משנה למלך אחרון (הרמב"ם) צא

תירוץ וכמ"ש הרא"ש בפ' ואלו מגלחין על הרז"ה בעל המאור שהוציא דין מכח קושיא יע"ש וכמו כן נאמר בדעת רבינו דאין להביא סתירה לספיקו מכח קושיא ובזה יהי' מיושב קושית המהרש"א הנז' ועפ"י מה שכתבנו מקודם די"ל דהתוס' ס"ל כספיקו של המשל עוד אפשר ליישב קושיית המהרש"א בדרך פשוט דהתוס' סמכו עצמם על מ"ש במציעא דא"א לומר מזיד הייתי אם לא שנותן טעם להא שמשים עצמו שהי' רשע בשעת המעשה וכגון שטעמו שחזר בתשובה ומתכוון לטובה שאינו רוצה להביא חולין לעזרה ולאו דוקא זה אלא כל שכוונתו לטובה יעי' בשו"ת גאוני בתראי סי' כ"ו במ"ש בקושייתם ממתני' דשלהי נדרים דבראשונה אמרו שתצא הא אאמע"ר והו"ד בפ"ת אה"ע סי' קט"ו ס"ק כ"ט ויע' בשו"ת חו"י סי' ע"ב וסי' ק"ז במ"ש דיש לומר דמתחרט על מעשה רשע שעשה ולכן מתודה ומפרסם מעשיו כו' כן ה"נ בכאן מתודה ומפרסם מעשיו הרעים שהרגו במזיד ולא סגי לי' בגלות ואולי גם כדי לקבל עונש ע"י ב"ד וע"ד דתנן בסנהדרין דפ"א בהורג נפש שלא בהתראה דמכניסין אותו לכיפה וכיון דהיכא שכוונתו לטובה כבר כתבו במציעא דלא שייך לומר בזה אאמע"ר לכן לא חשו פה במכות עוד לבאר זה ואיך שיהי' עכ"פ הא ודאי דלא היו יכולים להקשות בכאן מטענת אומר מותר וכמ"ש דלא דמי להא שהקשה התומים על הרשב"א והוא קושיא נכונה ודלא כהגאון כ"ס בתשו' הנז': מד) שם פ"ב ה"ח בד"ה וראיתי להרמב"ן כו' א"ה כלומר דאי לאו דברי הרמב"ן כו' דאיכא מ"ד דדוקא בא עלי' אחר שנסתרה כו' ודברי הרמב"ן הללו הם גמרא ערוכה בפ' עגלה ערופה דמ"ז וכי תימא עון דידי' אין דבני' ודבנתי' לא ת"ש לא אפקוד על בנותיכם כו' אפי' בעון דפני' אין המים בודקין אותה כו' וצ"ע ועי' בדברי הרב המגיה דזה הצ"ע הוא לא אליבא דרש"י אלא אמ"ד דדוקא בא עלי' אחר שנסתרה אמנם קושיא זאת לא אליבא דהך מ"ד לחוד הוא אלא גם להראב"ד לפי הבנת רבינו בדעתו בהלכה זו בד"ה והנראה אצלי דהראב"ד דכתב שם דאפשר דס"ל להראב"ד דכל שלא בעל בעילת איסור של תורה חשבינן לי' מנוקה מעון ומשום בעילת איסור דרבנן אין מונעים מלהשקותה דהלא שם בפ' עגלה ערופה מפורש דאפי' בעון דפני' שהיא איסור דרבנן מגזירת ב"ד של שם ג"כ אין המים בודקין אותה ובע"כ לומר דהך סוגיא לאו אליבא דכו"ע אתי ולא קשה מזה להאימ"ד שכתב הרמב"ן אך אי קשיא הא קשיא דהלא לפי דברי רבינו