משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סט

בלא נביא דהא מקומו ידוע מן הפסוקים ורק דספק הוי משום מקום הקרנות וכמ"ש בתוס' שם ד"ה אחד וזה אינו מעכב אלא בבנין מזבח גדול אבל כשרוצים להקטין משיעורו לא יעכב לן ספק זה כיע"ש ועפ"י דברינו יבואר לן דלכולי עלמא יכולין להקריב בזה"ז כשיבנו מזבח במקומו אלא דלדעת הראב"ד צריכין מקודם לקדש כמו דקדיש עזרא (ומדי דברי בענין מקדש וקרבנות ראיתי להעיר בדברי המל"מ ריש הלכות קרבן פסח בעמדו על דברי התוס' פסחים ד"ג בתירוצם אי נמי נציבין חו"ל היא דהיכן מצינו להאי דינא דמי שדר בחו"ל פטור מק"פ דהלא כן נראה לכאורה מהא דאמרינן בעירובין דכ"א דאין פסי ביראות בבל משום דשכיחי מיא בחו"ל נמי לא דלא שכיחי מתיבתא ופירש"י דפסי ביראות לא התירו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן שהולכין לדבר מצוה ונשמע מזה דבמקום מצוה לא יש חילוק בין חו"ל לא"י והרמב"ם בפי"ז מהל' שבת הלכה למ"ד כתב וז"ל לא התירו פסי ביראות אלא בא"י ולבהמת עולי רגלים ושמע מינה דבני חו"ל פטורים מק"פ דאל"כ למה לא התירו להם כשעלו לעשות הק"פ ברם קשה לי מהיכן הוציא הרמב"ם דבר זה הלא מדברי הגמרא נשמע דלא בעינן להיתר זה אלא הילוך לדבר מצוה יהי' איזה מקום שיהי' ובע"כ לומר דהרמב"ם לאו דוקא קאמר א"י אלא ר"ל מקום דליכא מיא כגון א"י ומשו"ה לא העיר בזה המשל"מ וצופה הייתי בס' יצחק ירנן בהלכות שבת שם שהבין בדעת הרמב"ם כמ"ש ברישא דס"ל כהתוס' פסחים אבל לענ"ד אין זה מוכרח והעיקר הוא כמ"ש בסיפא דכוונתו מקום דליכא מיא וכמו בזה שכתב ולבהמת עולי רגלים דלאו דוקא הוא אלא ה"ה שאר הולכין לדבר מצוה כן ה"נ בזה שכתב א"י דלאו דוקא אלא דר"ל דלא התירו פסי ביראות אלא במקום דליכא מיא וגם שיהי' הליכתם לדבר מצוה): ומזה שלא מצינו שהקריבו מזמן החרבן עד השתא אין סתירה לזה די"ל משום דלא הניחו לן האומות להקריב דהא באמת מצינו בס' כפתור ופרח הו"ד בשו"ת נוב"י מהד"ק א"ח סי' ל"ה (ועי' במגילת ספר לאוין שט"ו מש"ב ונראה שלא ראה להספר כו"פ או שאילו הדברים עכ"פ לא ראה שם) שגדול אחד מרבותינו בעלי התוס' הי' רוצה לבא לירושלם להקריב קרבן ורק משום דליכא כהן מיוחס אי אפשר להקריב יע"ש ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' רל"ו ובשו"ת בנין ציון להגאון מאלטונא שהאריך בזה וראיתי ג"כ לבאר בזה מעט הנה ידוע