משנה למלך אחרון (הרמב"ם) עו

דחכמים פליגי עליו והלכה כרבים דזה אינו יען דכללי דפסקי הלכות ישתנו בימות המשיח וכמ"ש בס' ויקהל משה דלע"ל יהי' הלכה כרשב"י לגבי ר' יהודה וכן יהי' הלכה כב"ש ובזה"ז שהוא הלכה כב"ה מפני שעתה מתנהג עפ"י החסד וגדולה מזו מצינו בשו"ת מהרי"ק שורש קס"א דס"ל דכל פסקי הלכות לא נאמרו גם בזה"ז אלא דוקא בדבר הנהוג ועי' במג"א ס' רי"ח ובתוס' חדשים פ"ג דכלים מ"ב שהשיגו על זה אמנם בשו"ת נוב"י מה"ת חא"ה סי' קמ"ח תפס בדעת הרמב"ם דס"ל כמהריק"ו וא"כ עכ"פ לא נפלאת היא לומר דעל ימות המשיח לא איתמר הנך כללי דפסקי הלכות וקצת ראי' לזה מהא דפריך הלכתא למשיחא יעי' ברש"י זבחים דמ"ה ד"ה א"ל הלכה קאמינא ובתוס' שם ודו"ק

לב) פ"ו הכ"א לפיכך אם הי' הגט ז"ל הריב"ש כו' וכמ"ש הרב סברא זו סס"י רל"ב כו' ודברי הרב צל"ע עי' בס' מכתב מאליהו שער זיי"ן דקכ"ג מ"ש בדברי הריב"ש הללו ובדבר מ"ש רבינו בד"ה עוד קשה על הריב"ש כו' ונשאר בצ"ע הנה קושיא זו לא הי"ל לתלות על הריב"ש לבד דהלא הוא אינו יחיד בסברא זו דהא מרן הב"י בסי' קל"ד הביא דבר זה בשם התשב"ץ בדין זה גופי' וז"ל וכיון שהוא פירש דעתו שאינו רוצה בביטול הגט אלא בקיומו לא נתבטל הגט כלל וכעין ראי' לזה דתנן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל וכיון שכן הרי הוא נאמן כו' ומלך לא דחה לדבריו ומוכרח לומר דס"ל דאין לחלק בזה בין נדרים לגט והטעם נ"ל דגם הכא בגט הוי דברים שבינו לבין קונו דבזה שאנחנו מאמינים לו בפירוש דבריו שאינו רוצה בביטול הגט מהני שהגט יהי' כשר ותנשא בו והוי כנדרים שנוגעים לעצמו דוקא ולא כנדרים שנוגע לחבירו דאין הולכין בהן כ"א אחר הלשון אם לא באומדנא דמוכח כמ"ש ביו"ד סי' רי"ח ועי' בס' מכמ"א שער זיין דקל"ב שהביא לדברי הריב"ש והתשב"ץ והסכים לדעתם וחידוש על רבינו לסברתו הי"ל להעיר על מרן שקבל דברי התשב"ץ בשתיקה

לג שם הכ"ו וכן מי שמסר מודעה כו' וכתב מרן הב"י תמיהה לי למה כתב רבינו משמתינן לי' ובגמרא לא אמרינן אלא מנגדינן לי' כו' וצ"ע עי' בדרישה סי' כ"ו וסי' קל"ד וסי' קמ"א מש"ב ועל תמיהת מרן דבגמרא לא אמרינן אלא מנגדינן לי' ושמתא חמירא מנגידא יש להעיר בזה דהא ביו"ד ריש סי' של"ד כתב וז"ל גרסינן בפ"ק