משפטים ישרים קי

נשמע שפייסה פיוסים שאין להם שיעור שיתן לה מאה מתקאלים אשר קנה ועכ"ז לא נתפייסה נר' דפטור משבועתו ואף אם יאמר אומר שאין לסמוך ע"ז לפוטרו מכתובתה מ"מ לגבי כפיית הגט מי הוא זה ואי זהו שיכפנו לגט ויהיה גט מעושה וירבה ממזרים בישראל חס ושלום: ודע שלתשובת הריטב"א שזכרנו למעלה שאין כופין מחמת השבועה כן הסכים מר"ן בסוף הסימן ותשובת הרב הגדול מהר"ל ן' חביב ז"ל וכן פסק בש"ע וכתבתי זה לפי שראיתי בסי' קנ"ד הביא רבינו הב"י תשובת הר"י בן הרא"ש ז"ל יראה ממנה שחולק על הריטב"א ז"ל מ"מ כל האחרונים ומר"ן בראשם הסכימו לדברי הריטב"א זהו הנלע"ד ומורי הוראה ישצ"ו יגלו דעתם בזה לאפרושי מאיסורא ושכמ"ה. הקטן שבישראל רפאל: שפד שאלה ראובן לוה מעות משמעון ובעודם בידו באו בע"ח שלו ליטול אותם ושמעון צווח שיטול את שלו והוא קודם לכל בעלי חובות: תשובה כתב ביו"ד סי' קע"ז מתעסק שמת ויש עדים שמעות אלו או מטלטלין אלו הם מזה העסק נוטלם בעל הממון בלא שבועה וכו' עי"ש. וכתב באה"ג בחו"מ ס"ס צ"ו כתב הב"ח שכתב כאן הב"י בשם בה"ת אם יש עדים שמעות שלותה האשה עדיין הם בעין או מאי דאתו מחמתייהו ודאי אין בו ספק שנפרע מהם המלוה וכן היא ס' הא' ז"ל ע"כ. ולפ"ז ה"ה לוה שאין לו לשלם לכל הב"ח אם הסחורה שלקח בהקפה היא בעין או מאי דאתי מחמתה קיים אין לאחרים חלק בה. וכן כתב הרי"ף בפרק המקבל סי' תק"ן וכתבו רבינו בסי' ק"ח ס"ד והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ כנה"ג סי' ק"ד בהגה"ט סי' א' ולזה הסכים הב"ש בא"ה סי' צ' ס"ק ל"ח והט"ז בסי' צ"ו השיג על הב"ח וכתב וז"ל לא נראה כן דודאי גבי לוה מיד שבאו המעות לרשותו אף שהם בעין מ"מ אין עליהם שם מלוה שנאמר אלו מעות של פלוני דהא מלוה להוצאה ניתנה משא"כ בהך דסה"ת דהבעל אין לו שום שעבוד על זה הממון שבא מחמתיה דמלוה אף שהוא בעין על כן אין לבעל שום זכות בו עכ"ל. וגם הש"ך בחומ"ש סי' צ"ט ס"ק ו' כתב שאפילו יביא ראיה שמעות אלו הלוה לו כיון שיוכל להוציא המעות לצורכו הרי נעשה לוה עליהם והם שלו. ודעדיפא כתב הש"ך ס"ק ז' דלגבי מלוה דעיסקא אינו רק כשאר ב"ח וגם הרב בית יהודה ח"א במנהג העסקות הביא כל זה אלא שסיים וז"ל אלא שמורי הרב היה מגמגם שלא נתבאר דין זה בראשונים מ"מ למעשה הסכים לסברת האחרונים ז"ל דס"ל דאין חילוק בין מתעסק ללוה וכן כ' מהרמ"ם זלה"ה שהעיד לו מהרש"ט שכן היה דן מהריט"ו ז"ל שאין חילוק בין עיסקא למלוה ואמר שכך היו דנים עכ"ל. מבי"ן. וע"ע לעיל שאלה רמ"א מענין זה: שפה שאלה שני שותפין בחזקת חצר אחת והלך א' מהם וקנה גוף החצר מאת הגוי בעליה וחבירו טוען שיתן מחצית הדמים ויזכה בחלקו וחבירו טוען כיון שהוא שותף וכבר קנה יזכה בכל החצר לעצמו ואין לחבירו אלא חזקת המחצית שהוא שמינית כל החצר: תשובה עמדו לפנינו לדין ה"ר שמואל ן' עבו שהחצר הנז' ממוש' בידו תובע וה"ר מסעוד ויצחק אחיו בני ה"ר דוד אדהאן נתבעים. טען הר"ש שזה כמה שנים ומורישם והם אוכלים פירות החצר ולמה זה אוכלים פירות החצר כולה ואין להם בה אלא פירות המחצית והשיבו שבכח פס"ד א' שבידם הם