משפטים ישרים קא

אמר הכותב אם נאמר שהב' נשים היו נשואות לו במצב א' ולא בזו אח"ז תהיה תשובה זו סותרת למ"ש דף שנ"ה ע"ב ע"ש שכ' שהנדוניות לאמצע וכן מוכח מהתקנה החתומה באייר התט"ו והגם שבתקנה שאינה חתומה כתבו שהנדוניא לא תכנס לאמצע אלא כ"א תחלוק חפצי נדוניתה עם היורשים קרוב לשמוע שלא כתבו כן אלא לפי החלוקה שהא' תטול המחצית שכ"כ באותה תקנה אז ודאי אינו בדין שנדוניית הב' תכנס לאמצע כיון שנוטלת חלקה במושלם מה שהיתה ראויה ליטול אף אם לא נשא הב' אבל לתקנה החתומה שהיא העיקר שאינה נוטלת הא' כ"א ד"ח מעשרה נר' ודאי דלכך הגריעו חלקה כיון שראו שהנכסים מתרבים ע"י האשה הב' שמכנסת נדוניא מתרבים נכסי הבעל ועל הרוב נוטלת באותם ד"ח מעשרה שיעור המחצית העולה לה אם לא נשא הב' וראו להשוות המדה ולהכניס הכל לאמצע וא"כ ודאי שאין ללמוד פרט זה של נדוניא מהתק' שאינה חתומה דכניסת הנדוניא לאמצע תלויה באופן החלוקה וכמ"ש ויפה כתב מהריב"ע ז"ל לקמן שכל הנדוניות לאמצע. ולישב הך דהכא נר' או שנאמר דלא דק הרב המעתיק בהעתקת השאלה וקיצרה והנדון הוא בב' נשים זו אחר זו ולא עמדו לדין עד שנשא הב' או שנאמר דהכא במאי עסקינן כשרוצה הבעל ליתן ליורשי הא' המחצית ולא להכניס נדוניית הב' לאמצע וליתן ד"ח כי נדוניית הב' היתה מרובה שנר' ודאי דבכה"ג שומעין לו שמתקני לגרועי כחה של הא' באו וליפות כח הב' ואם אמרה הב' איני רוצה ביפוי כח זה שומעין לה וכדקי"ל באומרת איני נזונת ואיני עושה ובנשבעים ונוטלין וכיוצא ולעולם ברוצה לידון בד"ח הנדוניא לאמצע וכן העיד הרב מהריט"ן זלה"ה שמעודו לא ראה ולא שמע מי שמחלק בכך אלא הכל נכנס לאמצע ובכה"ג דהוי מלתא דשכיחא לא ראינו ראיה ובפרט בהרב הנז' שהיה דיין מומחה קרוב למ' שנה. נאם רפאל בירדוגו: ועוד נראה לחלק דכשמת הבעל הכל לאמצע אבל אם היא עדיין חיה בעלת הנדוניא לא ישתעבדו נכסיה וזה עיקר: שנב שאלה ע"ע משכונה שנפלה אם על הלוה לבנותה או לפרוע: תשובה וז"ל מאי דשאילנא מקמי כת"ר ע"ע מש' שנפלה אשיב היה נר' פשוט שעל הלוה לבנותה או לפרוע וכמ"ש מר"ן בחו"מ סי' קי"ז ס"ב וז"ל מ"ש אם משכן לו סתם דינה כאפו' סתם ע"כ וידוע דין אפותיקי דאם שטפה נהר חוזר עליו כמ"ש הוא בעצמו ז"ל שם ס"א וכ"כ גם בב"י יורה דעה דף קס"ט ע"ג וז"ל כל שאינו מפורש לא יהא לך פרעון אלא מזו אם נפל או נשרף גובה משאר נכסים כמ"ש בחו"מ סי' קי"ז ואי ממ"ש מר"ן י"ד סי' קע"ב ס"ד אין ראיה משם שלא כתב כן אלא לדעת הרמב"ן ז"ל הביאה הרב המגיד בפ"ו מה' מלוה דס"ל דטעמא דשריותא דמש' דסורא הוא מפני שאין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום אבל לדעת הפו' דס"ל דטעמא דשריותא הוא משום שאין כח ביד המלוה לגבות חובו (פסקא מרן רסי' הנז') משרא שרי וכן מבואר להדיא בב"י י"ד סי' הנז' דף קס"ט ע"ג ד"ה יש נוהגין ע"ש. וכן כתב הש"ך שם גם ממ"ש בב"י שם ס"ס קע"ד גם בש"ע שם ושם אין ראיה דיש ליישב בריוח וק"ל כל זה היה כתוב אצלי להלכה וכשהוזקקנו למעשה מחמת שאלה שנשאלנו ממ"א ע"ע כיוצא בזה הראיתי הדברים לפני בית דיננו הצדק כד הוינא יתבין במו' ד' פה אל פה גם במכתב והסכימו לדברי וכבר