משנה למלך אחרון (הרמב"ם) פב

אמאי לא חשיב כריתות וצ"ע קודם שנבא לבאר הצ"ע של רבינו יש לי מקום עיון על רבינו בראייתו שעיקר קושית התוס' אינה אלא מחלוקת מת מהמדקדק בדברי הר"ן וקשה דמהתוס' גופיי' הי"ל להביא ראי' לזה דבתרי דוכתי הקשו קושיא דנא ולא הזכירו מכירה בפ"ק דעירובין דט"ו ע"ב ד"ה על מנת ובפ"ב דסוכה דכ"ד ע"ב יע"ש והי"ל להביא ראי' מדידהו גופיי' דמה שזכרו בגיטין מכירה אשגרת לישן הוא וצ"ע ובדבר הצ"ע של רבינו הנה לקמן בד"ה ודע שראיתי להרשב"א רצה רבינו לתרץ קושיא דנא דאפשר דס"ל להר"ן כהרשב"א דלנפילה לא חיישינן דלא שכיחא ומשו"ה לא הוי כריתות באומר בית זה ושוב דחאו לתירוץ זה דא"כ מאי הוקשה לו כפי דברי התוס' שתירצו דכל יוצאי חלציו מיקרו בית אבי' דאכתי אפשר שימותו כל זרעו והוי כריתות אימא דמיתת כל זרעו הוי מילתא דלא שכיחא וכמו דאמרי' בפ"ק דיומא דלמיתה דתרי לא חיישינן וטעמא משום דהוי מילתא דלא שכיחא ולע"ד יש לדחות ראי' זו דיש לחלק בין מיתה דחד יומא למיתה דזמן מרובה דלמיתה דחד יומא לא חיישינן למיתה דתרי משא"כ למיתה דזמן מרובה ויעי' תוס' סוכה רי' כ"ד ע"א שכתבו לחלק בין חשש מיתה לזמן מועט לזמן מרובה דאע"ג דלשמא ימות בזמן מרובה חיישינן אבל לשמא ימות בזמן מועט לא חיישינן וא"כ מאי ראי' מהא דיומא

ועוד בעיקר דמיונו מיתת כל זרעו לנפילה יש להשיב מטעמא דשאני מיתה דעבידי דאתי דמעותדים למות עכ"פ משא"כ נפילת הבית שאינו מעותד בהכרח ליפול (כ"א הוא דבר שיש לו תכלה אבל הא אינו דומה לקצבת שני חיי האדם ועי' בב"י סי' קמ"ג באם הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם ה"ז גט דמהרשב"א נראה דאין זה כריתות יע"ש במ"ש ודברי הרשב"א מגומגמים אצלי אבל בס' מכתב מאלי' דקע"ט יצא לישע הרשב"א וס"ל דהרשב"א והטור פליגי בדין זה והשיג על מרן יע"ש) ומשו"ה ס"ל להר"ן לחוש למיתת כל זרעו והוי כריתות ואין לחוש לנפילה ולא הוי כריתות וחילוק זה תלוי בדין חזקה העשוי' להשתנות אם היא חזקה יעי' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א וט"ז סי' שצ"ז והמעיין היטב בדבר זה יראה דאין הכרח דמאן דס"ל דלא חיישינן לנפילה משום דהוי מילתא דלא שכיחא כמ"כ אין לחוש למיתה דשאני זה מזה ושפיר קא מקשה הר"ן כפי דברי התוס' שתירצו וכנז : ל"ז) פ"ט הכ"ו בד"ה כתב מרן בכ"מ כו' תמיה אני על הרב ז"ל כו' וצ"ע וגם על מהרח"ש סי' ג' כו' וצ"ע הנה גם בב"י סי'