אוכלים ונתנו לנו הפסק להתבונן בו ואחר התבוננות שמלבד שכל הכתוב בפנים לחלק בין שקנה השותף מהגוי ובין היכא שקנה איש זר אחר המחילה הכל דברים תמוהים מאד והם נגד הגלוי והמפורסם שאין ריח חילוק בין זה לזה וכי היכי דבאיש זר זוכה בעל החזקה במקנה שקנה מאת הגוי ומסלקו תוך שנה הכי נמי בשותף שקנה מאת הגוי ששותפו בעל החזקה מסלקו וזה פשוט מעשים בכל יום בכל בתי דינין שבעולם מימות עולם ומשנים קדמוניות דאין זה ענין למצרנות כלל דהתם מדין הש"ס והכא מדין התקנה שהלוקח מאת הגוי דבר שיש לחבירו בו חזקה מאת הגוי בעל החזקה מסלקו ואף אם אמרו במצרנות בשותף שזוכה אם קנה מאת המוכר ואין לשותפו לסלקו אלא הקונה דבר שאין לשותף שום נגיעה בו אבל בנדון זה שקנה השותף חלק שותפו עצמו שיש לו בו חזקה מאת הגוי מהיכא תיסק אדעתין שיטלנו הוא לעצמו ועיני הבעלים רואות וכלות זה לא יאמר אותו אדם בעולם ואיבוד נייר ודיו להאריך בזה. וכבר לשנים שעברו כתבנו זה והסכימו כל חכמי המערב כמשו"ח ביד התובע וכ"ש בנדון זה שהעידו עדים שכבר זכה הזוכה שהוא השותף בעל חצי החזקה במחצית הגוף בחלקו בממון שנתן כמשו"ח בעדים וכהודאת ר' דוד עצמו והתימה גדולה על הטוען זה אחר שקבל דמי המקנה משותפו איך יחזור ויטעון שלקח לעצמו והסך עצמו שנתן לו להיכן הלך אין אלו אלא דברי מהתלות באופן שהדין דין אמת שזכה ן' סוסי בדינו הוא והבא מכחו הוא הממשכן יורש ה"ר דוד ן' עבו: שפו שאלה ה"ר סעדיה קאבליירו כשנשא אשתו השניה יען שהיא נושאת ונותנת והיו לה רווחים הרבה ממקום אחר והוא היה קב רשו ואין כל מאומה כמו שהכל ידוע ומפורסם התנית עמו שיסלק עצמו ממעשה ידיה ס"ג כראוי וזיכה לה מעשה ידיה בקוש"ח כראוי לעשות בו חפצה ורצונה וכן התנהגו כל הימים שכל מה שהיתה מרווחת היה ברשותה ותחת ידה לעשות בו מה שיראה בעיניה מצורכי הבית וקמצה מידה ועשתה תכשיטין ונדוניא לבתה וקודם עשותה הנדוניא נקוש"ח בשי"ת האשה ובעלה הנז' וח"ע למשודך בסך א' כמנהג והן היום נלב"ע סעדיה הנז' ועמדו בע"ח שלו לבדו שנתחייב להם מקודם נשואיו עם האשה הזאת לרדוף אחר האלמנה העניה לאמר כי יפרעו מנכסיה שסגלה בחיי בעלה והגם שבחיי בעלה לא מצאו מה לגבות כי היה עני מרוד טוענים לאמר כי עכשיו שמת הבעל יפרעו מהעזבון לפי התקנה: תשובה הנה מן הדין ודאי דבריהם מהבל ימעטו אבל שסילק עצמו בחייה מכל מעשה ידיה וידענו נאמנה שכל מה שסיגלה היא ממעשה ידיה אין לבע"ח לגבות כלום דקי"ל סי' ס"ב דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו השטרות מקניית עבדים והיא אומרת שלי הם עליה להביא ראיה בעדים שהיה לה ממון מיוחד וא"צ שיעידו על אלו השטרות שהם שלה וה"ה אם נמצאו לה מטלטלין ברשותה וכו' וסיים בהגה ואפי' א"ל וכו' עכ"ל. הנה מבואר שהאשה הנושאת וכו' דיה להביא עדים שהיה לה ממון מיוחד וא"צ להביא ראיה על השטרות אלו או המטלטלין עצמם שהם שלה ונ"ד ידענו נאמנה שהיה לה מיוחד וא"כ היא נאמנת על כל הנמצא תחת ידה שהיא שלה אף שאינה מביאה ראיה על הממון עצמו ואין צריך שיהיה לה מגו אלא כשהם תחת רשותה נאמנת כשיש עדים שהיה לה ממון