נפסקו כמה פסקי דינים ע"ז בתשו' שאלה שהיינו נשאלים ע"ז ממ"א אלא שמעולם לא רצינו להעמיד דברינו על דין תורה בענין זה למעשה בין איש ובין רעהו אלא לפשר בין שני הכתות כפי העת וכפי הזמן וכן מה שהוא אדם וכן היה נוהג מורנו הרב המובהק מוהר"ר יב"ע זלה"ה שכך הוגד לי מפיו ע"י שלוחי ששלחתי לו לשאול את פיו ע"ע זה וכן אני נוהג עכשיו והכל ע"צ הרחמנות ולא מן הדין ושלום. ע"כ דברי החכם השלם דו"מ כהה"ר שמואל ן' לבאז שנת אש"ר לפ"ק. ההוא דסי' קי"ז מיירי במש' בנכייתא עיין סמ"ע ומוכרח הוא דבמש' דסורא כי דידן הרי כתב הב"י עכ"ד: שנג שאלה בענין שהיה ישראל מוכיח לגוי למה הרג את פלוני ששלחתי עמך והשיבו אני לא הרגתי רק הייתי עומד מרחוק והגוים שהיו עמנו הם שהרגו אותו אם זה מקרי מל"ת או לא וזה נוסח קב"ע במו' ג' הוינא ואסהידו קדמנא פלוני ופלוני וז"ל באיין מנאיין גושאווי יקבדו כופר נפש די יעקב אביקציץ ושותפו שלמה ן' סיסיף קאלו עד אחד שמו מרדכי ן' מלכא באיין יעקב ן' ר' מאיר ושלמה ן' סוסיף כאנו נזלין ענדו והווא צפדהום מעא וואחד למסלם ידוע לו ונתלוו עמו ב' גוים אחרים וגיר רזאע דאך למסלם קאלו וואיין ליהוד די מטיתיך פיידיך קאלו בלגנאהום לגרוואן וגיר נתפרסם הדבר באיין מאתו קאל לדאך למסלם די מעא מן צפדהום כיף גראליך חתא קטלת ליהוד קאלו יא אודי אנא מא עמלתסי גיר אנא וואקף עלא וואחד לגדייא ולמסלמין די כאנו מעאנא הומא די קטלוהום ומא אנא מא עמלתסי. עכ"ס עדות העד הנז' ולראיה ח"פ תמ"ת וכו': תשובה בעדות זו יש לספק שכבר נודע שכל שבאו דברי הגוי ע"י שאלה לא מקרי מל"ת ויש להסתפק אם מה שאמר להם היש' כמוכיח הגוי אם מקרייא שאלה ודבר זה למדנו מתשו' הרב מהר"מ מלובלין ז"ל והובא בקו' העגונות בסעיף שט"ו וז"ל אפי' היה המעשה בנ"ד ששאלו היהודים אם הוא הרג את יוסף והוא הודה שהוא הרגו אפ"ה הוא דין מל"ת כיון דלא שייך לומר דנתכוין להעיד וכו' עכ"ל מועתק מתשובתו. הנה נר' מדבריו ז"ל דכל שאין אומר לגוי בדרך שאלה כמסתפק אם חי אם מת אלא כפשוט לו שמת והגוי משיב לא מקרי שאלה והוי שפיר מסל"ת וה"נ בנ"ד היו דברי היהודי בדרך תוכחה למה הרגתם אותו והוא השיב שאחרים הם שהרגו הוי שפיר מסל"ת: שנד שאלה שני בע"ח א' מוקדם וא' מאוחר והמוקדם לא נשבע לטרוף מהמאוחר ומת ואח"כ מת גם המאוחר: תשובה נ"ל כיון שיש בשני השטרות נאמנות והמוקדם לא נשבע אין כח בידו לטרוף מהמאוחר ושני השטרות שוין וחולקין ונר' דגם אם נשבע המאוחר על שטרו לא מהני מידי שאינו יכול לטרוף מהמוקדם ושניהם שוין וחולקין בנכסים ונ"ל שזה פשוט שבתי וראה שזה לס' שהביא בש"ע סי' פ"ד דבכל ענין אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל למה שפסק ס"ס ק"ח סי"ד דמי שנתחייב שבועה לטרוף מלקוחות אין אומרים בו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא שהיורשים נשבעים שלא פקדנו אבא וטורפים יעו"ש גם בנד"ז נשבעים וטורפים מהמאוחר וכן הלכה: אך יש להסתפק באם יורשי המוקדם מכרו שטרם לאחר אם יכול לטרוף או לא ונ"ל שהלוקח במקום יורש קאי ונשבע שלא א"ל המוכר כלום ושאינו יודע ששטר זה פרוע וגובה כדאיתא בסי' ס"ו סי"ד ופשוט: