משפטים ישרים קז

בד"א בפשוטים אבל בבכור אינו יכול להעביר מחלק בכורתו כלום להוריש לשום אדם ואפילו לאחד מן האחים עכ"ל. נראה מדבריו שר"ל שאמר לשון המועיל בשאר אחים כמו שאמר כמ"ש איש פ' בכור לא יטול פי שנים ושאר אחיו יירשו כל נכסי או שאמר לא' מן האחים איש פלוני פשוט יירש כל נכסי ולא יירש הבכור דבה"ג מהני לגבי הפשוטים ולגבי הבכור לא מהני וכן נר' גם כן מלשון הרמב"ן שכתבנו שכתב וז"ל אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כו"כ בנכסי ובנו של בני הבכור יטול כו"כ בנכסי דבריו קיימים כדרך שהם קיימים במקום שאין שם בכור עכ"ל. הנה לשיטתו ז"ל עצמה דלאו דלא יוכל לבכר אינו נוהג בבני הבכור כתב דמ"מ צריך שיאמר יירשו בני כו"כ בנכסי דהיינו לשון חיוב לגבי שאר יורשים ומוכרח לתקן גם לשון הרמב"ן ז"ל עזה"ד עצמו דהיינו שאמר לא יטול פי שנים ושאר אחיו יירשו כל נכסי דמהני בפשוטים לחוד לגבי הבכור לא מהני וכן נר' עוד מהא דס"ו יעו"ש. כל החלוקות שזכר הרמב"ם ז"ל כולם איירי שאמר ל' חיוב אחריהם. מכלל הדברים נר' שהצואה הנז' אינה מועלת כפי הדין ויטלו בני הבכור חלקם פי שנים: שעא שאלה חתיכת בשר שלא נתנקרה ובשלוה כן ולא נודע כמה חלב היה בה: תשובה אם היה הבשר שמן וברור הדבר שהיה שומן יותר מן החלב נראה להתיר דקי"ל מין במינו בטל ברוב ובנשפך וא"א לשערו שרי כדאיתא בש"ע סי' צ"ח ס"ב. וה"ה בנ"ד כיון שודאי יש רוב שומן מן החלב ולא נשאר אלא ספק דרבנן אם היה ששים שרי כדין נשפך. וכיוצא בזה הביא הפר"ח משם ס' אמונת שמואל בגוי שנתן דם בקדירה ולא נודע כמה יעו"ש ואע"ג שכ' הב"י משם האגור דחלב ושומן שני מינים הם כבר השיגו הפר"ח והביא כמה סברות דחלב ושומן מין אחד הם דטעם א' להם. ולסברת ראב"ן גם חלב ובשר מיקרי מין במינו וכן העלה הפר"ח ע"ע בס' ראב"ן וכן דעת הרשב"א להדיא ואע"ג דיש כאן בקדירה שאינו מינו כתב הרשב"א והובא בס' הנזכר ס"ג דאמרינן סליק שאינו מינו ומינו רבה עליו ואע"ג שיש קצת מן האחרונים חלקו על זה כנזכר בפר"ח אחר פסק הש"ע אנו הולכים ובמ"א סלקתי מה שהקשו עליו ואין כאן מקום להאריך: שעב שאלה כחל של קטנה שלא הניקה כלל נתבשל עם שאר בשר: תשובה נראה להתיר דהגם שכתב בש"ע סי' צ' וכחל שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו ואם עבר ובישלו מותר ואם בישלו עם בשר אחר וכו' בס' ע"כ. נראה דלא כתב כן אלא ברישא להתיר כחל שלא קרעו אם בשלו בפני עצמו וקמ"ל דלא תימא דלא שרי אלא בקטנה שלא הניקה קמ"ל דאפי' הניקה אם בשלו בפני עצמו שרי וכן כתבו התוספות בגמ' ד"ה דאתנייה לרב כחל וכו' וז"ל ואנן דאכלינן כחלי אפילו של מניקה בקריעה וכו' יעו"ש. ובזה הוא דכתב הרמב"ן בין של קטנה וכן גם כן לגבי איסור לכתחלה והרבותא היא במניקה אבל לאסור בשר שנתבשל עמו פשיטא דלא אסור אלא במניקה אבל קטנה שלא הניקה אין סברא כלל דהיאך נאסור דבר שאינו נותן טעם כלל ולא שייך הכא לו' דלא פלוג אחר שאנו מתירין בקריעה ואיך אפשר בעולם שיאמרו חכמים מלתא דהוי כחיובא לאסור בכחל של קטנה שלא קרעו ואם קרעו שרי ומה יתן ומה יוסיף קריעה זו וכי חוקה היא לקרוע ואחר שכל עיקר האיסור משום טעם החלב כיון