משנה למלך אחרון (הרמב"ם) עז

דקדושין דרב מנגיד למאן דחיילא עלי' שמתא תלתין יומין ונהרדעי אמרי דלא מנגיד בה רב וכתב רי"ו דמלקין אותו דרוב הפוסקים הסכימו דלית הלכתא כנהרדעי ע"כ אבל הרמב"ם לא כתבו משמע דס"ל דכיון דספיקא הוי אי מנגיד רב אי לא אזלינן לקולא ואחריו נמשך רבינו עכ"ל הב"י וצריך להבין מאי האי דקאמר אבל הרמב"ם לא כתבו דהא הרמב"ם בפ"ז מהל' ת"ת ה"ו כתב דמי שישב בנידוי למ"ד יום מנדין אותו שניה ושם בהלכה ב' כתב וכיצד היא הנידוי אומר פלוני יהא בשמתא והב"י בסי' של"ד הביא ראיות לדעת הרמב"ם (נגד הראב"ד) דשמתא היינו נידוי ודחה שם לדברי הנמוק"י דס"ל דשמתא חמירא מנידוי וכיון שכן מעתה אין הכרח בדעת הרמב"ם דס"ל דספיקא הוא אי הלכה כנהרדעי או לא וגם לא יוצדק לומר אבל הרמב"ם לא כתבו אלא דיש לו לתמוה עליו כמו שתמה על הטור דאיך כתב דמנדין אותו ובגמרא לא אמרו אלא דמנגדין אותו זאת ועוד יגדל התימא על מרן דהא הרמב"ם בפ"א מהל' טו"נ ה"ה כתב וכל מי שחלה עליו שמתא למד יום מכין אותו מכת מרדות ואח"כ מתירין נידויו (ובמגדל עוז הראה מקומו מפ"ק דקידושין בכולהו מנגיד רב ודלא כנהרדעי) והרי מפורש יוצא מדברי הרמב"ם דשמתא היינו נידוי ושהוא ס"ל דמנגדין למאן דחיילא עלי' שמתא למ"ד יום וגם מרן בב"י ח"מ סי' פ"ז כתב כן על הטור דמפ"ק דקדושין הוציא זה וגם בש"ע פסק כן ובודאי דראה אז דגם הרמב"ם בהל' טו"נ הביא זה ואיך לא הרגיש בכאן בב"י סי' של"ד וכתב אבל הרמב"ם לא כתבו

ודע דמזה שכתב הרמב"ם בהל' ת"ת דמנדין אותו פעם שנית ובהל' טו"נ כתב דמכין אותו מ"מ נראה דליכא כללא איזו מהן חמירא וזה תלוי הכל לפי האדם ולפי ראות עיני הדיינים לענוש להעובר הכל כפי הבנתם פעמים בזה ופעמים בזה ועי' בסמ"ע וט"ז סי' חית במ"ש על הא דכתב שם והשליח נאמן כשנים להעיד שביזוהו כדי לנדותו וכן מלשון הרמ"א בא"ה סי' קל"ד ואפי' בטל המודעה קודם נתינת הגט אפ"ה משמתינן לי' נראה דנגידא חמירא משמתא וכן מבואר מדברי הרמב"ן בסה"מ שורש א' בראייתו שהקילו בדרבנן ממה שראינו שבעונשים לא הלקו רק נידוי ושמתא מצינו בהו כמ"ש שם במגילת אסתר אות י"א יע"ש דמבואר שם דהרמב"ן ס"ל דנגידא חמירא משמתא והרב מגילת אסתר השיב עליו דלא כן הוא ומחוורתא כדכתיבנא דליכא כללא בהא איזה חמירא ולכן אין זה כ"כ קושיא אם תמצא בפוסקים