משפטים ישרים קד

מהיות טוב וכו' אין להחמיר אלא לכתחלה וגם בההיא דסט"ו יסבור מור"ם כן אלא משום דהתם איירי בשכבר נשבע אין מקום לכתוב ויש לבטלה דמה דהוה הוה. ומה שחזרת מתי' זה מכח דברי מהרי"ט ז"ל דהיינו מכח שכתב שלא מצינו שיהיה אדם מותר לעבור על שבועתו אלמא אפי' בדיעבד אסור למכור אם לא ביטל וכו' ולפמ"ש אין כאן סתירה כלל דדוקא בנד"ז קא' מור"ם דבדיעבד מותר לעבור כיון דאנסוהו לישבע דמן הדין א"צ לבטל כלל אבל בההיא דנודרין להרגין דמן הדין צריך לבטל התם אפי' בדיעבד אסור וזה מוכרח גם לכת"ר לאו דאלת"ה תקשי להרשב"ץ שכתב בהדיא דלכתחלה דוקא וההיא דנודרין להרגין גמ' ערוכה היא דאם לא ביטל אסור שכן משמע סתמא דגמ' וכמ"ש מהרי"ט ומוכרח לתרץ דלא ראי זה כראי זה וכמ"ש: והתימה שיש לי בדברי כת"ר שכתבת וז"ל אבל בההיא דמלך או שלטון עדיין לא אנסוהו אלא שנשבע כדי להנצל מן האונס עכ"ל. והדברים תמוהים דמהרי"ט שחילק בין נדון דידיה לההיא דנודרין להרגין נשבע כדי להציל עצמו מן האונס אבל בההיא דשלטון האונס היה על השבועה עצמה כמ"ש בהדיא שצוו לישבע להגיד דהיינו שגוזרין על יחיד או רבים לישבע אם יודעין בפ' שבא על הכותית וכמ"ש הט"ז פשוט שאם לא ישמע לגזרת השלטון שיש עליו מיתה או אונס מש"כ בההיא דאנסין דאינו אונסו כלל לישבע אלא שרוצה לחטוף וכדי להציל ממונו נשבע שהם של תרומה אבל בההיא דשלטון גזרתו היא עצמה אונס ומ"ל אנסו אותו בפועל או שהאונס עומד מנגד אין ביניהם ריח חלוק ולא נחית כלל לחלק בין נדון דשלטון לנדון דסט"ו שכולם א' וא"צ ביטול בלב ואפי' למה שרצה כת"ר לחלק בין שהאונס גלוי בין שהוא חושש ממנו מ"מ נד"ז בפי' ובגלוי היו אומרים לו כמ"ש בקב"ע שבידו: שסה שאלה הרוצה לישא אשה על אשתו אם יש היתר לישא שלא ברצונה: תשובה גרסינן במסכת גטין פרק כל הגט ההוא דאמר ליהו אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא פירש"י ז"ל וכיון שלא עשה כן לא פייס ואע"פ שאין לו לא אמרינן אנוס דאין אונס לגטין והוי גטא איכא דאמרי אמר רב יוסף מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא איפייסא פירש"י ז"ל דיש אונס לגטין וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סי' צ"ט בא' שנשבע שלא ישא אשה אחרת על אשתו אלא עפו"ר וקבל עליו חרם ונדוי וז"ל ומה שנסתפק לך מאחר שלא נתקיים התנאי דהא פייסה ולא איפייסא ונשא אשה שלא ברצונה מה דינו אם יש לכוף אותו לגרש את רבקה ולתת לה כתובתה ואם יש לו עונש על עוברו על הקנין וכח חרם ונדוי בזה יש לעיין כי לפי התנאי שהתנה שלא ישא אשה אחרת על אשתו אלא עפו"ר כבר נראה שהיתה כונתו לרצותה ולפייסה שתתן לו רשות לישא אשה אחרת עליה וא"כ כל שפייס אותה בדברים ובענינים שהאשה כמותה היתה מתרצית בכך כגון שיוסף לה על כתובתה ויעשה לה ויתורים אחרים ושלא יכניס צרתה לביתה ושלא יגרע שארה כסותה ועונתה לפי כבודה ויותר וכיוצא ועדיין לא נתפייסה בזה י"ל שהוא אנוס דומיא דאמרינן בגמ' פ' וכו' הלשון שהעתקנו למעלה וסיים הריב"ש ז"ל וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מינה דמאן דמקבל עליה לפיוסי לפ' ואז לא מחייבנא לך מהשתא ק' מנה או נתננה לך מעכשיו ואזל פייסיה ולא איפייס