משפטים ישרים קח

זמן כ"א יום היא מתעברת והזרע הנקלט המשל ביום א' בניסן נולד ביום כ"ב בו והנקלט ביום ב' נולד לכ"ג וכן עזה"ד אלא שקשה דחזינן דכל זמן הפסק לידתה אינה מקבלת זכר כלל ואיך תתעבר ואם נאמר דכל אותו הזמן אינה קולטת כלל שהיא מעוברת קשה תרתי דהחוש יכחיש דכל השוחטה בזמן הפסק לידתה שהוא זמן הקורק בערבי אין נמצא בה כלל שום רושם לביצים. ועוד דא"כ נמצא שהביצה הנולדה באחרונה בזמן לידתה יש לה יותר ויותר מכ"א יום וכמעט מ' יום ויש להסתפק אם מהזרע הא' של תרנגול נעשו כמה ביצים או"א לכל ביצה באופן הן לא ידענו מעשה ה' כי עמוק הוא גם העיבור הזה לא נודע לנו מה הוא (א"ה ע"ל בהמשך הספר שכתב הרמ"ז ז"ל להתיר על ידי לקורק וא"צ כ"א יום): שעד שאלה בועה וסרכא ולא עלה בשר על הבועה דהיינו שלא עבר הרוח על הבועה אך בחכמה נקלף קרום הריאה מעל הבועה: תשובה נרא' דלא מהני מידי דבעינן בשר ולפחות רוח ולולי המנהג היה נראה דאף שעבר הרוח על הבועה כל שאין ממש בשר על הבועה טריפה שכן הוא לשון המנהגים ובמנהג שאלוניקי שהביא הפר"ח ז"ל בסי' ל"ט שמעלין בשר על הבועה משמע דוקא בשר ולא קרום וכן נראה ג"כ ממ"ש במנהגים דבנסתפק לנו קורעין הקרום שעל וכו' אם יבצבץ והדבר ניכר בחוש הראות שאם לא יהיה כ"א הקרום לבד רחוק מאד שיבצבץ ועל הרוב אם היינו נוהגים כפסק המנהגים היו כמה טרפות ואנו נוהגים לראות בחוש אם עבר הרוח לבד ומ"מ כבר נהגו שכשרואים בחוש שעבר הרוח על הבועה מתירין ומ"מ באם היה הקרום אדוק ולא עבר בו הרוח נראה ברור להטריף וכן מעשים בכל יום להטריף: שעה שאלה איזהו גגו של זפק: תשובה כתב בש"ע סי' ל"ג איזהו גגו זה שימתח עם הושט ופירש"י בגמ' וז"ל נמתח נמשך דהיינו מן המיצר ולמעלה כדאמרי' וכו' אלמא מקום מיצר קרי משיכה ובלשון אחר פירש"י כל שנמתח עמו ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הושט להיות מיצר והולך עכ"ל. מפי' ז"ל נראה שכמעט חצי הזפק נקרא גגו דהיינו כל שהוא מיצר לצד הושט נקרא גגו כזה והוי כעושה סוכתו כמין צריף שכל המשופע לצד מעלה נקרא גג: שעו שאלה שנים שותפים בשדה ובבוא התבואה מכר אחד חלקו לזולת ובא השותף השני לסלקו מדין מצרנות: תשובה נראה דאין בדבריו כלום דקי"ל מטלטלין אין בהם דין מצרנות קע"ה סנ"ב ואף שכתב מהרי"ק והביאו בהגה דאם נראה לב"ד וכו' כבר חלק עליו מרן בב"י והעלה בראיות נכוחות דלעולם אין במטלטלין אפילו שותפין דין מצרנות כלל והכי נקטינן ואין לומר דמחובר לקרקע הוא כקרקע דהתם היינו בבתים שהם מחוברים שם לעולם אבל בנד"ז שהם מחוברים לקרקע עד זמן מה אין בהם מצרנות כלל כמ"ש בסנ"א בהיה הקרקע לאחד והבתים לא' דאם יוכל לומר עקור אילנך אין בו מצרנות והכא נמי כיון שהקרקע אינו שלהם אלא שכור בידם לזמן ואין להם אלא התבואה דוקא הוי כמטלטלין לגמרי ואין בהם מצרנות כלל ומינה