משנה למלך אחרון (הרמב"ם) פה

עמודי אש סי' זיי"ן

מ"ם) הלכות נערה בתולה פ"א ה"ב כל הנבעלת בשדה כו' ודוחק לומר דמיירי כו' שראיתי למהרח"ש שכתב דבעיר כיון דחזקת מפותה היא אינה יכולה נמי להשביעו אם טענה אנוסה הייתי היפך ממה שכתבתי ודבריו תמוהים בעיני וצ"ע עי' בשו"ת מהריק"ו שורש קכ"ט בטוענת שבא עלי' בשעת שהיתה מתעלפת ותובעת ממנו בושת ופגם שכתב וז"ל הרי כתב הרמב"ם דכל שנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה כו' הרי לך בהדיא שהיא בחזקת מפותה ולא מצית לומר ישינה הייתי ולכך לא צעקתי ואע"ג דתליית שינה ראויה יותר מתליית עילוף כו' ונראה מדבריו דגם שבועה אינה יכולה לחייבו וכדעת מהרח"ש אף שהי' שם אמתלאות רבות מראות על הענין כטענת האשה יע"ש וכן נראה עוד ג"כ משו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ד הביאו בפ"ת אה"ע סי' וא"ו סקי"א אכן מדברי ח"צ סי' קמ"ה מבואר דלא ס"ל כן שדחה שם למאן דסבר כן וראיתי בפחד"י אות אונס בתשו' מהר"י פיאומיטיא שכתב דכדברי ח"ל כתב ג"כ בשו"ת בנימין זאב אכן דעת מהר"מ בוטין נגד זה עפ"י דברי הרמב"ן בפ' תצא שכתב כשראו עדים מרחוק נערה מאורסה שנבעלה בעיר והרימו קולם ועשו להם התראה שניהם נסקלין בחזקה זו שסתם עיר בחזקת מפותה וסיים עלה כיון שהדבר במחלוקת המוציא מחבירו עליו הראי' וכ"ש דדברי ב"ז וחביריו נגד הכלל של הרמב"ם כל שבעיר עלי' להביא ראי' והעיקר נראה לי דלא כל הזמנים ולא כל האנשים והנשים והמקומות שוים ולענין לאסרה על בעלה צריך ראי' להוציאה מחזקת כשרות ולא דמי לממון דאמרינן בזה המע"ה ושבועה אין לחייבו מטעם דחזקה מסייע לפוטרו דסתם עיר בחזקת מפותה וכמו דמהני הך חזקה לפוטרו מממון כן מהני נמי לפוטרו משבועה וכדעת מהרח"ש וע"ע בפ"ת סקע"ז סק"א ובב"י סס"י עי' בתשו' הריב"ש הובא בבה"ט סי' ד' סק"ל ובתשב"ץ ח"ב סי' י"ט חולק על הריב"ש יע"ש ולענין שתהי' מותרת לבועל כשם שמותרת לבעלה מטעם שמאמינים לדברי' שהיתה אנוסה יש להסתפק דאולי אינו מועיל טעם אונס להתירה לבועל אלא כשהיא אנוסה בודאי אבל היכא דמסתפקא לן ורק לבעלה לא אסרוה משום דלהוציא אשה מבעלה צריך בירור גמור א"כ י"ל כיון דהיה מציאות שהיתה אסורה לבעלה דהיינו שהי' ברצון א"כ מה"ט תהי' אסורה לבועל או דילמא כיון דעכ"פ לא נאסרה ע"י לבעלה כן ה"נ