משנה למלך אחרון (הרמב"ם) עה

בס' אוה"ח פ' שמיני ע"פ ואת החזיר וגו' והוא גרה לא יגר שפירש דזה תנאי דאם יגר יהי' טהור ומזה צא ולמד מגודל השתנות הטבע שיהי' אז וא"כ אין חידוש בזה שיהי' בנינו מן השמים ואמנם דברי הגהון אוה"ח קשה להבין דמה יושיענו זה לטהרו הא משנה מפורשת בפ"ק דבכורות דטמאה שילדה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא ונפסק כן ביו"ד סי' ע"ט ומאי דקשה הא איתא במדרש עתיד חזיר ליטהר הנה בודאי דיש בזה איזה כוונה לא עפ"י הפשוט דהא התורה נצחית ולא תשתנה וכמו שמצינו בשו"ת הרדב"ז סי' תתכ"ח שפירש הא דכל המועדים יהיו בטלים דכוונתם בזה שתרבה להם השמחה והעונג עד שיהיו כל הימים שוים כמועדים ומחמת זה לא יהיו ניכרים שמחת המועדים ועוד אפשר לע"ד לפרש בזה דהאי מ"ד ס"ל כבן זומא בפ"ק דברכות שלא יזכרו יציאת מצרים לימות המשיח וכל המועדים המה זכר ליציאת מצרים

ועפי"ז יהי' ניחא הא דירושלמי דמגילה שכתב הרמב"ם בסו' הל' מגילה דכל ספרי נו"כ עתידין ליבטל לימות המשיח ור"ל קריאת הדברים הכתוב בהם מיציאת מצרים ואיך שיהי' הא חזינן שהוציאו הדבר מפשטות הלשון כדי שלא תפול ח"ו שום שינוי בדיני התורה והן ה"נ בזה דעתיד חזיר ליטהר אפשר דכוונתם על הא דאיתא בפסחים דקי"ח אמר הקב"ה לגבריאל געור חית קנה כו' שדרה בין הקנים דכתיב יכרסמנה חזיר מיער געור בחי' שכל מעשיה נכתבין בקולמוס ופירש"י כולן פה אחד להרע לישראל וזה כוונתם שעתיד האומה רעה זו (קודם ביאת המשיח דאחר שיבא הכל עבדים לישראל וכדלעיל) הנמשלה לחזיר היער ליטהר היינו שיטהרו מדותיהם הרעות שלא להרע עוד לישראל ואיני אומר דפירוש זה מוכרח אלא כוונתי להוציא מהא דפירש אוה"ח בזה והרבה פירושים נאמרו בזה ובלבד שלא יהי' נגד דיני התורה (זולת איזה דברים שעבר הטעם כגון הא דבן זומא ועוד כמה דברים שנאסרו משום ספק ומשום שאינן בני תורה עי' התוס' ביצה ד"ו ד"ה והאידנא) דהא קי"ל שלא יתבטל שום דבר מדיני התורה וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים המלך המשיח עתיד לעמוד כו' וחוזרים כל המשפטים למקומם ועי' בקונטריסי אמת ליעקב דע"ד בד"ה צא ולמד ובספרי ד"מ סי' ב' ד"ז ע"ב ובחידושי הר"ן לנדה דס"א על דברי רב יוסף ור' יוחנן בענין מאמרם ז"ל מצות בטילות לעת"ל ואל יעלה על דעת הקורא לדחות הא דבן זומא מהא