דאם היה השדה שלהם לגמרי ומכר א' חלקו בתבואה יכול השותף בקרקע לסלק הלוקח מהתבואה כי ההוא דסנ"א דבעל הקרקע מסלק לבעל האילנות אף שהם לזמן יעו"ש: שעז שאלה המוכר תבואת שדהו לחברו ובבוא התבואה נראית בה אונאה הרבה אם יוכל לחזור: תשובה אם לא היה המכר בש"ח אין כאן מכר כלל וכיון שאין המכר מתקיים אלא מצד הש"ח צ"ע אם יוכל לחזור בו או לא י"ל דאדעתא דהכי לא נשבע ויכול לחזור דהו"ל כנדרי טעות אלא נר' דאין זה טעות דזה מיקרי נולד (יש לחלק דנולד הוי דבר שאינו מצוי אבל אונאה מצויה הרבה ועוד דהשבועה אינה אלא לקיים המקח שיהיה דינו כשאר מקח ואם יהיה בו אונאה חוזר וצ"ע. מבי"ן) וקיימא לן דאין פותחין בנולד וכיון שנשבע לתועלת חבירו אין לו התרה אך לולי זה נדון כקרקע שהיא מחוברת ובקרקע אין דין אונאה כמו שהאריך הש"ך בסי' ס"ה דאפי' ענבים העומדים ליבצר הם כקרקע לענין אונאה ואף אנן דלא קי"ל הכי ס"ס אם היו צריכין לקרקע אין בהם אונאה ונראה שגם במכר זה כיון שאין בו אונאה מצד שהוא כקרקע גם שאין קיום למכר זה אלא מצד השבועה אין בו אונאה: שעח שאלה ב' שותפין בבית א' ועשו חלוקת זמנים וכשגמר הראשון והתחיל לב' נפל הבית או נשרף אם חוזר על הראשון או לא: תשובה נראה שחלוקת הזמנים כחלוקת בתים ונסתפחה שדהו ומזלו גרם ואינו חוזר על הא' וכן הסכים מר אחי נר"ו (ונ"ל דאם נפל ע"י שהיה רעוע הו"ל חלוקה בטעות. מבי"ן]: שעט שאלה בת קטנה יש לה י"ב שנה ונראה בהעדאת עדים ששידכה אביה לאחד ובתוך זמן שהתחילו להכין הנישואין דהיינו שכבר התחילו הנישואין נכנס החתן וקדשה בפני שני עדים דהיינו שנתן לה הקידושין ולא רצתה לקבל בידה וזרקם לתוך חיקה והיא שתקה ויש תקנה שהמקדש שלא בפני חכם העיר או בהסכמתו שיצטרך עכ"פ ליתן גט ואם ירצה יחזור ויקדשה ע"כ נמ"כ: תשובה כיוצא בזה אירע במרדכי זריהן בר משה שקידש אשה בפני שני עדים ואחר זמן מה דהיינו אחר שכנס ועברו ג"י החופה נודע הדבר לב"ד והצריכוהו לגרש כתקנת קדמונינו ז"ל וכן היה שגירשה בגט ואני הייתי א' מעדי הגט ותיכף משקבלה הגט הלכנו לביתו וחזר וקידשה בפנינו וברכנו ברכת נשואין וברכת אירוסין ועשה סעודה קטנה כדרך שעושין בבית חתנים. ולראיה שכל זה בפני ח"פ יעקב בירדוגו: שפ שאלה זה כתב הרב על תלמיד חכם שהיה לו מריבה עם איזה בני אדם הוציאו עליו דבות ואמרו משמנו שסלקנוהו מאומנותו שהיה שוחט ובודק: תשובה עמד לפנינו פ' ואמר לנו כי במקומו מחמת מריבה שהיתה לו עם איזה בני אדם הוציאו עליו דבות ושמועות יבהלוהו ולא עוד אלא שאמרו לשומעים משמנו כי גם אנחנו כתבנו עליו שטנה ושסלקנוהו מאומנותו שהיה מחזיק בה זה כמה והוא שוחט ובודק ואמרו משמנו מה שלא היה ולא נברא זולת מה ששמענו עתה. ולכן להסיר מעליו עקשות פה ולזות שפתים דרוש דרש מאתנו כתב לראיה על דבר אמת והוזקקנו לשאלתו לטהרו מגיעול הדבות האלה