קכ"ח דמלמד יעו"ש אבל בהכרעה שהכריע כא' מן הפוסקים אין שום אדם מפרכס נגד דברי הש"ע ומור"ם ואפילו יהיה מוחזק לו' קים לי. ומזה הטעם נתבטלה קים לי בכל ערי המערב מימי עולם ומשנים קדמוניות זולת זה שבא כתוב עכשיו לחלק עלינו את השוין ועיין בס' הלבוש כי לא זכר כלל הסברא השנית רק הלכה פסוקה. והנה כת"ר תחלה היה קרוב אל האמת ונתרחק שבא לידי פסק שהחלטת הדבר לגמרי ועשית פי' בדברי מור"ם מה שלא כוון ולא עלתה על לבו וגם נגד פשט דבריו הגלוים לרואי השמש וקודם צריך להודיע שהשני סברות שהביא מור"ם הם שניהם ממהרי"ו ששם הובאו שניהם וכן נרשם בהג"ה בכל הספרים ולא מדברי הריב"ש והסברא הראשונה היא כמהרי"ו בפי' בהלוואת האח עצמו שכ"כ כשרצה לחלוק דנר' לענ"ד דבחובות מודו הרמב"ם והה"ג כיון שאחיו מת היה מוחזק בנכסים קודם שהלוה אותם עכ"ל. ממילא מוכח להדיא דלס' קמא אף בחובות דאח פליגי והיא הסברא הא' שהביא מור"ם שהכריע במיתה ואיך יפרש שום מפרש דמור"ם דבר בהלוואת האב ואף לפי הנרשם בש"ע שעם בית שמואל שהסברא הראשונה היא ריב"ש סי' ת"ע מ"מ הדבר מוכרע ממקומו דעכ"פ הסברא השניה שהביא היא סברת מהרי"ו והלוואות שזכר הם הלוואות האח כנז' במהרי"ו להדיא ואם הסברא הראשונה איירי בהלוואות האב אם כן אין כאן מחלוקת ומאי קאמר והס' הראשונה נר' עיקר. וגם מהו י"א וי"א והלא במה שדבר זה לא דבר זה ועשית למור"ם ח"ו כאלו שונאו בלא דעת ידבר ה' ימחול לכל מי שכתב דברים אלו כי בודאי צריך מחילה וסליחה וכפרה ולמה לא הבטת להב"ש ז"ל שגם הוא להדיא מבין כן בדברי מור"ם שכתב לכאורה לא פליגי דהריב"ש מיירי וכו' משמע להדיא דמבין בדברי מור"ם בפשיטות דבריו וכמ"ש והרי לך רב גדול לסמוך עליו בפירוש דברי מור"ם ואם מעט בעיניך הרי הרב הגדול רבו של מהר"י עייאש ששקול הוא כא' מגדולי הראשונים סובר כן ולא היה בעיניהם זה לחידוש כ"א כמסיח לפי תומו שאנן קי"ל כפסק הש"ע והב"י: ובמ"א ראיתי כתוב להכריח הפי' בדברי מור"ם בהלוואות האב ממה שלא הביא ראיה מדבריו מהריק"ש לחזק דבריו אלא ודאי אין דעת מור"ם כמהריק"ש ושגגה גלויה יצאה מתחת הקולמוס בס' הדורות כי מור"ם ומהריק"ש בדור אחד היו ומעולם לא ראה מהריק"ש ז"ל דברי מור"ם כנז' בהקדמת נכדו של מהריק"ש ורוב דברי מהריק"ש כתובים בהג"ה ואלו ראה הגה לא היה מטריח עצמו ומהריק"ש ראה למר"ן ז"ל כנז' עי"ש סי' ס"ז וגם הלשון מוכח ופשוט כל שמיקרי ראוי לגבי בכור כללא כייל כל שמיקרי ראוי וגבי בכור אין חילוק בין מה שהיה ביד אביו והלוהו לאחרים או שלא היה בידו בעולם כגון הלוואת אביו מיקרי ראוי גם כן אצל יבם בנכסי אחיו וכי היבם דגבי בכור אין חילוק ה"נ גבי יבם וזה פשוט מאד ואין פירוש עוד זולתו למדקדק בלשון ולועסו בשפתיו. ובאמת שהרבה דאגתי על שיסביר כת"ר סברות אלו ופי' אלו חלילה לך מהם ולא יסור עצבי עד אשמע כי הסיר כת"ר דברים אלו מנגד עיניו ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ויתקנם בכתב ידו ולהעביר הקולמוס עליהם ודי למיקם בקמייתא שיאמר קים לי. והנה זה יספיק לנו למי שינהוג כמנהג הא' שלא לחטט על פסקי הש"ע רק יסמוך על חכמתם והכרעתם וא"כ אפילו אם היה נמצא בדברי הריב"ש שני סברות אחר הכרעת הש"ע כן יש לפסוק והגם שיש לפ' בדברי הריב"ש פי' שיהיו דבריו שוין לדעת הש"ע אין לנו לזוז מדברי הש"ע. ומ"מ לאשר כת"ר רצה להכנס בזה ולחלוק על מור"ם בזרוע ורוצה להתלות באילן גדול הריב"ש ז"ל אני אפרש שאין שום סתירה בדברי הריב"ש ז"ל וקודם אודיע שמלבד מ"ש בפסק הא' שאף שנדון הריב"ש יובן בשאלה בסי' ת"ע מיירי בהלוואות האב יש ויש ללמוד מהם להלוואות האח עצמו כדעת מור"ם והארכתי בזה בדברים ברורים לקוצ"ד עוד נראה פשוט שדברי הריב"ש ברור מללו אפילו בהלוואות האח אלא שמעשה שהיה כך היה שהרי בתשובתו סתם דבריו דהיבם הוא כבכור ולא חלק כלל לומר דבהלוואות האב בנדון השאלה הוא שעליה אומר כן וכל כי האי א"א בעולם לפוסק לסתום אלא לפרש ועוד דאחר דנקטינן כס' ר"ג והרמב"ם ז"ל דבכור דקרייה רחמנא ליבם הוא לגבי נכסי האח המת שלא יטול בראוי לאח ודלא כרש"י דהוא לגבי נכסי אבי דאבא א"כ מהיכן הרגלים לפרש בדברי הריב"ש בהלוואות האב והוא סיים וז"ל וכיון דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ג"כ פשוט הוא שאין היבם נוטל פי שנים בו עכ"ל הרי דעת שפתיו ברור מללו שדומה ממש לבכור וכיון שבבכור אין חילוק בין מלוה שהיתה ביד אביו למלוה שירש כן ביבם לגבי נכסי אחיו וזה פשוט בלשונו