משפטים ישרים קט

שכעת לא נתברר לנו שום דבר רע והן אמת שעל לא טובה השמועה הוכחנו אותו ונתן התנצלות לכל דבר ועכ"ז הוכחנוהו שלא יחזיק במחלוקת ויהיה נוח לבריות נעלב ולא עולב שכן דרך הת"ח וקבל עליו עם היות שלפי דבריו אין בו מכל האשמות שהטילו עליו ושאויבים הוא דאפיקו ליה לקלא גם ישב לפני א' מבודקי עירנו ונמצא בקי בשחיטות ובדיקות עם שכל המצויין אצל שחיטה מומחין הם ק"ו לממונה לשוחט ובודק זה כמה בקבלת חכמים ולכן ידינו תכון עמו להיותו שוחט ובודק בעירו וכל המערער עליו דבריו מהבל ימעטו ולראיה בידו חתמתי פה בשון שנת כי היא קנא"ת איש: שפא שאלה זה כתב הרב זלה"ה לק"ק ארבא"ט יע"א שהיו גובין מס וזלזלו הרבה בת"ח ושלחו משם על הרעה הגדולה הזאת להוכיח לבני קהלם ע"ז וזהו מה שכתב להם: תשובה אין לנו פה לדבר ולא מצח להרים ראש כי גבר החטא וגבר החרון על עם ה' ויותר על לומדי תורתו ושוקדי דלתותיו ולא היה ביום אף ה' שריד ופליט ואזלת יד לומדי התורה ויהיו למרמס כטיט חוצות וכמעט נטיו רגלי ההמון וחלושי האמונה לאמר איה איפה אלהי המשפט ומה בצע כי שמרו משמרתו זו תורה וזו שכרה ולא ידעו ולא יבינו תשובות רבותינו ז"ל ומ"א האש והגדיש לא עלה על רוחם וכיוצא מדברי רז"ל וכמאמר דהע"ה לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי אמטו להכי היתה יפה השתיקה בנדו"ז ולקיים בעצמינו מאמר הכתוב לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא אכן שמועות יבהלונו כי רעה גדולה נעשתה בעיר ארבא"ט יע"א אשר לפנים היתה כגן עדן וכל בניה לימודי ה' חכמים ומשכילים אוהבי תורה ולומדיה ומבזבזים ממון רב ללמד בניהם בבי רב כאשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו ועכשו לפי הנשמע כאשר הגיע אליהם הרעה הפכו פניהם כלפי הר עבל ופתחו בקלון התלמידי חכמים לצער אותם צערא דגופא וצערא דממונא ואף גם להונותם בדברים ולבזותם לעין כל ולא שתו לנגד עינם כמה וכמה מדברי רז"ל המזהירים בכבוד ת"ח ובעונש ביזויים רח"ל ולפחות דברי הש"ע עון גדול לבזות תלמיד חכם ולשנאתו וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל. מי ומי אשר ישמע דברים אלו ולא תסמר שערת בשרו חיל יאחזמו כיולדה ואם באנו לזכור דברי רז"ל על המצער תלמידי חכמים ומבזה אותם לא יכילו גוילים ובודאי לא פשתה המספחת הזו בשאט בנפש ח"ו רק מפתויי היצר ומסברות בדוים לחלק בין ת"ח לת"ח כי כל אחד מההמון מורה היתר זה אינו ת"ח רק מתעטף בטלית ת"ח וכיוצא מדברים אלו רח"ל מדעות אלו שכן דרכו של יצה"ר פתח בכד וסיים בחבית ולו יהי כדבריהם הנה בנזקי הגוף הנגוף אדם בורח מכל חשש נזק ואף בדרך רחוקה ספק ספיקא בכריתות הנפש ואבדה מהעוה"ב שראוי לחוש לספק ספק ת"ח כל שלא נודע ונתפרסם ענינו שמזלזל במצות ואין בו יראת שמים אמטו להכי אחינו בית ישראל שמעו ותחי נפשכם החזיקו במנהגכם אל תרפו ממנו ובקשו מחילה: שפב שאלה אשה שהכניסה קרקע לבעלה בשומא ולא נזכר הקרקע בכתובה אם הוא חייב באחריותו או לא: תשובה מה שכותבין בכתובה ודא נדוניא דהנעלת ליה בין בגדים ותכשיטין ושמוש ערש אף הכניסה לו קרקע קבל אחריותו דהא כשמגרש