משנה למלך אחרון (הרמב"ם) פ

ערמה ומרמה עשה כן אלא מצד שנתרצו שניהם לקדש לאלתר ולא יש בזה שוס הריסה והשחתה לד"ת לכן כתב הרמ"א ולא ראיתי מימי שהכו מי שקידש בלא שידוכי ועפי"ז החילוק יהי' ג"כ מיושב הא דס"ל להרמ"א באחריני דלא כנהרדעי כגון בא"ה סי' קל"ד וקמ"א ובח"מ סי' פ"ז ואמנם איך שיהי' בזה עכ"פ יש לתמוה על רבינו שלא תמה על הב"י דהרמב"ם כתב לדין זה וצ"ע

לד) שם הכ"ט ואם נודע נשאל הריב"ש כו' ואיכא למידק איך יכול הגט לבא ליד האשה והלא לא עשאו שליח אלא לאחר ג' שנים ואם שינה שנתנו בתוך הזמן ביטל שליחותו ואין כאן גט כלל ולא עוד אלא דאחר ג' שנים נמי דהבעל חי בטל שליחותו לגמרי כיון דמעיקרא שינה שוב אינו נעשה שליח ובזה יש לדון קצת אם ע"י שתחזיר הגט ויחזור ויתנו לה כדין וזה תלוי באותה ששנינו ואם א"ל טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר ובמאי דאמרי' עלה בגמרא דהיכא דנפקא לאפי' ויהיב חפצא ושקלא גיטא כפי הפירושים הנאמרים בזה וצ"ע לפום ריהטא נראה דקושית רבינו היא קושיא עצומה דאם הי' נותנו בתוך ג' שנים ג"כ אין זה גט מטעם דהוא לא עשאו שליח לזה אמנם חזינן דהרב העיטור מקשה בהיפך דבדיני שלישות ד' למ"ד כתב וז"ל והרב המחבר כתב היכא דיהיב גיטא בידא דשליש וא"ל אי לא אתינא עד זמן פלוני הב לה אי יהיב לה גו זימני' בטל הוא ואי לבתר הכי כשר וגט בטל דקאמר צ"ע עכ"ל והרי דיש לו מקום עיון על הרב שכתב דהגט בטל כשנתנו לה השליש בתוך הזמן וא"כ דברי רבינו הם נגד הרב העיטור אך מאי דקשה על הרב שהביא העיטור בהא דכתב ואי לבתר הכי כשר דזה פשיטא והנראה לי בזה דשם מיירי דיש ספק אם עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל היינו כשאמר אם לא אתינא עד ר"ח פלוני וכדומה ויש ספק אם ר"ח בכלל או לא והוה ס"ד למימר דאין תקנה לזה הגט שתהי' מגורשת בו משום דאין אנו יודעין אמתי צריך ליתן לה לזה אשמיעינן דבתר הכי כשר יען דס"ל כדעת הב"י והרמ) בסי' קמ"ד דאם האשה לא נתרצית לקבל הגט כשהגיע הזמן אלא אחר הזמן דכשר ודלא כהרא"מ החולק בזה יע"ש בפ"ת סק"ז ועפי"ז יש לומר דמאי דקאמר בגו זימני' בטל הוא ר"ל ביום דלפני ר"ח ואם נימא דעד ולא עד בכלל הוי גט ולכן שפיר קאמר הרב העיטור דמאי דקאמר הרב המחבר בטל הוא צ"ע יען דהיא ספק מגורשת שמא עד ולא עד בכלל וא"כ חזרה קושית רבינו למקומה ועי'