משנה למלך אחרון (הרמב"ם) פו

אסורה לו להבועל דהא ליכא כשם שאסורה לבעל ועי' בכתובות ד"ט מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה וע"ש ברש"י שכתב מפני מה לא אסרוה על דוד שהרי עדים הרבה ידעו והנה זה פשוט דעדים לא ידעו אלא שנלקחה לדוד באונס אבל עכ"פ לא ידעו אם גוף הענין הי' באונס דאול' תיכף נתרצית לו ומכאן קצת ראי' דאפי' בספק אונס לא נאסרה לבועל ואולי העיקר הוא כתירוץ בתרא שם דכל היוצא למלחמת ב'"ד גט כריתות כותב לאשתו וע"ע בתוס' שבת דנ"ו ד"ה לקוחין יש לך בה והדבר צריך תלמוד

מ"א) שם פי"ג ה"ט קדש נערה וגרשה בעי רב אשי הוציא ש"ר על נשואין הראשונים מהו כו' ובעיא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא כ"כ מרן ז"ל כו' אבל לגרש איך יכול לגרשה והלא ספיקא דאורייתא היא ופשיטא דאזלינן לחומרא וצ"ע ולע"ד אפשר לומר דלא אמרו ספיקא דאורייתא לחומרא אלא בדבר שאינו תלוי ברצון האדם לאסור או להתיר משא"כ איסורא שלא לגרש לאשת מוציא ש"ר דתלוי ברצון דידה דהא לרצונה מותר לגרשה ואי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל כדאמרי' בכתובו' ד"מ וא"כ הרי זה דומה לספק ממונא דהוי לקולא לנתבע ומצות עשה ולו תהי' לאשה הוא רק תוס' עונש על ממון ומלקות ובמקום שהוא פטור מעונש ממון ומלקות הוא ג"כ פטור מעונש דולו תהי' לאשה דמאי שנא זה מזה והנה לפי הבנת רבינו דזה הוי ספיקא דאיסורא ועכ"ז ס"ל להרמב"ם ומרן דהוי לקולא יש עוד להעיר דמבואר מזה דס"ל דספק חסרון בדין לכל העולם חשיב ספק וזה דלא כהגה' מרדכי בפ' החולץ דהיכא דמספקא לן מאי אמור בה קמאי כגון בדין נצוק אי הוי חיבור אזלינן לחומרא דזה לא הוי ספק וכן כתב הב"ש בסי' קנ"ה סקל"ב יע"ש במ"ש דבכה"ג לא הוי ס"ס כיון דספק אחד הוא מחמת בעיא דלא אפשיטא וע"ע בפמ"ג סי' קס"ב במ"ז סק"ה מ"ש בדעת מרן ותמצא סתירה מהכא אם נאמר כפי הבנת רבינו אבל אם נאמר כמ"ש דזה אינו אלא כעין ספק דממונא יהי' ניחא ודו"ק

מב) הלכות סוטה פ"א ה"ג קנא לה כו'. הן אמת שדברי רבינו קשים בעיני דלמה לי קרא למעט קטן פחות מבן ט' תיפוק לי' דכיון דאינה נאסרת אין כאן קינוי כו' וראיתי לרש"י בר"פ ארוסה שכתב דשומרת יבם מקנא לה כו' והתוס' שם תמהו על רש"י דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירתה ומדאצטריך למעוטי