שאין בו לחלוחית חלב שרי: ועוד דאפילו בחלב גמור איתא לקמן סי' צ"ח דשרינן ע"י טעימה ואם טעמו ואין בו טעם חלב שרי אף אם אין שם ס' ואחר שכן בחלב גמור מכ"ש בחלב שחוטה שהוא דרבנן דסגי בטעימה ואחר שהדין נותן בטעימה כחל של קטנה שלא הניקה פשיטא דפשיטא שאין בו טעם חלב ואף לסברת הגה דלקמן דהאידנא לא סמכינן אטעימה זהו בדבר שאפשר שלא הרגיש בטעמו אבל בכחל קטנה אין שום ריח טעם: גם להדיא מוכח בגמרא דבמניקה הוא דאסור בתערובת ולא שייך הכא לא פלוג כיון דכל עיקר טעם האיסור משום הטעם היכא דליכא טעמא שרי וז"ל הגמרא דף ק"ט איכא תנא דאתנייה לרב כחל פי' התוס' לאסור לגמרי א"ל ר' יצחק אבדימי א"ל אני כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא שנה לו סתם וכו' הרי להדיא דיש חילוק בין מניקה לשל קטנה: ואע"ג דאנן קי"ל כלישנא קמא דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה כמ"ש התוס' מ"מ נקוט מהא דלא שייך בזה לומר לא פלוג דבהא לא פליגי אלא דבלישנא קמא דלעולם שרי אפילו במניקה ע"י קריעה לבשלו לבדו וכ"ש לצלותו ורב בקעה מצא וגדר בה גדר ולישנא בתרא במניקה אסור ובשאינה מניקה מותר ע"י קריעה ומדברי הגמ' ורש"י והתוספות היינו יכולים לומר דלעולם אין איסור כלל בכחל של קטנה בשום איסור ואף שכתבו התוס' אין חילוק בין מניקה וכו' היינו שאינה מניקה אלא שכבר הניקה ופסקה מלהניק ויש מעט חלב כנוס דאל"ה היכי מצי לאוקמי מתניתין בשאינה מניקה והמשנה אומרת הכחל וכו' ומוציא חלבו ומ"מ כיון שהרמב"ם וש"ע כתבו אפי' קטנה שלא הניקה ודאי לכתחלה דינם שוה שאפילו כחל של קטנה שלא קרעו אסור משום דמיחלף אבל בדיעבד עם בשר שדינו הוא בנותן טעם כחל קטנה שרי בדיעבד אפי' לא קרעו וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות דכחל שבשלו עם בשר בנותן טעם יעו"ש. וכן נראה עוד ממאי דבעי ש"ס כחל במאי דנפק מיניה משערינן או בדידיה משערינן ואם איתא דגם קטנה צריך ששים איך שייך לומר במאי דנפק מיניה אלא ודאי הדבר ברור דאין שום איסור בכחל קטנה שלא הניקה מעולם ואין לאסור משום דמיחלף דעל כל פנים כשיארע שום מקרה האוסר צריכין לבוא למורה והמורה חוקר ודורש היאך היה הענין ולא שייך חילוף ודוקא לכתחלה שייך לאסור שהדבר מסור ביד הכל וכי היכי דלא חיישינן למורה להתיר בפחות מס' כן לא נחוש לזה וכאותה שאמרו בריש מס' ביצה ביצה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה. כללא דמלתא שאם יתברר שהיא קטנה שלא הניקה כלל ולא הגיעה לפרק הלידה כלל שרי בלי שום פקפוק. אח"כ מצאתי תשובת רש"י במרדכי שאסר וחוזרני בי. שוב ראיתי שגם בשו"ת הרמב"ם אסר ונותן טעם דגם הקטנה יש לה חלב: שעג שאלה תרנגולת שנולד בה ספק טרפות וילדה אם מותרת: תשובה עיין בש"ע סי' נ"ז דאם שהתה כ"א יום וילדה מותרת דזמן עיבור העוף כ"א יום עי"ש (נראה לי מעיבור א' של תרנגול יולדת עד כ"א יום ותו לא וזו ששהתה כ"א יום איפסק לה עיבור א' וזה עיבור ב' ולעולם ביאה א' של תרנגול פועלת בה לילד עד כ"א יום ותו לא. מרבי"ץ). והדבר צל"ע כיצד הוא מציאות דבר זה דחזינן שהתרנגולת יולדת יום אחר יום ואיך יהיה עיבורה כ"א יום וצ"ל דכל