פטור דאונסא הוא וכו' ע"כ וסיים כ"ש בנד"ז שאם פייסה במה שדרך אשה שכמותה להתפייס ולא נתפייסה שפטור דאונס הוא עכ"ל הריב"ש ז"ל סי' צ"ט. וכ"כ הר"ן ז"ל בהלכות וז"ל ומדאיצטריך לטעמא דאין אונס שמעינן דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנא לפ' ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דאונס הוא עכ"ל. ולכאורה יש לי לדקדק על דימוי הריב"ש ז"ל דהנה כתבו התוס' ז"ל שם וז"ל מי יהב לה תרקבא דדינרי וא"ת כי יהיב לה תרקבא וכו' אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא ואומר ר"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו עכ"ל. משמע מדבריהם ז"ל דאם תלה הדבר שתתפייס כגון שאמר אם לא נתפייסה עד תלתין יומין וכו' אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה הוי גיטא דאין כאן טענת אונס כלל שכך קבל על עצמו ומינה דבממון נמי אם אמר אי לא פייסנא לפ' עד דמפייס שדי נתונה לך ופייסיה ולא איפייס המתנה קיימת אלא בלשון זה שאמר אי לא מפייסנא ותלה בו בזה אמרינן בגט אף על פי שלא יכול לפייס מחמת אונס שאין לו תרקבא דדינרי הוי גיטא דאין טענת אונס בגטין והו"ל כי ההוא דאמר אי לא אתינא ופסקיה מברא שהדבר שרצה לעשות נאנס ולא עשאו ואם הביא תרקבא דדינרי הרי קיים תנאו ולא הוי גיטא דהו"ל כאלו אמר אי לא אתינא ואתא ואם כן מאי מדמי הריב"ש ז"ל להיכא דנשבע שלא ישא אשה אחרת אלא עפו"ר שתלה הדבר בה שתתרצה וכיון דלא נתרצית אף על גב דפייסה בכל פיוסים שבעולם אין כאן טענת אונס דהו"ל ככל התנאים שבעולם וכאומר הרי זה גיטך אם לא ירדו גשמים היום ובקש רחמים שירדו ולא ירדו נאמר שזה אונס אתמהה. וצריך לומר שהריב"ש ז"ל סובר שגם משמעות על פיה ורצונה רצונו לומר שאפייס אותה בכל מידי דתתפייס ואם כן כשפייסה הרי קיים תנאו ואם תאמר שהיה לו לתת לה תרקבא דדינרי אנוס הוא: ועוד יש לומר שהריב"ש ז"ל סובר דלא כתוס' אלא שגם אם תלה בה אם יהיב לה תרקבא דדינרי ואפילו הכי לא נתפייסה הו"ל אונס ואף על גב דאין כאן אונס דכך קיבל עליו מכל מקום הרי זה דומה לאונס דטעמא מאי אמרינן באונס לא הוי גיטא דאמרינן לא אסיק אדעתיה שיארע כך כגון אם אמר אי לא אתינא ואכלו ארי דלא הוי' גט דאמרינן דלא אסיק אדעתיה שיהיה זה בעולם שיצטרך להתנות והכי נמי נאמר שגם בנדון זה אף שתלה בה שתתפייס מאחר שהוא בהשתדלותו וקרוב הדבר אצלו שתתפייס כמו שמתפייסים כל העולם אם כן אם לא נתפייסה הוה ליה כנאנס הוא ולא יכול לפייס דלא אסיק אדעתיה שלא תתפייס בדבר גדול כזה: באופן שלפי דברי הריב"ש ז"ל משמעות אי לא מפייסנא הוי גיטא שתתפייס היא ואפילו הכי אם לא נתפייסה לא הוי גיטא אם יהיב לה תרקבא דדינרי שהרי זה כאונס דלא שכיח ולא מטעם שכתבו התוספות ז"ל שקיים תנאו דלסברת הריב"ש ז"ל לא קיים תנאו ואפילו הכי הוה ליה כאונס דלא שכיח כלל דהוי אונס אפילו בגיטין: והכי נמי משמע מדברי האחרונים שהביא הריב"ש ז"ל וז"ל וראיתי מן האחרונים ז"ל שכתבו דאפי' ללישנא בתרא דאין אונס בגטין כיון דקאמר מי יהיב לה תרקבא דדינרי משמע דאי יהיב לה תרקבא דדינרי וכיוצא בו שדרך כל אשה שכמותה להתפייס ואי לא מתפייסה בהא ודאי יש אונס שלא קבל עליו לפייסה