אינו לה כי אם סכי כתובתה ושם לה גם הקרקע אלמא שהוא בכלל הנדוניא ובודאי מה שלא נזכר בפי' משום דעל הרוב אין האשה מכנסת קרקע ומ"מ הוא בכלל וזה פשוט: שפג שאלה זה האיש שקרה לו מקרה בלתי טהור והוא נשוי אשה ובנים ונפתה לבו על אשה ודבר עם אביה ונתנה לו לאשה ושידכה בקנס גדול מסך א' והתפיסה חפצים יקרים וכשמוע אשתו תבעתו לד"ת שעבר על שבועתו ועליו לקיים הכתוב בשטר כתובתה ואם ישא שיפרע וכו' ויפטור בגט כשר ופייסה ונשתטח לפניה למחול לו ועליו ליתן לה מתנות רבות כמעט חצי ממונו לעשות לה תכשיטין וכיוצא ולא רצתה ולהיות כי נפל ברשת הקנס הגדול שעשה עם משודכתו ומנגד כתובת אשתו וכ"ש גירושיה רצה לעבור על דעת קונו רח"ל ובראותה אשתו כי כן נתנה לו רשות לישא המשודכת הנזכרת כמשו"ח בידו ונתננו לו רשות לקדש וקדש המשודכת הנז' בקידושין כראוי ואחר נתעוררה אשתו ונתקנאה בירך חברתה וחזרה בה והמציאה גילוי דעת על נתינת רשות שנתנה לו וחזרה לטענתה הא' לאמר דינא קא בעינא שיפרע כתובה ויגרש או יגרש הב': והנה יראה כי טענתה על הכתובה אף אם אין להשיב מ"מ לענין הגט שנכפה אותו על הגט כדין שאמרו חכמים על אלו כופין נר' דאין יכולת בידינו על זה שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים אבל בגט זה שאינו מוכרח לגרש אלא מצד השבועה אין כופין אותו רק אומרים חייב אתה ליתן גט ואין כופין אותו וז"ל הריטב"א הביאו ב"י בהלכות חליצה סי' קס"ה וז"ל כ' הריטב"א על יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע אם כופין אותו לחלוץ: תשובה דא ודאי כי אף על פי שעל השבועה אתה בא לכופו שמחמת אותה כפייה הוא חולץ החליצה מעושית היא ממילא ולדידי הכי ס"ל דאין כופין אלא באותם שכופין להוציא בגט וכדמשמע בפ' מ"ח שהשוו גט וחליצה בענין זה עכ"ל. הנה מבואר שאין כופין על הנשבע ובנד"ז אינו מחויב להוציא אלא מחמת שכתוב בכתובתה ונשבע ר"פ שלא ישא וכו' ואם ישא וכו' ויפטור אותה בגט כשר ואין כופין מחמת השבועה: ועוד נראה מטעם הריב"ש ז"ל סי' צ"ט הביאו הב"י ז"ל סי' רכ"ח יש לפוטרו מן הכתובה ומן הגט והוא שכתב הריב"ש ז"ל על נדון כיוצא בזה שראובן נשבע שלא ישא אשה אחרת אלא לרצונה כתב וז"ל ומה שנסתפק לך מאחר שלא נתקיים התנאי דהא פייסה ולא איפייסא ונשא אשה שלא ברצונה מה דינו אם יש לכוף אותו לגרש את רבקה וליתן לה כתובתה וא"כ כל שפייס אותה בדברים ובענינים שאשה כמותה היתה מתרצית בכן כגון שיוסיף לה על כתובתה ויעשה לה ויתורים אחרים ושלא יכניס צרתה לביתה וכ"ז וכיוצא בדברים אלו בזה י"ל שהוא אנוס דומיא וכו' עכ"ל. והביא דברים אלו מהר"ם אלשיך סי' פ"ו להביא ראי' על אשה שנסמית משתי עיניה וסיים הרב וז"ל הרי בפי' דאפילו היכא דקביל עליה שלא ישא אשה אחרת עליה אע"ג דלא אירע ריעותא באשתו לומר דאדעתא דהכי לא אישתבע אלא שלא רצתה להתפייס ברצי כסף להתיר לו שבועתו דאדעתא דהכי דלא תתפייס ותתיר לו את שבועתו לא נשבע עכ"ל וסיים להסיר מלב מה שירצה לכאורה מדברי הריב"ש מ"ש שהיתה קלה להתפתות ע"ש ועיין בהריב"ש עצמו סי' ר"ן נראה כדברי מהר"ם אלשיך ע"ש. וכן כתב הרדב"ז סי' א' ע"ש. מכלל הדברים