משנה למלך אחרון (הרמב"ם) צ

המהרש"א למקומה ואמנם אחר העיון נראה כי יש מקום בראש לקיים ספיקו של רבינו המשל"מ ולדחות דברי הרב אד"ר יען דשם באכילת חלב הוא בא להעיד על עצמו בשינוי מהות המעשה בפרט זה דוקא שחשבנו שהי' אכילתו בשוגג והוא אומר שהי' במזיד משא"כ בנידון דהמשל"מ שהוא אינו בא לשנות מהות מעשה חתימתי דוקא אלא שמעיד על עצמו שהוא אינו מאותן האנשים דלא משמע להו לא תשימון אלא במלוה ולוה הגם דעי"ז נמשך שמשים ע"ר מ"מ כיון דדבריו אינן נוגעים לפרט זה דוקא לא דמי להא דחלב ויש להביא סעד לחילוק זה מדברי הפלאה ספ"ק דכתובות דהיכא שהוחזק הרוב לענין איסור שוב מהני גם לענין ממון וכן ה"נ כיון שמהני אמירתו שהוא אינו מאותן האנשים חסרי ידיעה מזה לענין כמה דברים מהני גם לזה שנמשך ממנו פסול על עצמו ועי' רמב"ן הלכות בכורות לד' כ' בהא דטינוף פוטר בבכורה וליתנו לכהן אמרינן המע"ה ועבדינן תרתי דסתרי וכן ס"ל להרא"ש שם ודלא כתוס' יע"ש דנראה דהרמב"ן והרא"ש לא ס"ל סברת הפלאה זו

אבל יש עוד לחלק בין הא דעדות להא דחלב דגבי עדות באמירתו שידע מזה האיסור אינו מוכרח שמשים עצמו רשע בזה דהא אכתי יש לו לטעון טענת אונס שאנסוהו לחתום משא"כ במזיד דאכילת חלב דמשים עצמו רשע דבודאי מיירי דאי אפשר לתרץ דיבורי' שהי' לרפואה דידיע לעדים שהוא בריא דאל"כ כשאמרו בגמרא שיכול לפטור עצמו מקרבן בטענת מזיד יאמרו בטענת חולה ולא הי' שומן כשר שיאכל כ"א חלב ולכן אין מזה סתירה לספיקו של המשל"מ

וכן מ"ש שם בפ"ת בשם הגאון מהריב"ד שהקשה על ספיקו של המשל"מ מדברי הרשב"א והר"ן בשבועות דמ"ו שהקשו איך אפשר דנעשה חשוד בשבועת העדות אי דהודה דהזיד דידע ולא העיד הא אין אמע"ר ואם איתא לדברי המשל"מ מאי קשיא הלא בכאן אין הוא מהוה את האיסור דהרי האיסור לפנינו ובע"כ לומר דס"ל דאף היכא שהוא לא מהוה את האיסור עכ"ז אמרינן אין אמע"ר הנה ע"ז יש לומר דזה לא על המשל"מ לבד יקשה אלא גם על מרן הב"י בח"מ סי' כ"ח יקשה זה דכתב שם דבשוא"ת לא אמרינן אאמע"ר והנה הא שבועת העדות שלא העיד הוא שוא"ת ומאי קשה להו ומוכרח לומר דס"ל למרן דהגם דמקושיא דנא מוכח דלא ס"ל לדינו עכ"ז כיון דלא אתמר זה בפירוש אלא רק מכח קושיא אין זה נקרא סתירה דלכל קושיא יש